בנאומו ליד גדר הגבול עם מצרים ההולך ונשלם, הבטיח בנימין נתניהו שגידור כל הגבולות יושלם בתוך זמן קצר. הגטו אותו אנו בונים סביב עצמנו הולך ונשלם. כמו שאמרו חכמינו : אפשר להוציא את היהודי מהגטו אבל אי אפשר להוציא את הגטו מהיהודי. כנראה שאנחנו מרגישים בטוחים רק בין חומות הגטו.
מי שמסתובב קצת בארץ נוכח בגידול הולך וגובר של מספר הגדרות והשערים בכל מקום. עוד גדר ועוד שער נעול במקום בו רק לפני זמן קצר היו מרחבים ודרך פתוחה. בכניסה וביציאה של יותר ויותר יישובים נוכל להיתקל בשערים חשמליים הננעלים בלילה – או נעולים כל הזמן ורק מי שקוד מתאים ברשותו יכול לפותחם. לעיתים תמצאו שער חשמלי אפילו על דרך ראשית הנמצאת באמצע שדות. תגידו – זה נגד גנבים! עובדה שמספר גניבות הרכב ירד מאז הוצבו השערים. ייתכן – אבל המחיר, המחיר… אנו מגדרים את עצמנו לדעת. האם מישהו ראה כפר או שכונה ביישוב ערבי בארץ, בצרפת, יון או הודו מגודרים ועם שערים חשמליים בכניסה? האם שמה אין גניבות? אכן תופעה כזו הקמת גדרות, חומות ושערים חשמליים קיימת באזורים של רובעי יוקרה שתושביהם מנוכרים לסביבתם, חוששים מתושביה, על כן נועלים את עצמם בין גדרות ושערים. אבל יישובים שלמים?
כעת, כפי שנתניהו הבטיח – כל המדינה תהיה מגודרת – אין יוצא ואין בא, אלא דרך שערים חשמליים שרק מחזיקי הקוד המתאים יורשו לפותחם. ואולי מאחורי הגטואיזציה של ישראל כמדינה ושל יישוביה כיחידות נפרדות עומד אותו פחד, עומדת אותה אימה מהסביבה ומתושביה? אותה התנכרות ובוז כלפי כל מי שמעבר לגדר, כמו אלו של תושבי אזורי היוקרה בלונדון, ניו יורק או לוס אנג`לס?
אכן, אנו עם פרנואידי. כל מי שאינו מודע לעובדה זו, אינו מסוגל להבין מדוע אנו, היהודים במדינת ישראל, מתנהגים כפי שמתנהגים. אין כל ספק שיש לנו סיבות טובות להיות פרנואידים: אלפיים שנות רדיפות הכניסו את הפחד התמידי ותחושת הרדיפה לתוך הדי.אן.אי. של כל יהודי. הבעיה היא לא בעובדה הזאת, אלא במה שעושים עם זה. פרנויה הינה בסיס רע לניהול חיי יום – יום. יתרה מכך, היא יועץ מסוכן בניהול מדיניות לאומית. הנהגה מדינית המזינה ומעודדת פרנויה תוביל בהכרח לאסון לאומי. רבים בודאי יאמרו: אבל כל העולם נגדנו! כולם שונאים אותנו! אתם רואים – זאת פרנויה.
העולם אינו נגדנו, אלא נגד המדיניות אותה מנהלת מדינת ישראל מזה שנים רבות. כל מנהיגי ישראל התאמצו לחזק את הטיעון לפיו אם אתה מתנגד למדיניות הממשלה, סימן שאתה אנטי ישראלי. אם אתה אנטי ישראלי, סימן שאתה אנטי ציוני. אם אתה אנטי ציוני, סימן שאתה אנטישמי. מסקנה – אם אתה מתנגד למדיניות ממשלת ישראל, הרי שאתה אנטישמי. אמנם הטקטיקה הזאת פעלה עד כה ביעילות רבה, ורבים ברחבי העולם – בעיקר בקרב אחינו בני ישראל במקומותיהם – אינם מעזים לבקר את מדיניות הממשלה, שמא יוקעו כאנטישמים (אם הם אינם בני ברית) או שונאי עצמם ועמם – אם הם יהודים. הבעיה היא, שבשנים האחרונות השיטה התחילה להתערער ויותר ויותר יהודים – ולא יהודים – בעולם הגדול החלו לערער על האקסיומה הזאת. ומצד שני, אנטישמים אמיתיים רבים מסתתרים מאחורי הוקעת מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, על מנת לתת לגיטימציה לשנאתם ליהודים באשר הם.
אז מה באמת רוצה מאיתנו `העולם`? על מה תוקפים אותנו? הרי גם אם נבטל את הטיעונים הלאומניים והדתיים של `ארץ בחירה` או `מולדתנו הנצחית` השמה במרכז ההוויה היהודית את רכסי הרי יהודה ושומרון – או כפי שנקרא אזור גיאוגרפי זה בפי אחרים `הגדה המערבית`, ניווכח שמה שמדינת ישראל עושה שם אינו יותר גרוע (או יותר טוב), ממה שכובשים אחרים עשו במשך מאות בשנים בארצות שנכבשו על ידם. אנגלים, צרפתים, ספרדים, הולנדים, בלגים ועוד עמים רבים ושונים סיפחו שטחים, התעמרו בילידים, דכאו מרידות באכזריות, יישבו אוכלוסיות מארץ האם בשטחים הכבושים. אז איך הם מעזים לבקר אותנו על מה שאנו עושים לאוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית ולשטחים בהם אנו מחזיקים שם?
ובכן הסיבה לביקורת הגוברת עלינו, גם אם לעיתים עטופה במונחים מוסריים היא בעיקרה מסיבה אחרת: אנו נתפשים כמפרים באופן בוטה את החוקים והנורמות של החברה האנושית במאה ה – 21. מלחמת העולם השנייה היתה קוו פרשת המים בתחומים אלה. בעקבות אימי המלחמה ההיא השתנו הנורמות והחוקים של החברה האנושית באופן קיצוני במספר תחומים. מה שהיה לגיטימי לפני 1945-6– אינו קביל עוד אחרי. ראשית כל – לאחר השינויים בגבולות מדינות אירופה שנעשו מיד לאחר המלחמה וגרוש אוכלוסיות גדולות ללא זכות שיבה לבתיהם, נקבעו חוקים לפיהם אין משנים עוד גבולות באורח חד-צדדי. אוכלוסיה שגורשה בגלל מעשי איבה, תורשה לחזור לביתה עם שוך הקרבות, אלא אם כן הוסכם על חלופי אוכלוסיה בין הצדדים הניצים באורח הדדי. בנוסף לכך נקבעה זכות להגדרה עצמית של כל העמים, אפילו של קבוצות לאומיות החיות בתוך מסגרת מדינה רב – לאומית. כל העמים קיבלו עליהם את החוקים ואת הנורמות הללו – פרט ליוצא דופן אחד: הרי היא מדינת ישראל.
מאז שנת 1946 היו לא מעט מלחמות בין מדינות, לא פעם הצד החזק יותר כבש שטחים מהצד החלש יותר, אולם בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל הצבאות המנצחים חזרו לגבולות המוסכמים שבין מדינותיהם. לא היו סיפוחים חד-צדדיים בעקבות ניצחון צבאי – פרט לסיפוח מז. ירושלים ורמת הגולן על ידי ישראל. לא יושבה אוכלוסיה מהמדינה המנצחת בתחומי זו המנוצחת – פרט לגדה המערבית ורצועת עזה בה יושבו על ידי ישראל מאות אלפים מאזרחיה. (מול טיעון זה מועלית בד`כ הדוגמה של סיפוח טיבט על ידי סין, אולם במקרה זה העובדות הן שטיבת היתה תחת שלטון סיני רצוף מהמאה ה – 18 ועד שנת 1914. כשסין הקומוניסטית כבשה מחדש את טיבת בשנת 1950, היא לא ראתה בכך כיבוש מדינה זרה, אלא החזרת מחוז מורד לחיק המדינה הסינית הגדולה).
עלינו להבין, שהבעיה של מדינת ישראל מול העולם היא – אי קבלת הנורמות והחוקים המקובלים בחברה האנושית בת ימינו. התנהגותה בשטחים שנכבשו על ידה ב – 1967 יכלה להיות קבילה, אף נורמטיבית עד לשנות ה – 30 – 40 של המאה ה -20. על ידי אי קבלת הכללים המקובלים, על ידי התנהגותה האנכרוניסטית מוציאה ישראל את עצמה מכלל משפחת העמים של זמננו. רגשות האשם של העולם המערבי כלפי העם היהודי על הקורות לו בשואה עדיין מהוות מעצור בפני הנהגת אמצעים יותר דרסטיים כלפיה תוך מאמץ להחזיר אותה למסגרת עמי התרבות, אולם המצב הולך ומשתנה. אי אפשר עוד להתעלם מהתגברות הקולות – אף כי הם עדיין שוליים – השוללים את הלגיטימיות מעצם קיומה של מדינת ישראל. אין עוד מדינה בעולם שלגיטימיות קיומה מושם בסימן שאלה, פרט לישראל. אולם אין עוד מדינה בעולם שמפרה בבוטות כזאת את החוקים והנורמות, אותם קיבלו כל העמים תוך הסכמה הדדית, כשלמעשה על רובם חתומה גם היא – כמו ישראל. לא צריך להיות נביא על מנת להבין שככל שמדינת ישראל תתעלם יותר מהכללים הנהוגים בעולם, ככה קיומה יושם בסימן שאלה הולך וגובר.
כבר לפני למעלה משלושת אלפי שנה נאמר: `הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב`. כמה שנבואה זו נכונה גם לימינו אנו…האם זו היתה ברכה או קללה? אינני יודע את כוונות בלעם, אך כיום זו קללה איומה. בעולם בו כולם תלויים יותר ויותר זה בזה, עם קטן בסביבה עוינת ממילא, ספק אם תוכל להחזיק מעמד לאורך שנים, אם לא תהיה מוכנה להשתלב במשפחת העמים על פי הנורמות והחוקים המקובלים על כולם. גדרות, פרנויה, אם תחושות הרדיפה והפחדים, התנכרות לעולם ובוז לעמי הסביבה ימשיכו להוות בסיס להתנהגותה הלאומית של מדינת ישראל, הן יעלו אותה על דרך שתוביל בבטחה לאובדנה הסופי.
הכותב הוא חבר קיבוץ מעברות ופעיל שלום
ד נ
|
