מדינת ישראל עיצבה דורות של גזענים, ולא ברור מה יותר גרוע: תמותת תינוקות ערבים גדולה יותר משל יהודים, כתוצאה מאפליה במערכת הבריאות, הבטחת דורות של חוטבי עצים ערבים בגלל אפליה בחינוך, מתן רשות לחיילים, במשך עשורים, לנהוג הפקר בחיי הפלסטינים וברכושם, או לינץ` בכיכר ציון.
הלינץ` `נוח` יותר לגינוי. אחרי הכל `לא ידינו שפכו את הדם הזה`, ואולי הגיע הזמן לחשוב על האופן שבו ה`מזרחיות`, אף היא, נהפכה לחלק מהמכונה המסלקת את הערבים מגבולות האנושי. החלוקה בין מזרחים לאשכנזים אינה `טבעית` או `תרבותית`, אלא `פוליטית`. עד שנוצרה הקטגוריה `מזרחים`, חיו יהודים בחברות מוסלמיות רק כמיעוט, לא `מזרחי`. רק עם הולדת המדינה, נוצרה הקטגוריה של ה`מזרחי` כשלילה של משהו שהרוב מזוהה אתו - `מערב`. למרות זאת, שום דבר `טבעי` או `תרבותי` לא קשר את כל יהודי מרוקו לכל יהודי תימן, או איראן, זולת הקשר מטעם המדינה, בהיותם יהודים לא-אירופים, ובהיות מדינתם, המעניקה זהות, מגדירה את עצמה כמערב נתון במלחמה `נגד המזרח`.
לפעמים גם אשכנזים עברו הגירה אלימה ואולצו, במקרה הרע, להפוך ל`יהודים לא-גלותיים`. ואולם, היהודים מהארצות המוסלמיות הועברו שני חיברותים סותרים, ועליהם לחיות אותם עד היום, גם אם נולדו כאן: חיברות אחד - במעבר לתוך הגדרתם כ`מזרחים`, כלומר שונים מהרוב ה`מערבי`, ובשני, בו-זמנית, הם נדרשים, תמיד, מטעם אותה מעניקת-זהות, להתנער מה`מזרחיות` לטובת ה`ישראליות`, שאין לה משמעות, אלא כחיקוי, או התכחשות לעברם, להוריהם, ולפיכך גם אימוץ גזענות אנטי-ערבית. כך יוצרה הנוירוזה, ואחר כך עוד מכנים את תוצריה בשם הגזעני `ערסים`.
מדינת ישראל מסמנת לנתיניה גבול בין מזרח למערב, וכל ה`מזרחים` חיים את הגבול, לפחות כתשובה לתביעה המתמדת להיות `מודרנים`, כלומר `לא ערבים`. הפצע הזה נפער מדי פעם בדמות תלונות מוצדקות על גזענות, והכרעות תרבותיות כמו חזרה בתשובה, אבל הפצע הוא-הוא מדינת ישראל `המערבית במזרח`, והוא מגדיר את המזרחים כמיעוט, החייב `לעמוד בתקן` - `מודרניות`, יחידות קרביות, הצטיינות בלימודים, וכמובן השתייכות ל`מערב` (מוסיקה קלאסית עוזרת). ראוי להיזכר בחבישת הכיפות וענקי מגן-דוד גדולים על החזה בכל מיני מקומות שבהם `החזות המזרחית` מטשטשת זהות לאומית.
בתוך הטרגדיה ההיסטורית הזאת, העניק הימין למזרחים, לפחות מאז 1977, גבול ברור יותר בין מזרח למערב משהעניקה תנועת העבודה. מבחינת הימין, הגבול עובר בין כל היהודים לכל הערבים, ולא בין העבר ה`מפגר` לעתיד ה`מודרני`, שאותו הבטיחה תנועת העבודה, אם האליטות ומחוז הגעגוע שלהן. הימין העניק למזרחים אפשרות להיות `ישראלים`, כלומר לשנוא ערבים, וכמובן שמאלנים, שהם תזכורת לחלוקה קודמת, מעליבה.
הליכוד, בחלוקה ה`חדשה`, הוא `עם ישראל` ו`המדינה החדשה` שאותה יקים אחרי שייפטר מהערבים ומה`אליטות`. כישלון הסיסמה השמאלית - `כסף לשכונות ולא להתנחלויות` - כלומר כישלון הניסיון לבנות חיץ פוליטי בין ארץ-ישראל של הליכוד ובין המזרחים כרוך באקט המשחרר של הכיבוש, מבחינת בנייתו-מחדש של `עם ישראל`. ככל שהסכסוך עם הערבים מעמיק, מתרחקים הערבים מזרחה, והיהודים, כולם, מוצאים את עצמם בחיק `עם ישראל`, מגרש הערבים, או לפחות מכה אותם בלילה ברחוב עד אובדן הכרתם. במערב.
|
