קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר וכשאיש לא רואה haokets ענת בן-דור 30.09.12 http://www.haokets.org/2012/09/30/%D7%95%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%94/ האם בת 23, בתה בת שנה ו-3 חודשים, הן כלואות בסהרונים בגין `הסתננות`, מוקפות גדרות, מגדלי שמירה ותיל, למרות שמעולם לא תכננו להגיע לישראל. זו תהיה מציאות חייהן בשלוש השנים הבאות. יש דברים שאפשר לעשות כשלא רואים. למשל, לעצור תינוקת בת שנה ושלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים. פגשנו את אמבט1 הקטנה בשבוע שעבר בכלא סהרונים. תינוקת פעלתנית בבגד אדום בזרועות אמה, זביב. ישבנו בחום מעיק של למעלה מ-30 מעלות במשך שעה ארוכה ובזמן שראיינו את האם, ניסתה אמבט הקטנה לשעשע את עצמה מסביבנו. מהדסת בהנאה של מי שגילתה את ההליכה לא מזמן, נשכבת על הבטן כדי להציץ מתחת לקרוואן, סורקת את הרצפה, אולי יימצא שם איזה שעשוע בשבילה. הן נמצאות בכלא הזה, המוקף גדרות, מגדלי שמירה ותיל, כבר יותר משלושה חודשים. כלואות באוהל עם עוד שש נשים ושישה ילדים. ספק אם זביב, בת 23 בסך הכל, יודעת שכאן הן צפויות להעביר את שלוש השנים הבאות של חייהן. אמבט ואמה כלואות בגין `הסתננות לישראל`. בינואר השנה תוקן החוק כדי לאפשר מעצר מנהלי של `מסתננים` למשך תקופה של שלוש שנים. הכל לצורך הרתעה של `מסתננים` עתידיים מלהגיע לישראל. אלא שזביב מעולם לא רצתה ולא התכוונה להגיע לישראל. היא נולדה בכפר קטן באריתריאה. שם הכירה את בעלה ושם נישאה. בעלה גויס לצבא והיא נותרה בכפר, מתפרנסת בקושי רב ממכירת מזון. את בעלה ראתה רק פעם בחצי שנה. בעת שהיתה בחודש השישי להריונה עזב בעלה את משמרתו וערק לסודאן, שם הוא נמצא גם היום. לאחר הולדת בתה, עזבה עימה זביב את אריתריאה במטרה להתאחד עם בעלה בסודאן. בסמוך לאחר חציית הגבול נחטפו השתיים באיומי נשק על-ידי מבריחים, ושם החל מסע ארוך ומייסר. זביב ואמבט הועברו מיד ליד במסע הארוך לסיני. לעתים נסעו בשכיבה בארגזי מטען של מכוניות, לפעמים בבטן סירות, אנשים מבוגרים שהיו עימן התקשו לעמוד בתנאים הקשים והתעלפו, לא ברור כיצד שרדה אמבט הקטנה. לבסוף הובאו למחנה מבריחים בסיני שם נאזקה זביב ברגלה ושם החלו החוטפים לדרוש כופר בסך 25,000 $ מאת משפחתן עבור שחרורן. כאן הפכה התינוקת מגן לאמה. בעוד נשים אחרות נאנסו ועברו התעללות מינית, זביב ספגה `רק` מכות והלקאות. החוטפים נהגו לטלטל את אמבט הקטנה לנגד עיני אמה מבעד לחלון ולאיים להשליכה, או לסטור לה כשבכתה. אמה מספרת שאמבט למדה מן החוטפים: היא מלטפת את פני אמה בעדינות ואז לפתע סוטרת לה בכוח, בדיוק כפי שנהג בה המבריח. הן שהו שם כחמישה חודשים ארוכים, סביבן מתו חלק מן העצורים מן ההתעללות והתנאים הקשים, אך לבסוף, לאחר שמשפחתה מכרה את כל רכושה, שוחררו השתיים. עם חציית הגבול לישראל הובהלה אמבט הקטנה לסורוקה שכן סבלה מתשישות ומתת-תזונה. כעת היא עם אמה בכלא סהרונים והעתיד שנפרש לפניה מבהיל: זו תינוקת שלא תדע טעמו של חופש, של טיול בפארק או בחוף הים. בשנים הקרובות היא תשב פה עם זביב מאחורי סורגים, קורבן למדיניות כללית שנוקטת מדינת ישראל, בלי שיש לה או לאמה כל קשר לדבר. ספק אם תכיר את אביה שבסודאן או אם תוכל להתאחד עימו בעתיד. יהיה מעניין לראות איזו התנהגות תאמץ לעצמה בעקבות הכלא הישראלי. כשנפרדנו היא הפריחה אלינו נשיקות, למזלה היא צעירה מכדי להבין את שצפוי לה ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד