קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

נועם חומסקי על "עמוד ענן""

http://www.israeli-occupation.org/2012-12-01/noam-chomsky-palestine-2012-gaza-
and-the-un-resolution/

הטקסט
--


נועם חומסקי על `עמוד ענן``

אדם קשיש בעזה החזיק שלט ועליו הכיתוב: `אתם לוקחים את המים שלי, שורפים את עצי
הזית שלי, לוקחים את עבודתי, גונבים את אדמתי, כולאים את אבי, הורגים את אמי,
מפציצים את הארץ שלי, מרעיבים את כולנו, משפילים את כולנו אך אני הוא האשם: השלכתי
רקטה בחזרה`.

מסרו של הקשיש מספק לצירי הזמן את ההקשר המתאים לאפיזודה האחרונה בענישה הפראית של
עזה. יש להם ערך, אך כל ניסיון למצוא `התחלה` לא יכול אלא להיות מטעה. עקבותיהם של
הפשעים משתרכות ל-1948, כשמאות אלפי פלסטינים נסו באימה או גורשו לעזה על ידי
הכוחות הכובשים הישראליים, שהמשיכו להעבירם במשאיות אל מעבר לגבול שנים לאחר הפסקת
האש הרשמית. רדיפת העזתים לקחה צורות חדשות כשישראל כבשה את הרצועה ב-1967. אנו
למדים מספרות ישראלית חדשה שמטרת הממשלה הייתה לדחוק את רגליהם של הפליטים לסיני,
ואם זה יתאפשר, גם את שאר האוכלוסיה.

הגירושים מעזה נעשו תחת פיקודו הישיר של אלוף פיקוד דרום, ישעיהו גביש. הגירושים
מהגדה המערבית היו קיצוניים הרבה יותר, וישראל נקטה בדרכים עקלקלות כדי למנוע את
שיבתם של המגורשים. גולדה מאיר, שהייתה לאחר מכן ראש הממשלה, עדכנה את חבריה למפלגת
העבודה שעל ישראל לשמור על רצועת עזה ו`להיפטר מהערבים שבה`. שר הבטחון דיין ואחרים
הסכימו. ראש הממשלה אשכול הסביר שלא ניתן לאפשר למגורשים לחזור כיוון ש`אין להגדיל
את האוכלוסיה הערבית בישראל` – הכוונה היא לשטחים שזה עתה נכבשו, שנחשבו כבר במרומז
לחלק מישראל. בהתאם לתפיסה זו, שונו כל המפות בישראל, באופן המוחק את הקו הירוק
(הגבולות בעלי ההכרה הבינלאומית), למרות שפרסומם עוכב על מנת לאפשר לשגריר ישראל
באו`ם, אבא אבן, להשיג את מה שכינה `מבוי סתום מבטיח` בעצרת הכללית של האו`ם,
באמצעות הסתרת כוונותיה של ישראל.

המטרות יכולות להיוותר על כנן, ועלולות להיות גורם תורם לחוסר הרצון של מצרים לפתוח
את הגבול ולאפשר מעבר חופשי של אנשים וסחורות, הנחסמים על ידי המצור הישראלי בתמיכת
ארצות הברית.

הרצף האחרון של אלימות ישראל-ארה`ב מקורו בינואר 2006, כשהפלסטינים הצביעו `לא
נכון` בבחירות החופשיות הראשונות בעולם הערבי. ישראל וארה`ב הגיבו מיד בענישה קשה
של העבריינים, ובהכנת הפיכה צבאית להפלת הממשלה הנבחרת. פרוצדורה שגרתית. הענישה
הוחרפה מאוד ב-2007, כאשר ניסיון ההפיכה נהדף וממשלת החמאס הנבחרת ביססה את שליטתה
המלאה בעזה.

הגרסה הסטנדרטית של מאורעות אלה היא יותר משוככת. לדוגמא, ב`ניו יורק טיימס`, 29
בנומבר: `חמאס נכנס לפוליטיקה על ידי ריצה, וזכייה, בבחירות בשטחים הפלסטיניים
ב-2006. אך הוא לא יכל למשול לנוכח ההתנגדות המערבית וב-2007 לקח את השלטון ברצועת
עזה בכוח, דבר שהעמיק את הקרע הפוליטי [עם הפתח והרשות הפלסטינית]`.
בהתעלם מהצעותיו המיידיות של חמאס להפסקת אש לאחר הבחירות ב-2006, ביצעה ישראל
התקפות שהרגו 660 פלסטינים ב-2006, ברובם אזרחים, שליש מהם קטינים. הסלמת ההתקפות
ב-2007 הביאה להריגתם של 816 פלסטינים, 360 אזרחים ו-152 קטינים. האו`ם מדווח כי
2,879 פלסטינים נהרגו על ידי אש ישראלית מאפריל 2006 ועד יולי 2012, יחד עם כמה
עשרות ישראלים שנהרגו על ידי ירי מעזה.

הפסקת אש ב-2008 כובדה על ידי חמאס עד שישראל הפרה אותה בנובמבר. תוך התעלמות
מהצעות נוספות להפסקת אש, השיקה ישראל בדצמבר את מבצע `עופרת יצוקה` הרצחני. כך
התגלגלו העניינים, בזמן שישראל וארה`ב ממשיכות לדחות את קריאות חמאס להפסקת אש
ארוכת טווח ולהסדר מדיני בהתאם לקונצנזוס המדיני על הסדר שתי מדינות, שארה`ב חסמה
מאז שנת 1976, כאשר הטילה ווטו על החלטת מועצת הבטחון של האו`ם בעניין זה, שהועלתה
על ידי המדינות הערביות המרכזיות.
בסוף 2012 הקדישה ארה`ב מאמצים נרחבים לחסימת החלטת העצרת הכללית על שדרוג מעמדה של
פלסטין ל`מדינה משקיפה שאינה חברה בארגון`. המאמץ נכשל, והותיר את ארה`ב בבידוד
הבינלאומי השגרתי ב-29 בנובמבר, כאשר ההחלטה אושרה ברוב גדול ביום השנה להחלטת
העצרת הכללית מ-1947 בנושא החלוקה. הסיבות הכנות שארה`ב הציגה כתימוכין להתנגדותה
הן חושפניות: פלסטין עלולה לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ה-ICC) בעניין
פשעי ישראל-ארה`ב, שמסיבות ברורות היטב אין לאפשר לעבור תחת שבטה של הביקורת
השיפוטית. דאגה נוספת, דיווח ה`ניו יורק טיימס`, היא ש`הפלסטינים עלולים להשתמש
בהצבעה כדי לחפש חברות בסוכניות המיוחדות של האו`ם`, מה שעלול להוביל את וושינגטון
לרוקן את קופותיהם, כפי שהפסיקה את הסיוע הכספי לאונסק`ו ב-2011 כשהארגון העז
להכניס את פלסטין תחת שורותיו כחברה. האדון אינו מתיר אי-ציות.

ישראל הזהירה כי היא `תשתגע` אם ההחלטה תעבור, באופן המקים לתחייה את האזהרות משנות
ה-50 שהיא `תשתגע` אם תרומה – לא אזהרה משמעותית במיוחד לא אז, ולא היום. ואכן,
שעות לאחר ההצבעה באו`ם הכריזה ישראל על תוכניותיה להמשיך עם בניית ההתנחלויות
באזור E1 המחבר בין ירושלים רבתי המורחבת שסופחה בניגוד לחוק, לעיר מעלה אדומים,
שהורחבה מאוד תחת קלינטון לאחר הסכמי אוסלו, עם אדמות המגיעות בפועל עד ליריחו,
באופן החוצה למעשה את הגדה המערבית לשניים אם מסדרון E1 ייסגר על ידי התנחלויות.
לפני אובמה, נשיאי ארה`ב בלמו את ניסיונות ישראל להרחיב את בניית ההתנחלויות הבלתי
חוקית לשטחי E1, כך שהיא אולצה לנקוט באמצעים חשאיים, כגון הקמת תחנת משטרה באזור.
אובמה תמך ועודנו תומך בפעולותיה הפושעות של ישראל יותר מקודמיו, ואך נותר לראות
האם יסתפק במכה קלילה בפרק כף היד עם קריצה, כפי שהיה עד כה.

ישראל וארה`ב מתעקשות על `מגעים ישירים` כ`דרך לשלום` היחידה. הן גם מתעקשות על
תנאים מוקדמים קריטיים. ראשית, על המגעים להיות תחת חסות הנהגת ארה`ב, מה שאינו
הגיוני יותר מלדרוש שאיראן תפקח על המגעים בין הסונים והשיעים בסכסוך ביניהם
בעיראק. על מגעים אמיתיים להיות תחת חסותו של גוף נייטרלי בעל הכרה מצד הקהילה
הבינלאומית, אולי ברזיל, וישבו בהם ישראל וארה`ב מצדו האחד של השולחן, ומרבית העולם
בצד השני. תנאי מוקדם נוסף, הנותר מרומז, הוא שחובה להתיר את הרחבת ההתנחלויות
הישראליות בדרך זו או אחרת (כפי שקרה, למשל, במהלך 10 חודשי ה`הקפאה` הפורמלית),
כשוושינגטון מביעה את מורת רוחה בזמן שהיא ממשיכה לספק את התמיכה הנדרשת.
הקריאה ל`מגעים ישירים` ללא תוכן היא טקטיקה ישראלית נושנה למניעת הסדר דיפלומטי
שיסכל את הפרוייקטיים ההתפשטותיים של ישראל. לאחר מלחמת 1967 הדיפלומט המוערך אבא
אבן, שמאמץ זה היה תחת אחריותו, זכה לשבחים מגולדה מאיר וקולגות נוספות ממפלגת
העבודה, מפלגת השלטון, בשל הצלחותיו בקידום `אסטרטגיית עשיית השלום` הישראלית באו`ם
– אסטרטגיה של בלבול ועיכובים, שלבשה צורה של `מדיניות חוץ עקבית של רמייה`, כפי
שזו מתוארת על ידי החוקר הישראלי אבי רז בסקירתו המפורטת של הרשומות הפנימיות.
בזמנן טקטיקות אלה הכעיסו את פקידי הממשל האמריקנים, שמחו בתוקף אך ללא הועיל. אך
רבות השתנה מאז, בייחוד מאז שקיסינג`ר לקח לידיו את המדיניות וארה`ב נפרדה במידה
רבה מהעולם בנושא ישראל-פלסטין.

פרקטיקת העיכוב שבה להתיישבות הציונית הראשונה, ששאפה `ליצור עובדות בשטח` בזמן
שהיעדים נותרים מעורפלים. אפילו הקריאה ל`מדינה יהודית` (`Jewish commonwealth` –
המתרגם) לא נעשתה באופן רשמי על ידי הארגונים הציוניים עד לפגישה במלון בילטמור
בניו יורק במאי 1942.

נחזור לעזה – אלמנט אחד בעינוי הבלתי פוסק של של תושביה הוא `אזור החיץ` הישראלי,
רצועת אדמה בתוך עזה שאליה אסורה כניסתם, רצועה המהווה כמעט חצי מהאדמה הראויה
לעיבוד על פי שרה רוי, החוקרת האקדמאית המובילה בנושא עזה. בין ספטמבר 2005,
כשישראל העבירה את מתנחליה לחלקים אחרים בשטחים הכבושים, לספטמבר 2012, כוחות
הביטחון הישראליים הרגו 213 פלסטינים באזור, כולל 154 שלא לקחו חלק בפעולות עוינות,
17 מתוכם ילדים.

בין ינואר 2012 ועד למסע ההרג האחרון של ישראל ב-14 בנובמבר, מבצע עמוד ענן, דווח
על ישראלי אחד שנהרג מירי מעזה בזמן ש-78 פלסטינים נהרגו מירי ישראלי.
הסיפור המלא הוא באופן טבעי יותר מורכב, ויותר מכוער באופן ניכר.
הפעולה הראשונה של מבצע עמוד ענן הייתה לרצוח את אחמד ג`עברי. אלוף בן, עורך
`הארץ`, מתאר אותו כ`קבלן המשנה` ו`שומר הגבול` של ישראל בעזה, שאכף שקט יחסי בעזה
מעל לחמש שנים. התירוץ מאחורי ההתנקשות היה שבמהלך חמש השנים הללו ג`עברי יצר כוח
צבאי בחמאס, עם טילים מאיראן. בפשטות, אם זה נכון זה לא נלמד לראשונה ב-14 בנומבר.

סיבה מהימנה יותר ניתנה על ידי פעיל השלום הישראלי גרשון בסקין, שהיה מעורב במגעים
ישירים עם ג`עברי במשך שנים, כולל תוכניות לשחרור החייל הישראלי השבוי גלעד שליט.
בסקין מדווח ששעות לפני ההתנקשות בג`עברי, `הוא קיבל לידיו טיוטת הסכם להפסקת אש
קבועה עם ישראל, שכללה פירוט על מנגנון לשמירה על הפסקת האש, גם במקרה של התלקחות
בין ישראל לבין פלגים ברצועה`. הפסקת אש הייתה אז בתוקף, שהוכרזה על ידי חמאס ב-12
בנובמבר. סוכנות הידיעות רויטרס מדווחת כי ישראל ככל הנראה ניצלה את הפסקת האש,
הפנתה את תשומת ליבה לגבול הסורי בתקווה שמנהיגי חמאס ייקלו את משמרם ויהיה קל יותר
להתנקש בהם.
במהלך השנים הללו, עזה הוחזקה ברמה של הישרדות ולא יותר – כלואה מהאדמה, הים
והאוויר. בערב ההתקפה האחרונה, דיווח האו`ם כי 40% מהתרופות ההכרחיות ויותר מחצי
מהאביזרים הרפואיים ההכרחיים אינם במלאי. אחת התמונות הראשונות בסדרה מזוויעה
שנשלחה מעזה בנובמבר הראתה רופא המחזיק את גופתו החרוכה של ילד שנרצח. לזו הייתה
תהודה אישית. הרופא הוא המנהל וראש מחלקת הניתוחים בבית החולים בחאן יונס, בו
ביקרתי לפני כמה שבועות. כשכתבתי על הנסיעה דיווחתי על בקשתו הנרגשת לתרופות וציוד
רפואי פשוטים, אשר דרושים נואשות לבית החולים. אלו הם בין הפשעים של המצור
האמריקני-ישראלי, והשותפות המצרית לפשע.
שיעורי הנפגעים מאפיזודת נובמבר היו פחות או יותר רגילים: מעל ל-160 פלסטינים
נהרגו, כולל ילדים רבים, ו-6 ישראלים. בין המתים היו 3 עיתונאים. ההצדקה הישראלית
הרשמית הייתה ש`המטרות הם אנשים הקשורים לפעילות טרור`. בדווחו על `ההוצאה להורג`
לעיתון ה`ניו יורק טיימס`, מעיר דייוויד קאר כי `זה הגיע לידי זאת: הריגת חברים
במדיית החדשות יכולה להיות מוצדקת על ידי ביטוי אמורפי כ`קשר לפעילות טרור``.
ההרס המסיבי היה כולו בעזה. ישראל השתמשה בציוד אמריקני צבאי מתקדם בשביל הטבח
וההרס, והסתמכה על תמיכה דיפלומטית אמריקנית, כולל ההתערבות האמריקנית השגרתית
לחסימת קריאת מועצת הבטחון להפסקת אש. עם כל אחד ממעללים מסוג זה, נשחקת דמותה
הגלובלית של ישראל. תמונות הטרור וההרס, ואופי הקונפליקט, מותירים מספר בדלים
בודדים של אמינות לצבא שהכתיר עצמו בתור `הצבא המוסרי בעולם`, לפחות בקרב אנשים עם
עיניים פקוחות.
התירוצים מאחורי ההתקפה גם הם היו שגרתיים. אנו יכולים לשים בצד את ההצהרות הצפויות
של העבריינים בישראל ובוושינגטון, אך אפילו אנשים הגונים שואלים מה על ישראל לעשות
כשהיא מותקפת במטר של טילים. זו שאלה הוגנת, ויש לה תשובות פשוטות.
תגובה אחת תהיה לשמור על החוק הבינלאומי, שמתיר שימוש בכוח ללא אישור מועצת הביטחון
במקרה אחד בדיוק: הגנה עצמית, לאחר יידוע מועצת הביטחון על התקפה חמושה, עד לפעולת
המועצה (סעיף 51 למגילת האו`ם). ישראלה מבינה זאת היטב. כך היא עשתה עם פרוץ מלחמת
יוני 1967, אך כמובן שפנייתה לא נענתה כשבמהרה התברר כי היא זו שיזמה את המתקפה.
ישראל לא עשתה כן בנובמבר, כשידעה היטב מה יתגלה בדיון במועצת הביטחון.
תגובה צרה נוספת תהיה להסכים על הפסקת אש, אפשרות שהייתה די ממשית לפני תחילת המבצע
ב-14 בנובמבר, כפי שהיה לעיתים קרובות בעבר.
ישנן תגובות מרחיקות לכת יותר. במקרה, דוגמה אחת נדונה בגיליון הנוכחי של העיתון
`האינטרס הלאומי` (National Interest). המחברים, חוקרי אסיה רפאלו פנטוצ`י
ואלכסנדרוס פטרסן, מתארים את תגובתה של סין לאחר מהומות במחוז שינג`יאנג המערבי
`שבהן מאות אויגורים צעדו ברחבי העיר והיכו למוות בני האן [סינים] חסרי ישע.` נשיא
סין, חו ג`ינטאו, טס במהרה למחוז על מנת לשים את המצב תחת שליטה, בכירים בשירותי
הביטחון פוטרו, וקשת רחבה של פרוייקטי פיתוח נהגו כדי לתת מענה לגורמים שעומדים
ביסוד המתיחות.
גם בעזה תגובה מתורבתת אפשרית. ארה`ב וישראל יכולות לסיים את המתקפה חסרת הרחמים
והבלתי פוסקת ולפתוח את הגבול, ולתמוך בשיקום ובבניה מחדש – ואם רק היה זה דבר
שאפשרי כי יעלה על הדעת, מתן פיצויים על עשורים של אלימות ודיכוי.
הסכם הפסקת האש קבע כי האמצעים ליישום סיום המצור והפגיעה בתושבי אזורי הגבול
`יועלו לדיון לאחר 24 שעות מתחילת הפסקת האש`. אין כל סימן לצעדים בכיוון זה. ואין
כל אינדיקציה של מוכנות ישראלית-אמריקנית לשינוי המדיניות המשותפת של הפרדת עזה
מהגדה המערבית, בניגוד להסכמי אוסלו, ולסיים את תוכניות ההתנחלות והפיתוח הבלתי
חוקיות בגדה המערבית שתוכננו לסכל כל הסדר פוליטי, או בכל דרך אחרת לנטוש את
הסרבנות (rejectionism) של העשורים שחלפו.
יום אחד, וזה חייב להיות בקרוב, העולם יגיב לקריאתו של עו`ד זכויות האדם העזתי
המכובד, רג`י סוראני, בזמן שהפצצות נפלו שוב על ראשיהם של אזרחים חסרי הגנה בעזה:
`אנו דורשים צדק ואחריות (accountability). אנו חולמים על חיים נורמליים, בחופש
וכבוד`.

ערך ותרגם מאנגלית: ג.מ.

באם אינך רוצה לקבל דואר מהח`מ - אנא להודיע ואסיר את שמך מהרשימה.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פחות מאשר בנטוסטאנים
היום הכריזה ביביסטאן מלחמה על ישראל
ממשלת מיעוט עשויה להחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות