קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מכתב שנשלח מח׳ליל תושב עזה, לבועז תושב תל-אביב...
ח׳ליל תושב עזה



לבועז מתל-אביב,
שלום בועז, אני ח`ליל מעזה.

קיבלתי את מכתבך וחשבתי לענות לך. קודם תרשה לי להודות לך על ההידברות, כי נדמה לי שכרגע רק אני ואתה עושים את זה. מצד שני, הפריעה לי מאוד הנימה שלך, שהייתה ברובה מתנשאת ויהירה. בועז, אני לא טיפש ואתה לא צריך להסביר לי את כל הדברים שהתאמצת להסביר בטון פסיבי-אגרסיבי המתיימר להיות ידידותי. אני יודע מ
ה

זאת רקטה, אני יודע מה קורה עם עימאד, ואני יודע טוב מאוד מה מתרחש סביבי. אבל אני מניח שקל יותר להניח שאני טיפש, זה עוזר לך להרגיש חכם.
אני מסכים שאנחנו דומים. אבל עם כמה הבדלים. לי הרבה יותר קשה למצוא פרנסה. אני כמו 80% מתושבי עזה המתקיימים מפחות מ-2$ ליום. אנחנו סגורים בתוך כלא המוני עם תנאים לא הומאניים. ועוד הבדל, אני לא אחשוב על סקס ולא אירדם עם המחשבה הזאת. להגיד לך את האמת, גם לי וגם לאשתי היפה אין חשק לסקס כשכל 5 שניות אתה שומע הפצצה מחרישה שמשאירה את כל גופך במתח. אני ואשתי עסוקים בלשרוד, ולשם מופנים כל כוחותינו. אני רוצה לספר לך שאני ממש מתגעגע לחיוך של אשתי. כשהכרתי אותה לפני 10 שנים היא הייתה כל כך חיונית ותוססת. צעירה שחולמת להיות סופרת. אני זוכר את חיוכה שמילא אותי בחיים, ואת ריח היסמין שמילא את שיערה, ומתגעגע מאוד למה שהייתה אז. משהו בה כבה. היא לא מחייכת יותר. אנחנו מנסים בכוח לשמור על האהבה שלנו, אבל כנראה כרגע אין סיכוי לאהבה במחוזותינו.

אהה, ועוד משהו בועז.. הילדה שלי לא הולכת למות הלילה.

אני חייב להגיד שהיית יצירתי מדיי בתיאורים הציוריים של גופתה השרופה של בתי הקטנה. זה עבר את גבול הטעם הטוב, ואני מתוודה, עברו בראשי כמה קללות כבדות המופנות אליך. אני מרגיש שאתה לא אבא בועז. אם היית אבא לא היית מסוגל לתאר בפירוט רב את גופתה השרופה של ילדה באותו גיל של בתך.
הילדה שלי לא תמות הלילה ואני אסביר לך למה.

הרי אתה יודע בועז, שאצלנו בעזה אין מ`מדים, ואין מקלטים. כל לילה אני ואשתי ובתי ישנים על מזרון אחד. אני ישן לידם כי זאת הדרך היחידה שלי להגן עליהן, הן כל מה שיקר לי בחיים האלה. אני מגן עליהן בכך שכל פעם שאני שומע הפצצה אני קופץ על שתיהן ומכסה את גופן בגופי. פיתחתי סוג של תגובה מהירה ואינסטינקטיבית שבתוכי אני מקווה שתבטיח את שלומן. זאת הדרך היחידה שיש לי בועז, ואני יכול להבטיח לך שהבת שלי לא תמות כשאני עדיין בחיים.

התאמצת מדיי גם בהסברים שנתת לגבי המתרחש סביבי. אני יודע מה קורה סביבי ולא ממש חידשת לי. אבל עלו לי בראש כמה שאלות שחשבתי לשאול אותך.

אתה מבקש ממני לעשות משהו. להביע דעה שונה מהדעה הרווחת סביבי, ולסרב למלחמה הזאת. האם אתה בעצמך מסוגל לעשות את מה שאתה מבקש ממני? אתה משליך עליי כאן אחריות - שבחלקה לגיטימית- אבל מה עם האחריות שלך? ניסית לחשוב לעומק על משמעות המלחמה הזאת או שהגבת באופן דחפי ולא מווסת שהתבטא במכתב ציני -ולא מורכב במיוחד- אליי? אתה חושב שאתה יודע את כל האמת? אתה באמת מודע לכל מערך האינטרסים סביב המלחמה הזאת? נו בחיאת בועז, אל תהיה נאיבי. אני ממליץ לך לחפש את האמת, אבל לא בתקשורת הישראלית כי לא תמצא אותה שם. תפתח את העיניים בועז, תרחיב את האופקים שלך. תחשוב התנחלויות, תחשוב סגר, תחשוב הפצצות של תחנות חשמל, תחשוב הרס תשתיות, תחשוב עם בלי עתיד. אני מבטיח שאחר כך אתה לא תצפה שהעם הזה ייחנק בשקט.

אני חושב שהשאלה `מי התחיל` או `מי אשם` היא שאלה תוקעת ולא מקדמת לשום מקום. בדיוק כמו השאלה מי בא לפני, הביצה או התרנגולת. תשתחרר משם בועז. אתה בא מעם שסבל רבות לאורך השנים, במיוחד בשואה שהיא ללא ספק טראומה בין-דורית המחלחלת בעוצמה בתוך כל נפש בתוך העם שלך. בספר `האדם מחפש משמעות` של ויקטור פרנקל (כן בועז, אני בן אדם משכיל) הוא תיאר תקרית שהייתה אחרי שהוא וחבר שלו ברחו ממחנה ההשמדה. הם עברו בשדה חיטה וחברו התחיל לדרוך על החיטה ולהשמיד אותה. פרנקל ביקש מחברו לא לעשות את זה, וחברו ענה לו בכעס שהוא לא מבין איך הוא מבקש ממנו את זה אחרי כל העוול שנעשה להם על ידי תושבי המקום. פרנקל אמר לחברו שאפילו אם נעשה לך את כל העוול שבעולם זה לא נותן לך לגיטימציה לפגוע באחר. הבעיה שלכם במדינה שאתם לא חושבים כך, ומשתמשים ברע שנעשה לכם כתירוץ והצדקה לפגוע בנו.

אני שמח שהייתה בינינו הידברות (שהיה בה כבוד מצידי אליך, אך לא מצדך אליי), למרות שאני חושב שאת המכתב הזה לא ממש הפנית אליי. אצלנו בערבית יש פתגם האומר `أحكيكي يا كنه لتسمعي يا جاره` שמשמעותו `אני מדבר איתך כלתי כדי שתשמע שכנתי`. כנראה כתבת את המכתב הזה בשביל להקל על בני עמך ולשחרר אותם איתך מכל אחריות או אשמה- לצערי זה לא יקדם אותנו לשום מקום. האחריות היא לא רק עליי, האחריות היא של שנינו שננסח `שלום` במונחים הוגנים ומקובלים על שנינו. לא ה`שלום` שאתה מחליט עבורי ואני צריך לפעול לפי בקשותיך. אני מודע לזה שיש לי המון בעיות בבית, ושכרגע דמוקרטיה היא לא הצד החזק שלנו (ביקורת עצמית היא דבר חשוב ביותר, ממליץ לך לנסות לפעמים), אבל מה עם הבית שלך? מה קורה עם השנאה אצלכם? מה קורה עם הדמוקרטיה שלכם? למי הצבעת ותצביע בבחירות? אתה יכול להגיד שאתה ממש גאה באנשים המייצגים אותך?
ד`ש מבתי המקסימה, שהיא עדיין בחיים.

לילה טוב.
ח`ליל

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

הישראלים בברלין מפגינים `לקבל את פני` נתניהו
היום בבית המשפט העליון - תביעת פיצויים של נער ששותק בארבעת גפיו מירי של הצבא.
הימים החולפים קשים מנשוא. המראות הקשים של הפצצות והריסות, לצד תמונותיהם של הקורבנות והפצועים הרבים, ביניהם עשרות נשים וילדים - מפלחות את הלב.