קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר סבאח אל-נור עוריף!" - צה"ל הטריד כפר פלסטיני" ynet אליאור לוי ואיתמר פליישמן 07.02.13 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4342179,00.html `סבאח אל-נור עוריף!` - צה`ל הטריד כפר פלסטיני סירנות, צפירות, פיצוץ רימוני הלם, ירי פצצות תאורה וכריזות רמות ברמקולים – במשך כמה לילות בחודש דצמבר מיררו לוחמי צה`ל את חייהם של תושבי כפר סמוך לשכם. בסרטון שהגיע לידי ynet ניתן לראות כי לא הייתה כל הפרת סדר והחיילים לא היו בסכנה. צה`ל: מפקד הכוח ננזף, האירוע נלמד `סבאח אל-נור עוריף!` - כך נשמע חייל צה`ל במערכת הכריזה הצבאית, בעת שנכנס עם כוח צה`ל לכפר הפלסטיני עוריף הסמוך לשכם בחודש דצמבר האחרון. באמצעות סירנות, צפירות, פיצוץ רימוני הלם, ירי פצצות תאורה וכריזות ברמקולים בקולי קולות - הפרו חיילי צה`ל במשך ארבעה לילות את שלוותם ואת שגרת חייהם של תושבי הכפר. בצה`ל הודו כי נעשה שימוש במערכת כריזה בניגוד לפקודות ולנהלים ומסרו כי מפקד הכוח ננזף והאירוע נלמד ומתוחקר כדי למנוע את הישנותו בעתיד. לידי ynet הגיע תיעוד מצולם שבו נראים שני ג`יפים של צה`ל נכנסים לכפר באישון לילה בסוף 2012. בתצלומים נראים החיילים אשר עושים כל מאמץ להפריע לשנתם של הפלסטינים במטרה להטרידם. עאדל, תושב עוריף, סיפר ל-ynet כי מיד עם כניסתם לכפר החלו החיילים להפעיל סירנות ולירות פצצות תאורה. בעקבות זאת התעוררו רבים מהתושבים בבהלה. `המקרה המתועד הוא לא המקרה הראשון שבו נכנסו חיילים לכפר בלילות`, אמר, וסיפר כי `הם חזרו על הפעולה הזאת במשך ארבעה לילות עם הפסקה של לילה או שניים בין כל כניסה`. בסרטון נראים החיילים, חלקם בתוך שני ג`יפים וחלקם מחוצה להם, מבצעים סיור בין הרחובות השוממים של הכפר. מדי פעם הם הפעילו סירנה מחרישת אוזניים באמצעות מגפון. לאחר מכן אחד מהם נשמע קורא במערכת הכריזה: `בוקר טוב עוריף! לקום! כל הכפר לקום!`, ומייד לאחר מכן ממשיך אחד הנהגים ברכב הצבאי ומגבה את חברו בצפירות. אחד החיילים נראה בסרטון כשהוא זורק ומפוצץ רימון הלם אל עבר אזור שומם מאדם (בחומרים המלאים מתועדים שלושה פיצוצים של רימוני הלם בכפר במהלך אותו לילה). במהלך כל האירוע המצולם לא התרחשו הפרות סדר או כל דבר שמסכן את החיילים ומאלץ אותם להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות. התושבים הפלסטינים העידו כי באחד הלילות שבהם נכנסו החיילים לכפר, הם החלו לכרוז לתושבים כאילו היו מוכרי ירקות המציעים את מרכולתם. עאדל ציין כי האירוע המצולם נמשך יותר משעה עד אשר החליטו החיילים לעזוב את הכפר. הוא העריך כי מטרת הצבא הייתה לייצר לחץ בקרב התושבים בעקבות עימותים שגרתיים שפורצים ביניהם לבין מתנחלים מיצהר הסמוכה. במהלך הכניסות הרועשות לכפר לא בוצע אף מעצר של פלסטיני. בעבר נהגו לבצע החיילים פעילות של `הפגנת נוכחות` כדבר שבשגרה, לעתים על מנת למנוע יציאה של גורמים עוינים ולעתים במטרה לגרום לפעילי טרור לצאת מבתיהם וכך ללכוד אותם. אך בעקבות הוראות משפטיות ועקב כמה אירועים שהסתיימו בתוצאות קשות ניתנה הוראה למפקדים כי אין לבצע פעילות כזו. בנוסף לפקודות האוסרות על כך מנסים לאחרונה להמעיט את החיכוך עם האוכלוסייה בתוך היישובים הפלסטיניים. זאת על רקע המצב המתוח בשטחים ובמיוחד בעקבות שני האירועים שבהם נקלעו חיילים שהגיעו לבצע מעצר פעילי טרור, לאירועי הפרות סדר המוניים. קצין בכיר בפיקוד המרכז התבטא בעניין זה השבוע ואמר: `ברור שאם צריך לעצור מישהו נלך להביא אותו, אבל נשתדל לעשות את זה בשקט, בלילה, להביא את המבוקש ולצאת החוצה`. בעקבות האירועים שחזרו על עצמם שלחה עו`ד אמילי שפר בשם ארגון `יש דין` מכתב לפרקליט הצבאי הראשי, אלוף דני עפרוני, ובו התריעה כי ישנו חשד כבד לכך שהחיילים ביצעו פעולות בלתי חוקיות ופסולות על פי עמדתו המשפטית של צה`ל. היא דרשה להורות על חקירה פלילית מיידית של נסיבות אירועים אלו, אשר מעלים לדבריה חשד לעבירות של התעללות וחריגה מסמכות. מדובר צה`ל נמסר בתגובה: `בחודשים האחרונים תוגברה פעילות צה`ל באזור על מנת לשמור על היציבות הביטחונית וכדי למנוע חיכוך בין המתיישבים ביצהר לתושבי הכפר עוריף. במהלך פעילות שנערכה בחודש דצמבר בכפר, נעשה שימוש במערכת כריזה בניגוד לפקודות ולנהלים ובעקבות כך ננזף מפקד הכוח. האירוע נלמד ומתוחקר על מנת למנוע את הישנותו בעתיד`. האזור שבו התרחש האירוע המתועד מתוח במיוחד וידע לאחרונה אירועי חיכוך כמעט יום-יומיים בין תושבים מהכפר לבין חיילי צה`ל ומתנחלים, בין היתר גם ביום שבו צולם הסרטון. ==================================================== חבל ארץ שלא נכנסים אליו כך סתם חן משגב 04.02.13 היעדר תשתיות בסיסיות, הזנחה פושעת, ומחשבות על מאבק משותף: רשמים מסיור בסמטאות מחנה הפליטים שועפאט, חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים אבל בעצם עולם אחר http://www.haokets.org/2013/02/04/%D7%97%D7%91%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%9B%D7%9A-%D7%A1%D7%AA%D7%9D/ שבת לפני כשבועיים, שעת בוקר מאוחרת, קבוצה של כעשרים ישראלים-יהודים משאירים את רכביהם מחוץ למחסום האימתני בכניסה למחנה הפליטים שועפאט שבצפון ירושלים. אנו נפגשים עם ע`, נציג הוועדה העממית של מחנה הפליטים, וצועדים בעקבותיו לתוך המחנה. הדרך הקצרה בה אנו הולכים בשורה, כמה מאות מטרים אורכה, עוקפת את המחסום. זהו למעשה שביל סלול וצר המוקף משני עבריו גדרות תיל אימתניות, שמשקיפות על הגרסה המקומית של חומת האפרטהייד. בסופו מעבר ספירלה חד-כיווני המאפשר כניסה בלבד. מכאן ואילך אנו בשועפאט. מרחב שהוא חלק מהשטח המוניציפאלי של ירושלים, אך מרוחק מרחק שנות אור מחלקי העיר המוכרים הנמצאים מרחק נסיעה קצר משם (האוניברסיטה העברית, למשל). מחנה הפליטים הוא חבל ארץ שישראלי-יהודי רגיל לא נכנס אליו כך סתם, ויעידו המבטים התמוהים שנעצו בנו חיילי מג`ב במחסום היציאה מהמחנה, כמה שעות מאוחר יותר. את פנינו מקבל בכיכר הכניסה למחנה רוכב אופנוע הצועק בערבית: `מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח`. לאחר שהוא מוודא כי דבריו הובנו, הוא ממשיך הלאה. רוכב האופנוע ביטא עמדה הנוכחת במקום, עמדה השוללת כל דו-שיח ופעולה משותפת עם ישראלים-יהודים, ואשוב לדון בה בהמשך. בינתיים הופעתו מעוררת לא מעט חשש ואי-נחת. אז ראשית כל מעט מידע כללי על מחנה הפליטים שועפאט1. המחנה הוקם בשנים 1965-1966 על ידי הממשל הירדני וסוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו`ם, אונר`א, על מנת ליישב פליטים שהתגוררו מאז 1948 בעיר העתיקה בירושלים (ברובע היהודי במסגרת מה שכונה עד אז מחנה הפליטים אל-מועסכר). פליטים אלו, במקור מרמלה ולוד, מנו בשלב הראשון כ-1,500 נפש, אך עד מהרה הצטרפו אליהם פליטים נוספים כתוצאה ממלחמת 67` ואוכלוסיית המחנה גדלה לכמה אלפים. המחנה הוקם בצפון-מזרח ירושלים, סמוך לשכונות הירושלמיות שועפאט ובית חנינא, על 203 דונם של אדמות שהמשטר הירדני הפקיע מתושבי שכונות אלה. לאחר הכיבוש הישראלי התרחב המחנה והכפיל את שטחו. כיום יש הערכות שונות לגבי מספר הא/נשים המתגוררים בו: בסיור שערכנו נטען כי במחנה חיים כ-60 אלף בני אדם, ב-2006 העריך דו`ח של עמותת עיר עמים את אוכלוסיית המחנה בכ-20,000 נפש ואילו עיריית ירושלים טוענת כי במחנה חיים כ-8,000 בני אדם2. שועפאט הוא מחנה הפליטים היחיד אשר נכלל בשטחה המוניציפאלי של ירושלים, ולפיכך תושביו הם תושבים ישראלים המחזיקים בתעודות זיהוי ישראליות ורשאים לחופש תנועה ותעסוקה בתחומי ירושלים וישראל. יחד עם זאת, ממשלת ישראל הקימה חומת בטון המקיפה את המחנה מכל עבריו והופכת אותו לאי מבודד. במקביל לסגירת כל הכניסות והיציאות הקיימות נפתח לפני שנים ספורות מחסום בכניסה הראשית למחנה, ובו נדרשים לעבור התושבים כשהם יוצאים או נכנסים ממנו3. נחזור כעת לסיור ולמפגש שלנו. מה שאתאר מכאן ואילך עולה בקנה אחד עם הציטוט שהופיע ב-nrg לפני כשנה וחצי: `מחנה הפליטים שועפאט נמצא רק כמה מאות מטרים מבתיה הדרומיים של שכונת פסגת זאב הירושלמית, אבל סיור בו מגלה עולם אחר`. בתים במחנה הפליטים שועפאט וערימות זבל, 19.01.13. צילום: Keren Manor/Activestills.org המראה שנגלה מיד לאחר מעבר הספירלה לא היה חריג במיוחד. כיכר מוזנחת, כביש ראשי מאובק ועמוס לעייפה בשיירת מכוניות העושות את דרכן למחסום הסמוך. ברקע, מספר בניינים רבי-קומות חדשים למדי אשר עומדים בניגוד מוחלט להזנחה, ללכלוך, לרעש ולאבק שמסביבם. כל מי שעבר אי פעם במחסום קלנדיה שבכניסה לרמאללה או במחסומים אחרים הסמוכים לערים פלסטיניות, ימצא דמיון רב לתיאור זה. התחלנו ללכת ברחוב הראשי, מקשיבים להסברים על מבנה המחנה, ההיסטוריה שלו והמערכת המוניציפאלית אליה הוא שייך. בדרך עברנו ליד בית ספר שהדגים היטב את אחת הבעיות הקשות במקום, בעיה שזעקה מכל פינה בה דרכו רגלינו, מענני האבק שעלו בשבילים ובכבישים המוזנחים והבלתי-סלולים, מריח הביוב שהרחנו ומכמויות האשפה העצומות בכל מקום – היעדרן של תשתיות בסיסיות לאספקת שירותים חיוניים לאוכלוסייה גדולה כל כך: חינוך, מים, ביוב, חשמל, תחבורה, בריאות, מבני ושירותי ציבור (לקשישים, ילדים וכו`), כבישים ועוד. בית הספר, למשל, עומד סמוך מאוד למפעל מזהם. לא די שאין בו מקום לכל ילדי המחנה, אלה שכן זוכים להצטופף בכיתותיו סובלים לא רק מתנאים פיסיים ירודים אשר אינם עומדים בשום סטנדרט ראוי, אלא גם חשופים לסכנה בריאותית חמורה. הרשות המוניציפאלית או משרדי הממשלה הרלוונטיים במקרה זה נעדרים כמעט לחלוטין משועפאט. לכל אורך הסיור במהלכו נכנסנו עמוק-עמוק אל תוך סמטאותיו הצרות של המחנה, על חלקיו השונים, למדנו על מידת ההזנחה של הרשויות ועל ההיעדר של שירותים בסיסיים. הביוב אינו מוסדר ובחלקו זורם בסמטאות, פשוטו כמשמעו (מריחים את זה), המים מסופקים במשורה ורק במספר מוגבל של ימים בשבוע, על מדרכות, כבישים מסודרים, גן ציבורי או אפילו עץ או פיסת ירק אין מה לדבר. תכנון אינו קיים במחנה שמרבית הבנייה בו אינה חוקית4 ושהתכנון, או היעדרו, משמשים בו (כמו בשאר השכונות הפלסטיניות של העיר) ככלי לאפליה ולדחיקת האוכלוסייה המקומית במקום לאספקת שירותים ולשיפור איכות החיים. המחנה מורכב מכמה שכונות שנראות זהות: גושי בניינים מטולאים שבחלקם הגדול נבנו על ידי אונר`א כמבנים בני שתי קומות ודירות שני חדרים והורחבו על ידי הדיירים לאורך, לגובה ולרוחב. הסמטאות שבין הבניינים העלובים עד מאוד צרות וכרוכות במעברים ומדרגות מלאי בורות, מהמורות ואבנים, חנויות קטנות וחשוכות והרבה ילדים ואופנועים (כלי הרכב היחידים שיכולים לעבור בסמטאות). המראה העלוב הזכיר לי את המראות שראיתי בסיור שערכתי לפני כשנתיים בפבלות של ריו דה-ז`נרו, אך בהבדל משמעותי – המראות בשועפאט קשים יותר, ההזנחה רבה יותר והריח רע יותר. ע` אשר הוביל אותנו בסמטאות הסביר את ההבדלים בין השכונות ואת הגבולות הבלתי נראים אך מוכרים לכל תושב במחנה בין השכונה שתחת אחריות אונר`א, לזו שתחת אחריות עיריית ירושלים (אחריות שאין בצידה שום גמול עבור התושבים), ולאחת נוספת שתחת אחריות הוואקף המוסלמי. המשותף לכל השכונות הוא ההזנחה, המחסור בשירותים בסיסיים ותנאי החיים הקשים שניכרים לעין. קשה היה שלא לחשוב על טענה ישראלית מקובלת וחביבה במיוחד על דורות של `מסבירנים`, שלפיה מדינות ערב לא דאגו עשרות שנים לפליטים הפלסטינים שבתחומם, ותחת זאת הנציחו את בעייתם על מנת לשרת את מטרותיהם הפוליטיות. תהיתי לעצמי כיצד ניתן לטעון טענה מוזרה שכזו בעוד שירדן, למשל, איזרחה מאות-אלפי פלסטינים ואילו ישראל השולטת במחנה שועפאט מאז 1967 לא טרחה לפתור את הבעיה ולשפר את תנאי החיים של הפליטים שהלכו והחמירו עם השנים. מחנה הפליטים שועפאט, חומת ההפרדה ופסגת זאב, 19.01.13. צילום: Keren Manor/Activestills.org במהלך הסיור נשאל ע` על ידי אחת המשתתפות האם הייתה בעיה לארגן ביקור של ישראלים-יהודים במחנה. שאלה רלוונטית מאוד לאור העובדה שהסמטאות בהן הסתובבנו אינן ממהרות לארח את שכמותנו, ואפילו כוחות הטרור החמושים של מג`ב נמנעים ככל הניתן מלנוע בהן. יתרה מזו, הסיור רובו ככולו התנהל בעברית ועורר עניין רב בקרב תושבי המחנה. ייאמר לזכותו של ע` שלא התעלם מהשאלה המאתגרת, אך ביקש לדחות את הדיון בה לסוף הסיור. הסיור הסתיים לאחר כשעתיים כשהתיישבנו על גג הבניין בן שש הקומות בקצה המחנה, בו מתגורר ע`. מן הגג נגלה הנוף של המחנה כולו המשתפל במורדות ההר, חומת ההפרדה המקיפה אותו ובמרחק מאות מטרים מעברה השני – בתיה המטופחים של ההתנחלות פסגת זאב. שם, בעודנו שותים תה ותוהים מה חושבים תושבי פסגת זאב כשהם פותחים חלון או יושבים במרפסת אשר צופה הישר לסחי של מחנה הפליטים, המשכנו את השיחה עם ע` וגם עם א`, פעיל פוליטי ונציג מחנה הפליטים בוועדת ירושלים נגד הגדר וההתנחלויות. ע` חזר לשאלה שנשאל מוקדם יותר והסביר שנדרשה עבודת הכנה מסוימת על מנת לאפשר את הביקור שלנו. ע` וא` ביקשו להדגיש כי יש במחנה קולות אחרים המתנגדים לשיתוף פעולה, כמו למשל רוכב האופנוע בו נתקלנו בכניסה. שניהם והן משתתפים אחרים ביקשו להדגיש כי קולות אלו המבקשים פתרונות אלימים וכוחניים נובעים מייאוש ומתחושה שהמצב בלתי הפיך, ואי אפשר להתעלם מהם. יחד עם זאת, הם ביקשו לומר מפורשות כי מרבית הציבור במחנה אשר בשמו הם מדברים, מבקש פתרונות אחרים, רוצה בחיזוק הקשר עם הציבור היהודי האנטי-פאשיסטי ומבקש לעבוד יחד. לאחר סקירת המאבקים שמולם עומד המחנה – הן המשפטיים, הן התברואתיים והן הפוליטיים, ביקשו מארחינו הפלסטינים לשמוע את התרשמותנו מהסיור, את דעתנו ואת החזון שלנו ביחס למסר שהם ביקשו להעלות. נערך דיון ראשוני ויש לומר אף חלוצי על האופן בו ניתן לשלב כוחות ולהיאבק במשטר ההפרדה והאפרטהייד הציוני, ממנו אף צד אינו רווה נחת (אם כי אין להשוות את מידת הסבל). בדרכנו החוצה לווינו על ידי נער מקומי לרחוב הראשי הפקוק והמאובק, ממנו ניתן לקחת אוטובוס פנימי עד למחסום היציאה. הנער הוביל אותנו במבוך של סמטאות, מדרגות תלולות, חללים בנויים ובנייני מגורים שהדהדו את תובנותיו של האדריכל איל ויצמן בדבר ההליכה של חיילי צה`ל דרך קירות בערים ומחנות הפליטים הפלסטינים, אשר `קיצרה והרכיבה מחדש את התחביר האדריכלי ואת התחביר העירוני גם יחד`5, אך בהבדל משמעותי – ההליכה שלנו דרך הבניינים וקיצורי הדרך לא נועדה על מנת להילחם, לדכא ולהפר את זכויותיהם של התושבים אלא כדי להבין, ללמוד ולשתף פעולה, עם אלו ש`חלונות חייהם מסורגים`6. מה תהיינה התוצאות של הביקור הזה עדיין מוקדם לדעת, מה שברור הוא שזהו עוד נדבך ונכס שנצבר על ידי שני הצדדים לקראת יצירתו של שיתוף פעולה ועתיד טוב יותר לכולם. ———————————————————————————— 1 המידע מבוסס על הצלבה בין המידע שהתקבל מע`, נציג הוועדה העממית, במהלך הסיור במחנה, ושני מקורות נוספים: דו`ח של עמותת עיר עמים שפורסם ב2006 – `פרופיל של שכונה ירושלמית: מחנה הפליטים שועפאט`, ואתר סוכנות האו`ם לסעד ותעסוקה לפליטים הפלסטינים – אונר`א. 2 באופן לא מפתיע אתר עיריית ירושלים מספק מידע מקיף על השכונות השונות של העיר, ומידע חלקי על שכונת שועפאט, אבל מתעלם כמעט לחלוטין ממחנה הפליטים. המידע היחיד שהאתר מספק הוא ההערכה (שכפי הנראה רחוקה מהמציאות מרחק רב מאד) של מספר הנפשות המתגוררות במחנה. יתרה מזו, לגבי שכונת שועפאט הסמוכה, המידע המרכזי אותו בוחרת העירייה לספק היא העובדה שקיים בסמוך לה תל מקראי מתקופת שאול המלך, ועוד אנקדוטה תמוהה על מבנה נטוש שהמלך חוסיין החל לבנות בו ארמון. 3 כמובן שהשפעתה של החומה על חיי היומיום של התושבים רבה ולא כאן המקום להרחיב בנושא. כמו כן עצם בניית החומה המבתרת שכונות פלסטיניות שלמות במזרח ובצפון העיר יצרה תופעות של הגירה פנימה אל תוך תחומי השיפוט של העיר, וכן תופעות נוספות כמו למשל גידול עצום באוכלוסייה ה`לא חוקית` של המחנה, קרי תושבים אשר אינם בעלי אישור שהייה בתחומי ישראל, צפיפות גוברת ועומס על התשתיות. להרחבה ראו דו`ח עמותת עיר עמים. 4 על השימוש שעושות הרשויות הישראליות במערכת התכנון על מנת להפלות את תושבי מזרח העיר הפלסטינים עמדו כבר רבים, וכך גם על האופן בו אפליה תכנונית זו משמשת ככלי פוליטי לדחיקת הפלסטינים ממזרח ירושלים לשטחי הרשות הפלסטינית. מידע רב ניתן למצוא בדו`ח המפורסם של `בצלם` משנת 1995 אשר המידע בו עדיין רלוונטי (`מדיניות של אפליה: הפקעת קרקעות, תכנון ובנייה במזרח ירושלים`), או בפרסומים הרבים של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון. 5 ויצמן, אייל (2008). `ללכת דרך קירות`. מטעם, 15. 6 כך תיארה המסאית והסופרת שולמית הראבן ז`ל את עתידם של צעירים פלסטינים במחנות הפליטים ברצועת עזה, ברשימה שתיארה את מפגשה עם בחור פלסטיני והמסע שעשתה עימו למחנה הפליטים ג`בליה. הרשימה הופיעה בספרה `ימים רבים, אוטוביוגרפיה`, הוצאת בבל, 2002. סכנת החד-צדדיות אלדד לוי 31.01.13 http://www.haokets.org/2013/01/31/%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93-%D7%A6%D7%93%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA/ חד-צדדיות ביחס לפלסטינים הפכה לפתרון הישראלי המצוי. עבור רבים הסכסוך הוא חלק מהסטטוס-קוו הנסבל של החיים בישראל. זו שגיאה חמורה הגדה המערבית על סף רתיחה. גורמים במערכת הביטחון והמודיעין מדברים ברצינות מטרידה על אינתיפאדה שלישית. התקוממות עממית אלימה נוספת שתשטוף את הגדה המערבית ואת עזה. בשבוע שעבר נורתה למוות סטודנטית במחנה הפליטים אל-ערוב – האישה הראשונה שנהרגת בגדה המערבית מזה 6 שנים. אליה מצטרפים עוד שלושה הרוגים בחודש האחרון בתקריות אלימות. התקשורת הישראלית מסקרת בהרחבה את ההתחממות בגדה המערבית ומרבית הפרשנים מצביעים על אפשרות של התקוממות עממית מאורגנת כעל אפשרות סבירה. מאידך, `קשב` פרסמו תחקיר המבקר את מסגור הסיקור של הרג הפלסטינים בתקשורת הישראלית כ`אינתיפאדה שלישית` בפתח. בקשב גורסים כי ישנן סיבות פוליטיות להכנסת המושג `אינתיפאדה שלישית` למרכז החדשות ושעמדת המפקדים בשטח שונה בתכלית מזו המוצגת בעיתונות. אולם, ללא קשר למסגור האירועים בעיתונות, אנו עדים לאחרונה לעוד ועוד אירועים אלימים בגדה המערבית המסתיימים במותם של פלסטינים לא חמושים. לאחר אינתיפדת אל-אקצא, הציבור הישראלי התרגל לחשוב על הגדה המערבית כעל מקום שקט שקפא על שמריו אי שם בשנת 2007. תקריות אלימות ספוראדיות, בלתי מאורגנות, רובן באיזור חומת ההפרדה ומספר מזערי של פיגועים בשנים האחרונות מעידים על המצב הביטחוני המשתפר. ולמה שהישראלים לא יחשבו שהפלסטינים קפאו במקומם? הרחבת ההתנחלויות – הסטירה המצלצלת ביותר נגד התהליך המדיני ונגד מחמוד עבאס לא גוררת זה שנים שום תגובה אלימה של ממש בגדה המערבית. הפלסטינים בגדה, לעומת אחיהם ברצועת עזה, ממקדים את מרצם בתהליך הדיפלומטי. בין היתר דרך החברות באו`ם כמדינה משקיפה והחרמה כלכלית-חברתית-תרבותית של מדינת ישראל בפורומים בינלאומיים. אף על פי כן, נראה שההצלחה החלקית בלבד של תנועת החרם הפלסטינית ורפיסות התגובות הבינלאומיות על סיכול התהליך המדיני בידי ממשלת נתניהו מתחילים לתת את אותותיהם. מקרים של השלכת אבנים ובקבוקי תבערה ותקריות אש אלימות הולכים ומתרבים בגדה המערבית. בנוסף, הפלסטינים בגדה מביטים אל עזה ורואים את המערכה הכושלת והמיותרת שנתניהו ניהל נגד החמאס ומבינים כי החמאס יצא מחוזק מן העימות. הוא הצליח להרתיע את צה`ל מלפלוש לעזה והוכיח כי יש ביכולתו לפגוע בלבה של ישראל. דבר בסטטוס-קוו הבטחוני לא השתנה. יתירה מזאת, מבחינה מדינית החמאס חוגג התחזקות בקרב הציבור הפלסטיני. אם החמאס מתחזק אחרי שפלסטין התקבלה לאו`ם כמדינה משקיפה ולא הפתח, זה משום שהמערכה הצבאית המוצלחת של החמאס נחשבת בעיני הפלסטינים יותר מזו הדיפלומטית של הפתח. כרזה של פרויקט ששים ואחת האיפוק ואורך הרוח שהדיפלומטיה דורשת מתחילות לשחוק את ההנהגה הפלסטינית המתונה. אבו-מאזן מתראיין לטלויזיה הישראלית ומצהיר על נכונותו לוויתורים כואבים אך המנהיגות הישראלית מבטלת ומגמדת אותו. הוא זוכה לביקורות קשות בקרב העם הפלסטיני ומצטייר כמתרפס בפני הישראלים המרחיבים את שליטתם בגדה המערבית. בסמוך לזמן שארה`ב ואירופה `מגנות בחריפות` את ישראל על הבניה הנקמנית באיזור E-1, חותמת ארה`ב עם ישראל, כבדרך אגב, על העברת כספי הסיוע הצבאי לשנה הקרובה. גינויים חריפים לחוד ומעשים לחוד. האטימות הישראלית למצב העדין והמידרדר בגדה המערבית התבטאה היטב בבחירות האחרונות. שלוש מפלגות בלבד דיברו במופגן על תהליך מדיני בילטרלי עם הפלסטינים – התנועה, מרצ וחד`ש. שאר המפלגות טאטאו את הנושא במקרה הטוב אל תחתית סדר העדיפויות. במפלגת העבודה זו הייתה החלטה אסטרטגית. הצבת הנושא המדיני כמשני לנושא הכלכלי-חברתי היתה אמורה לקרב ציבורים מסורתיים-ימניים הקורסים תחת הנטל הכלכלי בישראל. השהיית התהליך המדיני עם הפלסטינים עד שתשוקם המערכת הכלכלית-חברתית בישראל הייתה מבוססת על הנחה שרק לאחר מכן השיקום הפנימי תוכל ישראל להתפנות לפוליטיקת חוץ. מי שכן הציע תוכנית מדינית מפורטת היה נפתלי בנט, ראש מפלגת `הבית היהודי`. `תכנית ההרגעה` של בנט הכתה הדים בציבור הישראלי דווקא משום שלא התיימרה לפתור את הבעיה המדינית, אלא רק להקל עליה. לדעת בנט סיפוח מיידי של שטחי C כולל מתן אזרחות לפלסטינים באזור זה אמורה להקל על הביקורת הבינלאומית נגד ישראל ולחסל את הסכנה הדמוגרפית. מה משותף לתפיסת עולמה המדינית של יחימוביץ` וזו של בנט? אצל שניהם ישראל אינה קשורה לפלסטינים או מושפעת מהם. התגובה הפלסטינית לא מעניינת או לא קיימת כלל. אצל יחימוביץ` הפלסטינים ממתינים במקרה הטוב 5-10 שנים עד שמפלגת העבודה תוביל את השינוי המיוחל להחזרת מדיניות כלכלית-חברתית צודקת, בזמן שהבנייה בהתנחלויות גוזלות מהם עוד ועוד שטחים. אצל בנט, באופן לא מפתיע, הפלסטינים לא קיימים כלל. ישראל תבצע מהלך מדיני חד צדדי והפלסטינים יקבלו זאת. או שלא. אין זה משנה באמת. המציאות הנ`ל מייצגת לא רע את תפיסתן של רוב המפלגות בישראל. ההצלחה של `יש עתיד` בבחירות האחרונות היא הוכחה לכך: יאיר לפיד נבחר כדי להמשיך ולעסוק בבעיות הפנים של ישראל ובעיקר השוויון בנטל השירות הצבאי ומיסוי מעמד הביניים. ספק אם הבוחר הממוצע יודע מה עמדתו של לפיד בעניין הסכסוך. רובו ככולו של הציבור הישראלי ממשיך לראות בישראל גורם שיכול וצריך לפעול באופן חד צדדי ביחס לפלסטינים. במסגרת זו, הסכסוך הוא חלק מהסטטוס-קוו הנסבל. רוב הישראלים לא הפנימו עד כה שלפעולות שלנו יש השלכות על הפלסטינים ושהן מולידות תגובות בצד השני. אין זו בקשה מופרזת להבין שהיחסים הישראלים עם הפלסטינים הם דינאמיים ובעלי השפעה הדדית. אני לא תולה תקוות רבות שבבית היהודי יפנימו זאת, אבל אני כן מקווה שהמכה שמפלגת העבודה חטפה בבחירות השבוע תוביל לשינוי תפיסת עולמה ולהבאת הנושא המדיני אל מרכז סדרי העדיפויות שלה. הפלסטינים לא ימתינו לנצח שישראל תחזור למו`מ המדיני עם הצעות קונקרטיות לסיום הסכסוך. התסכול והייאוש יכולים בהחלט להוביל להתחדשות האלימות בגדה המערבית. אלדד לוי הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת חיפה הרשלנות העלובה של NGO Monitor, ואמת מארגנטינה: שתי הערות על המצב http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3260 6-2-13 תעשו לי טובה: אחד הארגונים המשפיעים בישראל הוא NGO Monitor, קבוצה של אנשי ימין מעיקים עם יותר מדי כסף מתורמים זרים. NGO Monitor הוא, למעשה, אחד המנועים העיקריים של הימין החדש בישראל. מי שיעקוב אחרי הטקסטים של בן דרור ימיני, למשל, יגלה שלעתים קרובות הוא נשען על הדו`חות שלהם בלי לבדוק אותם יותר מדי. מי שיקרא את הדו`חות של `אם תרצו,` ואחר כך יעשה חיפוש בדו`חות של נגו`מ, יגלה במהירות שהדו`חות של `אם תרצו` הם העתק מדולל, בלי המילים הקשות, של הטקסטים של נגו`מ. בקצרה, מדובר בסוג של פרפטואם מובילה של Hasbara. עכשיו, להסתמך על הדו`חות שלהם זה ממש רעיון לא חכם. כפי שחשף נועם ר. בסוף השבוע, ההתמחות של נגו`ם היא בשקרים למחצה ובאד הומינם. מי שיבלע את הטענות שלהם בלי בדיקה ודרישה עוד יכול להאמין ש`המנדט שניתן בהחלטת מועצת זכויות האדם 19/7 הוענק על ידי המשטרים המתעללים של קובה, ונצואלה, מאוריטניה (בשם קבוצה ערבית), פקיסטן (בשם הארגון לשיתוף פעולה מוסלמי), והרשות הפלסטינית`; בנגו`מ מאד מקווים שלא תבדקו את העובדות, כי אז תגלו שגם מדינות כמו נורווגיה, סלובניה, שוודיה, שווייץ ואחרות – כולן, בפעם האחרונה שבדקתי, לא חברות בליגה הערבית או בארגון לשיתוף פעולה מוסלמי – חתמו על המנדט הזה. מילא השקרים. זה צפוי. אנחנו מדברים על ארגון Hasbara, אחרי הכל. אבל הטמטום! הטמטום! למשל, בדו`ח האחרון של נגו`מ, נטען (עמ` 5) ש`בצלם` קיבלה 4,144,203 מיליוני שקלים. הסכום האמיתי, אבוי, גבוה משמעותית יותר: 6,714,025 ₪, כפי שאפשר לראות מהדו`חות הרבעוניים של העמותה. כלומר, לשיטתה-שלה, נגו`מ היא ארגון שחותר תחת הציונות משום שהיא מסייעת לעמותות שמאל קיצוניות להסתיר את הכספים שהן מקבלות מעוכרי ישראל – אפילו כשהעמותות הללו מצהירות עליהם בגלוי! איך קרתה טעות מזעזעת כזו? או. נגו`מ לא טרחו לקרוא את המידע של `בצלם`, הם לקחו את המידע שלהם מאתר רשם העמותות. הלז, שעושה עבודה נפשעת אפילו ביחס לגוף ציבורי ישראלי ממוצע, מחזיק באתר שלו רק שלושה דו`חות רבעוניים של `בצלם` – משום מה, למרות ש`בצלם` הגישו את דו`ח הרבעון השני, הוא לא מופיע באתר של רשם העמותות, כך שמבחינת נגו`מ הוא לא קיים. יתר על כן, הם גם הצליחו להתעלם משני דיווחים – של 449,891 ₪ ו-61,433 ₪ – שדווקא כן מופיעים באתר רשם העמותות. זה לא המקרה היחיד: באתר רשם העמותות יש רק שני דו`חות רבעוניים של האגודה לזכויות האזרח לשנת 2012, אז הסכום של שני הדו`חות האלה הוא הסכום שנגו`מ החליטו שהאגודה הכניסה – 3,614,668 ₪. כך גם לגבי גישה: הסכום שמופיע בדו`ח של נגו`מ הוא צירוף דיווח התרומות של גישה לרבעון הראשון והרביעי, 1,632,285 ₪. במקרה של `עיר עמים,` יש רק דו`ח רבעוני אחד באתר של רשם העמותות, אז הסכום שמופיע שם – 1,055,806 ₪ – הוא זה שנגו`מ מצטטים. במקרה של רבנים לזכויות אדם, נגו`מ מצטטים את הסכום שהם קיבלו ברבעון הראשון והשני – נראה שרשם העמותות מעדיף לשמור על אידיוסינקרטיות מבחינת הרבעונים שהוא מעדיף לעדכן – שהוא 982.049 ₪. כנראה שיש עוד כאלה, אבל זה לא משעשע מספיק כדי להמשיך את המשחק. (במידה והקישורים לא עובדים, הכנסו לאתר רשם העמותות והקישו את שם העמותה, ותוכלו לראות את הדו`חות – על כל פנים, את אלה מהם שרשם העמותות טרח להעלות.) עכשיו, על פניו, אם בנגו`מ היו רציניים, מישהו שם היה עשוי להזכר שבשנה יש ארבעה רבעונים ולא שניים או שלושה, ולחשוד שיכול להיות שהם עלו כאן על הגביע הקדוש שלהם: אי סדרים מצד ארגוני זכויות האדם. אבל הם לא אומרים את זה, הם מודים שכל הארגונים פועלים כחוק ושיש להם את כל האישורים. אז מה קרה פה? האמת העלובה היא של`חוקרים` של נגו`מ לא היה כוח להזיז את עצמם מהמשרד, לגרור את גווייתם הנרקבת למשרד רשם העמותות, להשליש לו את 65 השקלים שהוא דורש ולקבל את הדיסק עם כל המידע. זה מה ששווים הדו`חות של נגו`מ גם בעיני הכותבים שלהם. לפעם הבאה שהם יוציאו עוד דו`ח. אמת מארץ תצמח: מדינת ישראל הגזימה בחוצפתה לפני כשבועיים, כשזימנה את שגריר ארגנטינה לשיחת נזיפה. הסיבה לשיחת הנזיפה? ארגנטינה העזה לשתף את איראן בחקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. הצדדים יקימו ועדת אמת, שהנציגים בה לא יהיו אזרחים ארגנטינאים או איראנים. חקירות קודמות ייחסו את הפיגוע לאיראן ולחיזבאללה. השבוע בעטה ארגנטינה בחזרה, ובעוצמה. שר החוץ הארגנטינאי, הקטור טימרמן, זימן את השגרירה הישראלית, דורית שביט, לשיחת נזיפה משלו. השגרירה דיווחה שהשיחה היתה `קשה, מתוחה ולא נעימה.` במהלך השיחה, אמר טימרמן דברים שנציגי ישראל מזמן לא שמעו. הוא אמר לשביט שהתערבותה של ישראל בחקירת הפיגוע היא התערבות בענייניה הפנימיים של ארצו, ושהיא מעודדת אנטישמיות. הוא הדגיש ש`ישראל אינה דוברת בשם העם היהודי ולא מייצגת אותו. יהודים שרצו ורוצים לחיות בישראל היגרו אליה והם אזרחיה ומי שגר בארגנטינה הוא אזרח ארגנטיני. הפיגוע היה נגד ארגנטינה והרצון של ישראל להיות מעורבת בעניין רק נותן תחמושת לאנטישמים שמאשימים יהודים בנאמנות כפולה.` כל מילה. והגיע הזמן שיותר מדינות יאמרו את זה לנציגי ישראל. הערה מנהלתית: הוספתי לקישורים בצד שמאל את הקישור לבלוג של `יש דין,` שהתחלתי לכתוב בימים האחרונים ושנמצא בתהליכי התהוות. (יוסי גורביץ אשליה של אוטונומיה http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3258 אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שתכנית בנט היא הונאה אחת גדולה, צה`ל סיפק בימים האחרונים שתי הוכחות חד משמעיות לכך. המקרה הראשון אירע בשבת, כשצה`ל פירק מאחז שבנו הפלסטינים סמוך לבורין שבשטח B. כזכור, הסכמי אוסלו חילקו את הגדה לשלושה חלקים: שטחי A, שנמצאים באחריות בטחונית ואזרחית של הפלסטינים, והם כוללים כרגע בעיקר את הערים הגדולות; שטחי B, שנמצאים באחריות בטחונית ישראלית אבל באחריות אזרחית פלסטינית; ושטחי C, שנמצאים בשליטה ישראלית מלאה ושעליהם אמור היה לנסוב המשא ומתן. המנהל האזרחי הודיע לצבא שאין לו כל סמכויות אכיפה על אזור בורין, משום שכאמור הוא נמצא בשטח B, אבל את הסמח`ט, סא`ל אוריה חצרוני, לא עניינו כל הדקויות האלה של חוק-שמוק. הוא רצה להרוס, והרס. יצוין שחצרוני הוא חובש כיפה, שכמג`ד גדוד `לביא` אף השתתף בטקס שבלשון המעטה נקרא לו בעייתי של הענקת תפילין לחיילי הגדוד; התפילין הגיעו מהארגון המיסיונרי חב`ד (אני מודה לאורי פולגר על ההפניה האחרונה). יצוין עוד שבעבר, חיילים דתיים קרעו בגדים ושמו אפר על ראשם כשאולצו להסיר מאחזים יהודיים בשבת; מסתבר שאין להם שום בעיה כזו כשמדובר במאחז פלסטיני. פה מותר ואף רצוי לחלל שבת. המקרה האחר אירע הלילה. חמושי צה`ל פשטו על שורה של ערים פלסטיניות, רובן בשטח A, ועצרו כ-25 פלסטינים, חלקם חברי פרלמנט. העצורים נחשבים לאנשי חמאס, אבל לכו תדעו אם הם לא נעצרו כדי להפעיל לחץ על איזה קרוב משפחה; אין סיבה לתת בחמושים אמון בנושא הזה. על כל פנים, מה שהאירוע הזה מבהיר הוא שלצה`ל לא ממש אכפת מה נמצא בשטחי A, או אם יש לרשות הפלסטינית סמכות כלשהי. הוא פשוט פועל. ואם זה לא מוצא חן בעיני הפלסטינים, הם יכולים להתפוצץ. עכשיו, נהוג בשנים האחרונות לרדת על אבו מאזן ולומר שהוא מנהיג פלסטיני חלש. אני לא בטוח שאני קונה את זה. אבו מאזן ידע שאסור לו לתת לצה`ל הזדמנות להגיב באלימות, כי האלימות תהיה דיספרופורציונלית, ועל כן הוא נסוג מהמאבק המזוין. הוא רושם, בשנים האחרונות, הצלחה אחרי הצלחה: הכרה בעצרת האו`ם במדינה פלסטינית, ההחלטה של מועצת זכויות האדם שההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי. בפעם הראשונה, האופציה של סנקציות על ישראל מתחילה לקבל לגיטימיות בינלאומית. ישראל התרגלה להפעיל את הכוח שלה באופן בלתי מרוסן. כשבנט ודומיו מדברים על סיפוח שטחי C – מעטים מוכנים עדיין לדבר על סיפוח הגדה כולה – וכשהם טוענים שלפלסטינים יש אוטונומיה ושהם צריכים להסתפק בה, צריך לזכור איך נראית ה`אוטונומיה` הזו: פרוצה לכל גחמה של סמח`ט או רכז שטח של השב`כ, מעטפת קלושה של סמי-לגיטימיות סביב המשך הכיבוש. אז הנה התרומה הצנועה שלי לווידוא שסא`ל אוריה חצרוני לא יצא בשנים הקרובות לשופינג בלונדון, ועם קצת מזל, תוך כמה זמן יאשרו הפלסטינים את אמנת רומא ויתחילו להגיש תביעות על פשעי מלחמה כנגד קצינים ופקידים ישראלים. וכל פעולת התנחלות, או הגנה על התנחלות, תתחיל לכרסם בפועל את הלגיטימציה לא רק של הכיבוש – זו אבדה מזמן – אלא של המדינה הציונית עצמה. כלומר, ההתנחלויות וצה`ל יגרמו למה שהתועמלנים שלנו מייללים כבר זמן רב שעושים השמאלנים. במובנים מסוימים, זה קצת אירוני. הישראלים תמיד אהבו לתאר את עצמם בתור דוד הנלחם בגוליית, והנה התחלפו התפקידים. מי אמר שהפלסטינים לא למדו שום דבר מאיתנו? הערה מנהלתית: היום פורסם הפוסט הראשון שלי בבלוג של `יש דין,` שנמצא בשלבי עיצוב. ניתן לקרוא אותו כאן. (יוסי גורביץ) יום שישי ה 8/2 בשייח` ג`ראח בשעה 14:00 בניית אוהל במחאה נגד פינוי משפחת שמאסנה וב 15:00 משמרת מחאה שבועית בשייח ג`ראח מוחים נגד פינוי נוסף. ביום שישי, ה8/2 בשעה 14:00 תושבי שייח ג`ראח יצאו במחאה נגד החלטת הרשויות הישראליות המתכננות לפנות את משפחת שמאסנה מביתה. זאת בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי לפנות את משפחת שמאסנה מביתה בשייח ג`ראח ב 1/3/13. תושבים יקימו אוהל מחאה מול בית המשפחה בשעה 14:00. משפחת שמאסנה ממתינה להכרעת בית המשפט העליון בעניין עתירה שהוגשה מטעם המשפחה למנוע את הפינוי. בחודש שעבר, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט השלום לפנות את המשפחה מביתם בטענה שהבית נבנה על אדמה השייכת ליהודים מלפני 1948. אם עתירת המשפחה לא תתקבל, יחול צו הפינוי המורה לפנות את המשפחה מביתה ב 1/3/13 לפרטים נוספים: מוחמד שמאסנה 0525862322 תושבי שייח` ג`ראח ממשיכים לקיים משמרת מחאה בשכונה בימי שישי, במחאה על גזל בתיהם, השתלטות המתנחלים על השכונה, וייהוד מזרח ירושלים. הם קוראים לכל מי שתומך/ת במאבקם להצטרף אליהם. אנא, עשו מאמץ להצטרף גם ביום שישי הזה, 8/2 למשמרת בתמיכה במאבקם משמרות המחאה מתחילה בשעה 15:00 נפגשים בגן שייח` ג`ראח, דרך שכם פינת רחוב דלמן קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו