קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

1תבוסתנות השמאל
haaretz
עקיבא אלדר
10.09.2012
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1820474



המתנחלים צודקים. אילו השמאל הציוני של היום היה מנהיג את היישוב היהודי בשנות ה-40, ספק גדול אם היתה לנו מדינה. אילו אלה שמתהדרים בתואר `מחנה השלום`, שמסבירים כי `אי אפשר לפנות 300 אלף מתנחלים`, היו מנהלים את העניינים בראשית שנות ה-50, יישוב שמנה 600 אלף נפש לא היה קולט מיליון יהודים. באוצר המלים של המתנחלים לא קיים המושג `בלתי הפיך`. הם לא אמרו שהסכם אוסלו גוזר כליה על המפעל שלהם. המתנחלים דבקים באמונתם כל הדרך לעוד מאחז ולעוד קואליציה, והשמאל בוכה כל הדרך לשומקום.

בשעה שהמתנחלים בונים בית ועוד בית, והורסים שלב ועוד שלב בתהליך המדיני, חברים נכבדים בשמאל הציוני מכריזים בזה אחר זה על כניעה ל`רצון העם`. תחת רעיון חלוקת הארץ הם מציעים, תוך כדי אנחה קורעת לב, לפתוח בהכנות למדינה הדו-לאומית. הדבר דומה למטפל משפחתי שממליץ לבני זוג שממררים במשך עשרות שנים איש את חיי זולתו, להמשיך לחיות תחת קורת גג אחת, כדי לחסוך את חלוקת הנכסים. במקום לסייע לשניים להיפרד לשלום, לבנות חיים חדשים ולשתף פעולה למען הילדים, היועץ דוחק בהם להנציח את אומללותם.

השמאלנים המיואשים מציעים לחבר יחדיו שתי קהילות עוינות שיש ביניהן חשבון דמים, והן רוויות בדעות קדומות. במשך 64 שנה הקהילה היהודית מימשה את החזון הציוני באמצעות חוקי הגירה והתיישבות מפלים, חלוקת משאבים מקפחת והגמוניה על הסמלים הלאומיים והדתיים. במשך 45 שנה מיעוט יהודי מנשל את הקולקטיב הפלסטיני בשטחים הכבושים מזכויות פוליטיות, ופוגע בזכויות הקניין, בחופש התנועה ובכבודם של מיליוני בני אדם. מה יקרה ביום שבו המיעוט הפלסטיני במדינה הדו-לאומית יהפוך לרוב? אם לא בשנת 2020, אז בשנת 2030, ואולי זה יקרה בשנת 2050. מה נעשה אז, כאשר הרוב הפלסטיני יממש את דין הבוחר? יהיה להם ממי ללמוד: הפרלמנט הפלסטיני יוכל להעתיק את התנהגותה של כנסת ישראל בעידן נתניהו-ליברמן-אלדד.

מישהו מוכן לערוב לכך שהפלסטינים לא ימירו אז את חוק השבות בחוק השיבה? שהם לא יהפכו את קרן קיימת לישראל לקרן קיימת לפלסטין, יחליפו את הדגל הכחול-לבן בדגל שחור-לבן-ירוק עם משולש אדום בצד, וימירו את `התקוה` ב`בילאדי`? מי ידליק משואות בהר הרצל ביום העצמאות? ואולי ממשלת ישראסטין תחליט בכלל לאסור על קיום טקסים לציון הניצחון הזמני של היהודים?

למה שהם לא יעניקו עדיפות לתקציבי החינוך ברשויות המקומיות הערביות, יקראו לנמל התעופה הבינלאומי של ישראסטין על שמו של יאסר ערפאת וישנו את שמה של אוניברסיטת אריאל ביהודה ושומרון לאוניברסיטה הערבית בגדה המערבית? עשרות שנים אנחנו רכבנו על גבם, מדוע שהם לא ירצו להרגיש איך זה לרכוב על גבנו? במקרה הטוב זה ייגמר רק בצלעות שבורות.

נכון שרובי ריבלין אמר שהוא מעדיף לחיות במדינה דו-לאומית מאשר לחלק את ירושלים. אז אמר. האם הוא באמת מוכן לפנות את מקומו על דוכן יושב ראש הכנסת לאחמד טיבי, ולהסתפק בקריאות ביניים מספסלי מפלגות האופוזיציה היהודיות? נכון, `ירושלים המאוחדת` לא תהפוך ל`אל-קודס המאוחדת` בקדנציה שלו; את המשכנתה חסרת האחריות הזאת שלו ושל חבריו בשמאל הציוני החדש, ישלמו הנכדים והנינים של כולנו.

מדינה דו-לאומית אינה פתרון אלא בריחה מהמציאות ומתכון להנצחתו של דו-קרב בין שני עמים. מי שמוותר על הסדר שלום בין שתי מדינות, מהמר על גורלה של מדינת ישראל. לך אל המתנחלים שמאלן, למד דרכיהם והתנחל בפתחו של כל בוחר בישראל. עדיין לא מאוחר.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד