קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

התמונה האבודה: ארון המתים וחבל התליה
friendsofgeorge
יוסי גורביץ
31.10.12
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3139.


הביטו בתמונה זו, ביבי וחבל התליה עבור רבין.

היא מתעדת את מסע ההסתה של נתניהו, כשנה לפני רצח רבין. אנחנו מכירים אותה בדרך כלל מזווית אחרת, שבה נתניהו צועד ליד הארון. אנשי הימין צווחו וצרחו מאז שזה בכלל לא הארון של רבין, זה ארון הקבורה של הציונות. וואלה. זו לא היתה הסתה ישירה, זו היתה רק סובלימציה. קריצה. בקריצות נתניהו טוב.

אבל פתאום, באדיבותה של סילבי קשת, צצה התמונה הזו. פתאום זה לא רק ארון. פתאום זו לולאת חנק של חבל תליה. אתם יודעים, כזה שממנו מתנדנדים בוגדים. זה סמל שקצת קשה יותר לתת לו משמעות אחרת.

ב-17 השנים כמעט שחלפו מאז ששליח הציבור הדתי-לאומני יגאל עמיר חיסל את מי שאיים על `מפעל ההתנחלות,` ניסו לשכנע אותנו שהיה מדובר בעשב שוטה. בפעם המי יודע כמה, זה לא המצב. סביב עמיר פעלה מחתרת שלמה, אם כי חלק ניכר ממנה היה עסוק `רק` בתכנון פיגועים כלפי פלסטינים. ועמיר עצמו אמר שוב ושוב – לפני שהתחילו לשחזר את הזכרון שלנו – שהוא לא היה פועל אם לא היה חש שהציבור היה מאחוריו, ובלי גיבוי של רבנים.

הרבנים, כרגיל, ברחו. אבל שווה לשחזר את האווירה בציבור הימני-דתי אז. עמיר עצמו נהג להתחיל עם בחורות באוניברסיטת בר אילן כשהוא שואל אותן לדעתן על הגיבור שלו, ברוך גולדשטיין. הלז זכה להכרה רחבה בציבור הדתי; זכור איש הממסד הדתי, חנן פורת, כשהוא צווח בחדוות שיכורים `פורים שמח, יהודים.` שלמה אבינר, רב חרד`לי מרכזי, נאלץ להוציא פסק הלכה שקובע ש`ראש הממשלה איננו ערב רב` – כש`ערב רב` משמעו עמלק שמתחזה, מדעת או מבלי דעת, ליהודי, וככזה דינו מוות.

נתניהו כנראה לא היה מודע לכל מה שרחש מתחת לפני השטח שם. אבל הוא ידע מה הכיוון, והוא רכב על הגל. המתנחלים תמיד היו הבסיס שלו, והוא מעולם לא התעמת איתם. הם רוצים להסית? לקבוע שראש הממשלה הנבחר הוא בוגד? הוא זרם עם זה, שיחק למה שהקהל רצה.

סביר להניח שהוא לא רצה רצח, כי למהלך כזה היה סיכוי של ממש לחסל את הקריירה שלו. אבל הוא רקד לפני הקהל. לא רק ליד הארון ההוא, גם בכיכר ציון ובשלל אירועים אחרים. הוא שמע את הקריאות `בדם ואש/את רבין נגרש` שעלו מהקהל בכיכר ציון, ולמרות שבכירי ליכוד אחרים – מרידור, דוד לוי – לא היו מוכנים לשתף פעולה עם התרת הדם והסתלקו משם במהירות, הוא דווקא עלה לנאום, והתמוגג.

אנחנו לא צריכים את האירועים הללו כדי לדעת שנתניהו הוא המסית הלאומי. הוא לא הפסיק להיות כזה. אנחנו צריכים לבחון את מה שהוא אמר כראש ממשלה: את ה`שמאל שכח מה זה להיות יהודי,` שלחש על אוזנו של מכשף גוסס; את ה`כולם פה ליכודניקים` לפני שהסיר את השכפ`צ; את ההסתה הבלתי פוסקת כנגד ארגוני זכויות האדם בקדנציה הנוכחית. זה האיש. זה מה שהוא יודע לעשות. מזה הוא חי. אנחנו יודעים. אבל, מדי פעם, תמונה שווה יותר מאלף מילים.

אז הנה היא.




ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב