קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר בית המשפט העליון דחה ערעור של המדינה כנגד הוראה לחשוף את המסמך "קווים אדומים" - מדיניות הסגר על עזה ‏‏נושא: בית המשפט העליון דחה ערעור של המדינה כנגד הוראה לחשוף את המסמך `קווים אדומים` - מדיניות הסגר על עזה ביום 5.9.12 דחה בית המשפט העליון את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהורה למשרד הבטחון למסור לארגון `גישה` מסמך בשם `קווים אדומים`, אשר לכאורה קבע את המינימום התזונתי הנדרש לקיומם של תושבי רצועת עזה במסגרת מדיניות הסגר שהייתה בתוקף עד יוני 2010. המדינה טענה שמדובר בטיוטה שאין חובה למוסרה בהתאם לסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ`ח-1998 (`החוק`), בייחוד כי היא נוגעת בנושאים `רגישים`. מנגד, טען ארגון גישה שגם אם מדובר בטיוטה, לציבור עניין בגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור, בהתאם לסעיף 10 לחוק. בית המשפט חייב את המדינה ב-25,000 ₪ הוצאות לטובת ארגון גישה. http://elyon1.court.gov.il/files/11/000/033/e12/11033000.e12.htm תמצית ההליך: ראשית ההליך היא בבקשתה של ארגון גישה, מחודש אפריל 2009, לקבל מידע על הסחורות שמותרות ושאסורות לכניסה לרצועת עזה. לאחר שקיבלנו תשובות חלקיות ועמומות לשאלות שהפנינו למתאם פעולות הממשלה בשטחים (`המתפ`ש), בחודש יוני 2009, פנינו למתפ`ש במסגרת החוק, וביקשנו את כל הנהלים הקשורים לכניסת סחורות לרצועת עזה, כמו גם רשימות הסחורות המותרות והאסורות לכניסה. כן, ביקשנו את המסמך `קווים אדומים`, שעל קיומו למדנו מכתבת תחקיר שהתפרסמה בעיתון הארץ ביום 13.6.2009. לאחר שלא קיבלנו מענה במהלך ארבעה חודשים, עתרנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתגובתה המקדמית, טענה המדינה כי אין נהלים ואין רשימות של סחורות שמותרות או אסורות לכניסה לעזה. נציגי המדינה חזרו על טענה זו במסגרת הדיון בעל פה. רק לאחר שביהמ`ש הורה למדינה לגבות, באמצעות תצהיר, את אמירתה שאין רשימות של סחורות מותרות או אסורות, המדינה שינתה את גרסתה והודתה כי קיימים שלשה מסמכים עיקריים שמסדירים את מדיניות התרת כניסת סחורות לעזה, אולם טענה שלא ניתן למוסרם בשל חשש לפגיעה בבטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, לפי סעיף 9(א)(1) לחוק. לגבי מסמך רביעי, `קווים אדומים`, נטען שמדובר בטיוטה שאין חובה למוסרה. לקראת הדיון השני בעתירה, ולאחר ששונתה מדיניות הסגר בעקבות אירועי המשט של מאי 2010, המדינה הסכימה למסור את שלושת המסמכים העיקריים אולם עמדה על סירובה לחשוף `קווים אדומים`. בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה למדינה לחשוף גם את `קווים אדומים`, בקובעו שאין חשש לאפקט מצנן, משום שמדובר במסמך שמרכז חישובים ומידעים שונים, שהמדינה לא נימקה מהי הרגישות המיוחדת שבמסמך (לעומת המסמכים שנחשפו) וכן לאור החשיבות הציבורית שבמידע, בשל השלכתו על בריאות הציבור. פסק הדין: שלשת שופטי ההרכב, ג`ובראן, חיות ועמית, כתבו חוות דעת נפרדות, כאשר הקו המשותף להן הוא העמידה על זכותו של הציבור לדעת, הסכמה כי קיים עניין ציבורי בגילוי המסמך וכן קביעה שהמדינה לא קיימה את חובת ההנמקה, בכך שלא הסבירה מהם הטעמים שעומדים בבסיס טענתה שהמידע `רגיש`. השופט עמית סקר בהרחבה את הטעמים שעומדים בבסיס חוק חופש המידע ואף צירף תרשים זרימה שמסביר את המהלך שעל הרשות (ובית המשפט) לקיים כדי להחליט האם להיענות לבקשה לגילוי מידע. השופט עמית חלק על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין חשש שמסירת המסמך תגרום ל`אפקט מצנן` משום שמדובר בחישובים ומידעים ולא בהחלפת דעות: `העובדה שהמסמך כולל נתונים שנאספו, אינה שוללת את אופיו של המסמך כטיוטה הנכנסת בגדר הסעיף. נקל לשער כי ישנם מצבים בהם לצורך גיבוש מדיניות ולשם קבלת החלטה מושכלת, מועלות הצעות שונות ומוצעים אפיקי פעולה שונים המתבססים על נדבך של נתונים. הרציונאל הניצב בבסיס סעיף 9(ב)(4) שריר וקיים גם בנסיבות כאלה, והרצון להבטיח כי הגורמים הרלוונטיים לא יירתעו מפני העלאת הצעות והבעת עמדה חל גם על נתונים אשר נאספו לצורך דיון והיוועצות פנימיים. ` עם זאת, קבע השופט עמית כי על הרשות היה לשקול את חשיפת המסמך בשל חשיבותו לבריאות הציבור, מבלי שהתעורר הצורך להכריע, האם גם הציבור בעזה נכנס לגדר סעיף 10 לחוק: `שאלה אם התיבה `ציבור` שבסעיף כוללת גם ציבור שאינו נמנה על אזרחי ישראל ותושביה, כמו תושבי רצועת עזה, אינה נקיה מספקות, אך איננו נדרשים לה, ולו מן הטעם שגם על פי סעיף 5.ג.1. ל`נוהל מעקב ואומדן מלאים ברצועת עזה` שנמסר למשיבה, נכתב כי ענף כלכלה יגבש עמדה לגבי כל אחת מהדרישות/צרכים, כאשר אחד הקווים המנחים הוא `נחיצות המוצר לקיום צרכים הומניטאריים, לרבות השלכות על בריאות הציבור (ברצועה ובישראל)` (הדגשה הוספה – י.ע(.`. בסוף החליט השופט עמית כי יש לדחות את הערעור, משום שהמדינה לא עמדה בנטל ההנמקה: `לאחר שעיינתי בסיכומי המערערת בבית משפט קמא, מקובלים עלי דבריו של בית משפט קמא כי היה על המערערת לפרט ולהסביר את הטעמים העומדים בבסיס טענתה לרגישות המידע, כפי שמתחייב מחובת ההנמקה (על החשיבות במילוי חובת ההנמקה בהקשר של בקשות לפי חוק חופש המידע, ראו עניין המועצה להשכלה גבוהה, בעמ` 250)`. השופט עמית גם קבע שהעובדה שפרטים על אודות המסמך כבר פורסמו בעיתונות – הכריעה את הכף לטובת גילוי. השופת חיות חלקה על מסקנתו של השופט עמית לעניין הפרסום אך הסכימה עם דחיית הערעור, משום שהמדינה לא פירטה מהי הרגישות המיוחדת שבמסמך. השופטת חיות עמדה על החשיבות הציבורית שעשויה להיות גם למסמכים שהינם טיוטות: `עובדה שהמסמך לא שימש בסופו של יום בסיס למדיניות שיושמה בפועל אינה מאיינת בהכרח את העניין הציבורי בחשיפתו (ראו והשוו עניין הארץ). לציבור עשוי להיות עניין גם במדיניות שלא יושמה כצוהר להבנת שיקולי הרשות בבחירה בין חלופות שונות וכן ככלי להשוואה ולביקורת על המדיניות שנבחרה. במובן זה, גילוי מידע אודות מדיניות שנבחנה ולא יושמה מתיישב היטב עם הרציונלים העומדים בבסיס הזכות לקבלת מידע ובהם שמירה על שקיפות פעולות השלטון.` השופט ג`ובראן הסכים לדחיית הערעור אולם חלק על קביעתו של השופט עמית, לפיה התנהלותה של המדינה היתה סבירה: `כפי שתואר בפתח דברי, המשיבה פעלה במשך תקופה של קרוב לשנה למול המדינה כדי להביא לחשיפת מסמכי המדיניות. העיון בתשובות המדינה מעלה כי אלו כלליות ולאקוניות. כך, במכתב מטעם מתאם פעולות הממשלה בשטחים (להלן: המתאם) מיום 18.5.2009 מסתפק המתאם בציון כי `ככלל, מתאפשרת הכנסת טובין הומניטאריים חיוניים לרצועת עזה בהתאם לצורך ולמצב הביטחוני` (מע/2). ספק אם תשובה זו נותנת מענה של ממש לבקשת המשיבה למידע בשאלות דוגמת `מהן סחורות הומניטאריות?` ו-`מהם הקריטריונים לפיהם מוגדרות סחורות כהומניטאריות?`. תשובה זו חסרה במיוחד נוכח העובדה כי באותה העת עמדו בפני המתאם מסמכי מדיניות מוסדרים ... 8. התנהלותה של המדינה חמורה במיוחד בהקשר הנוכחי, שכן היא הביאה בפועל לייתור כמעט מוחלט של ההליך כולו. נכונותה של המדינה לגלות את שלושת מסמכי המדיניות התבססה על כך שממילא מסמכים אלו הפכו ללא רלבנטיים. במילים אחרות, התנהלות זו הובילה למצב שבו אף לו היה מתגלה מהמסמכים כי יש פגם בהתנהלות המדינה, המצדיק דיון ציבורי ואולי אף התערבות של בתי המשפט, הרי שממילא דיון זה התייתר טרם פרסום המסמכים`. עו`ד תמר פלדמן, לשעבר מנהלת המחלקה המשפטית של גישה ועכשיו מנהלת מחלקת השטחים באגודה לזכויות האזרח, כתבה את העתירה והסיכומים בערעור. נפרסם את המסמך כשיגיע לידינו. בברכה, שרי עו`ד שרי בשי מנכ`ל גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע O N קישורים למאמרים האחרונים בנושא פנייה דחופה לשר הביטחון ולמתפ"ש: אפשרו כניסת ציוד מחשבים ותקשורת לרצועת עזה‎ תרחיש הבלהות שיצרה ישראל: קורונה ברצועת עזה מנכ`לית ארגון זכויות האדם הישראלי `גישה`, תניה הרי, תנאם היום בפני מועצת הביטחון של האו`ם,