קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מה שנדרש לרוע בכדי לנצח
walla
שלומית הרוש
10.02.13
http://news.walla.co.il/?w=/2952/2615297




עברו כמעט שבעה עשורים מאז שחרור אושוויץ בידי הצבא האדום, ורק כשבועיים מאז הגילוי האחרון של גזענות אלימה בשם היהדות בבירת המדינה שקמה על חורבות השואה - בסמיכות זמנים מטרידה ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה. גם הפעם, כמו במקרה הלינץ` בכיכר ציון לפני כחמישה חודשים, הקורבנות צעירים, צעירים מאוד: ילדים ערבים בני 12 - תלמידי כיתה ו` בדרכם הביתה באוטובוס מבית הספר הדו-לשוני בירושלים.

לגזענות פנים רבות. תאי הגזים של אושוויץ היו ביטויה הקיצוני ביותר: התחנה האחרונה במסלולו של הפחד הפרימיטיבי הקיים בכולנו מפני `האחר`, פחד המעודד דה-הומניזציה ושנאה - רצון להשמיד את שנתפס כמאיים עלינו או על קבוצת ההזדהות שלנו. אמנם אין להשוות בין תוצאות תאי הגזים לתוצאות תקרית האוטובוס, או בין הרוע הרדיקלי של הנאציזם לרוע היומיומי יותר של הנוסעים, אולם כאן, כמו שם, מדובר בגזענות. `תתביישו שאתם בני אדם`, `קופים`, `אין לכם זכות לחיים` - אלו משפטים שמעו התלמידים שהעזו לדבר ערבית בפרהסיה.

סביר להניח שהתלמידים הרעישו, אולי אפילו קצת השתוללו. איני יודעת, אך מדובר בעשרה ילדים ישראלים באוטובוס - ואנחנו הישראלים, איך לומר זאת בעדינות, לא בדיוק שקטים. אולם שום דבר בהתנהגות התלמידים לא יכול להצדיק את הקללות, הקריאות הגזעניות, ההשפלה והאלימות להן זכו מזוג נוסעים צעירים, ואחר כך מנוסעת מבוגרת נוספת. אביה של ילדה שהוכתה אמר, `אנחנו רגילים לגילויי גזענות`. התביישתי כשקראתי זאת. אני שייכת לחברה שהרגילה ילדים לכך שיש יהודים הרואים אותם כתתי-אדם (`קופים`).
נוסע אחד ניסה להגן - וחשוב להודות לו


היכן היה הנהג באותה העת? הוא סירב להתערב. רק אחרי שההתקפה המילולית הפכה לפיזית הוא נאות לעצור את האוטובוס. שהרי כולנו יודעים שלישראלים אין , סבלנות ולנוסעים באוטובוס עוד פחות. מי יעז לעכב אוטובוס שלם בגלל כמה מילים גזעניות? את המשטרה הזעיק הנהג רק כשהתוקפת סירבה לרדת מהאוטובוס.

מעניין כמה זמן נמשכה התקרית: זוג תוקפים ראשון, תוקפת שנייה, קללות, יריקה, פניה לנהג, ומכות. עשר דקות? רבע שעה? ומה עשו הנוסעים האחרים במשך התקרית? הסתכלו בפנים חתומות? מלגלגות? מבוישות? אולי הם בכלל הפנו מבט הצידה. הרי זה לא העסק שלהם. ויהיה מאוד לא נעים אם זוג הנוסעים המקללים והגברת המכה יהפכו גם אותם למטרה. אבל נוסע אחד ניסה להגן על הילדים וביקש מהתוקפת לחדול ממעשיה. נוסע אחד בלבד. `כל מה שנדרש לרוע בכדי לנצח`, אמר אדמונד ברק, `הוא אנשים טובים שאינם עושים דבר`.

חשוב לי להודות לנוסע האחד. אמנם הוא עשה לא יותר מאשר את המובן מאליו מבחינה מוסרית, אך כאשר הפחד, האיבה והאדישות המחרידה הופכים לנורמה, חשוב להוקיר ביטויי הגינות ואנושיות בסיסיים. למוד סבל ורדיפות הוא עמנו, ואלה חייבים לשמש לנו כתמרור אזהרה. `למען הילדים מחובתנו לגנות אנטישמיות, גזענות ואיבה`, אמר אלי ויזל, ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום. למען הילדים של כולנו.

הכותבת, ד`ר שלומית הרוש, היא חוקרת במכון הרטמן


ד נ

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב