קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

נורמליזציה: השחתת עצי הזית 2012
hagada
חדוה ישכר
29.10.12
http://hagada.org.il/2012/10/29/%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%a6%d7%99%d7%94/




אוקטובר מבשר את עונת המסיק. היא קצרה ומרוכזת, ובגדה המערבית היא מחייבת מאמץ מיוחד כדי להספיק ולמסוק כמה שיותר זיתים לפני בוא הגשם או לפני שמתנחלים יפגעו בעצים. לפי דיווחי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו`ם (OCHA), הושחתו מתחילת עונת המסיק עד אמצע אוקטובר למעלה מ-900 עצי זית, ומתחילת 2012 עד תחילת המסיק נפגעו בידי מתנחלים 7,180 עצי זית פלסטיניים. וזאת, בתקופה שנחשבת לטובה במונחי המדד הביטחוני.

לקראת המסיק מעדכנים ארגוני הסולידריות את רשימות הפעילים והפעילות שהשתתפו בעבר בפעולות המסיק, ומזכירים לנו בהודעות דוא`ל לשריין לוח זמנים למסיק הקרוב. גם זה כבר היה לשגרה. קואליציית המסיק מרכזת כיום את הפעילות ואת התרומות הכספיות ומנתבת את המעוניינים לקבוצות השונות. רוב הפעילים מעדיפים להשתתף במסיק של סופי השבוע; אני מעדיפה את אמצע השבוע ואת הקבוצות הקטנות שבהן ישראלים ובינלאומיים מתארגנים במסגרת שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם. השנה נדמה לי שאבו רמי, הנהג הקבוע של הסעות שומרי משפט, שדוף יותר, כפוף יותר ומעשן הרבה יותר. כמו תמיד הוא מוביל את הטרנזיט הישן שלו בדרכי העפר המתפתלות ובין המהמורות המקפיצות כאילו נהג ברכב ארבע על ארבע מרובה בולמי זעזועים. ואני גם אוהבת את האי וודאות שמצפה לנו כמעט תמיד בדרך ליעד המתוכנן. עם בוקר יצאנו, שלושה תל אביבים, שני ירושלמים, עיתונאית ממינכן, גימלאית מקלן, כתב טלוויזיה וצלם העובדים בסוכנות ידיעות גרמנית (מתברר שבגרמניה עדיין יש עניין בכיבוש), למסוק זיתים בבילעין. לאחר שעות ספורות מצאנו את עצמנו בכרם מוזנח ודל יבול עד כאב בלב מודיעין עילית.

בהתנחלות החרדית מודיעין עילית חיים כיום כ-55 אלף תושבים והיא ממשיכה להתרחב ללא הפסקה על אדמות בילעין, עד שיוגשם חזונם של רבני העיר לאכלס בה 150 אלף תושבים (לפי אתר האינטרנט של העיריה). בשמונה בבוקר עוצר טור של אוטובוסים בצד הכביש הראשי וכשלוש מאות תלמידים, בנים ובנות, יורדים מהם במהירות ונעלמים בפתחי הבניינים שמסביב. פה ושם נראות נשים דוחפות עגלות תינוקות. גם הן פוסעות במהירות. אבו רמי מאבד כיוון בין דרך ללא מוצא אחת לדרך ללא מוצא אחרת, ובינתיים העין מחפשת צל עצים, פיסת דשא או אדנית פרחים ולא מוצאת. אל העיר המכוערת הזאת, הנראית מרחוק כערימת אבנים מלבינות בשמש, מורחק ציבור שלם כדי להשתכח בה במחירו של דיור בר השגה, על אדמה גזולה.

השעה 08:30. שערי הגדר נעולים משני עבריה. שלט מתנדנד על תיל מתולתל מזהיר מפני `סכנת חיים`. אלא שאין כאן שום סימני חיים.

בזמן ההמתנה ניהלנו שיחות היכרות וניתחנו את הארכיטקטורה של המיגוניות הפזורות בשטח. את השקט הפר רעש מונוטוני של מנופים. פועלים פלסטינים בונים שכונה חדשה. הרב יחיאל מ`שומרי משפט` מנסה לאתר בטלפון את המת`ק שהבטיח לפתוח את השער בדיוק ב-8 בבוקר. כשזה אינו עונה הוא מנסה את מספר הטלפון של המח`ט ושומע צלצול שנקטע. יחיאל אומר שבמצבים כאלה צריך ללמוד מהפלסטינים איך מעבירים זמן בסבלנות.
חלפה חצי שעה ואין חדש. אנחנו מקווים שמצלמות האבטחה (אם ישנן) מתרשמות ממצלמת הטלוויזיה הרכובה על כתפו של הצלם.

לפתע נעצר מעבר לכביש טנדר לבן וארוך (האם רכב אבטחה?). גבר במדי חאקי נשען עליו כשהוא נועץ בנו את מבטיו. בסקרנות? בלגלוג? אין לדעת. קראנו לו לחצות את הכביש ולדבר אתנו, אך הוא לא הגיב. מבעד לזכוכית המואפלת נראית במטושטש דמות משוחחת בטלפון. קרוב לוודאי שממונה כלשהו שומע ברגע זה עלינו ועל מצלמת הטלוויזיה שאתנו. אנחנו מתקדמים.

ובאמת, בתוך דקות אחדות הופיע ג`יפ צבאי ונעצר ליד הגדר.
קצין וחייל חמוש יצאו מן הג`יפ ובלי להביט לעברנו פנו לטפל במנעולי השער לבילעין. החייל כיוון את נשקו לעבר השער.

השער נפתח והסכנה שמעבר לחומה התגלתה בדמותם של חאג`ה מג`די, בעלת הכרם, בנה הצעיר, אשת בנה הבכור ובנה הפעוט. הקצין (סרן, לפי דרגותיו) ליווה אותם לצד `הישראלי` של הגדר ופתח את השער. `אל תהססו להתקשר, במקרה הצורך`, אמר בחצי חיוך. ומישהו שאל מבלי לצפות לתשובה: `יש מצב שתענה ?`
אנחנו מקבלים את המשפחה בחיבוקים ובתיקתוקי מצלמות. אך הגברת הראשונה, חמורת סבר, ממהרת להרגיע. כרם הזיתים השייך למשפחה נמצא במודיעין עילית, והואיל שלא ניתנו להם אישורי מעבר הכרם הוזנח זה כמה שנים. עכשיו הם חוששים שאם לא יעבדו אותו הוא יאבד להם לתמיד בנימוק הביורוקרטי שהאדמה ננטשה ולפיכך היא הופכת ל`אדמת מדינה`.
כמצופה, מצאנו כרם לא מעובד אך שלם ובלי סימני אלימות. למרבה המזל שכניו הם מתנחלים חרדים ולא נוער גבעות. אם מתעלמים מן העזובה והאשפה אפשר לדמיין איך במציאות אחרת היה אפשר לטפח אותו כבוסתן קסום וגן מפלט ליוני השלום. הכרם זקוק בדחיפות לחריש יסודי, לאיסוף גזם ועשבים יבשים ולסילוק האשפה. אך לרשותנו עמדו מסור חלוד אחד, מעדר צעצוע וכמה זוגות ידיים עירוניות. לאחר כארבע שעות עבודה נאספו בשק יוטה אחד כ-50 קילו זיתים כהים, יבשים ומצומקים. איחלנו להם שימצאו במהרה את מקומם החדש במיכלי פלסטיק גדולים, דפוקים וכבושים במי מלח.




ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב