קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

גדעון ספירו - סמרטוט אדום, טור שבועי, 18 בפברואר 2013

גדעון ספירו

סמרטוט אדום, טור שבועי, 18 בפברואר 2013 ===========================

האם הוא התאבד?

יש שיר ילדים שמתחיל במילים `במדינת הגמדים רעש מהומה`, ואכן בימים אלה יש
רעש
ומהומה בישראל עקב הגילוי המרעיש על סוכן המוסד בשם בן זיגייר, עד כה האסיר
X,
שנעצר בחשד לעבירות ביטחוניות. שופטים הוציאו צווי איסור פרסום, איש
מהאזרחים שלא
מקושרים לצמרת לא ידעו והעיתונים לא פירסמו בגלל הצו הגורף של בתי המשפט.
העברות
בהן הואשם היו בעיני השלטון חמורות עד כדי כך שהוחלט כי ישוכן בכלא ברמת
בידוד
הגבוהה ביותר, מוקף מצלמות וסוהרים האמורים לשמור עליו 24 שעות, במטרה למנוע
פגיעה
בו. זאת אף זאת, כה סודי היה מעצרו עד כדי שינוי זהותו. הוא נכלא תחת שם
שהומצא
לצורך מעצרו. גם הסוהרים לא ידעו מי האיש. כך מעלימים אדם מהציבור. זו
פרקטיקה של
משטרים חשוכים.

אנו היינו נידונים לחיות בחשיכה תקשורתית עוד שנים רבות, אלמלא תוכנית
תחקירים
אוסטרלית שחשפה את הפרשה. מערכת הביטחון ניסתה למנוע אפילו את פרסום התחקיר
האוסטרלי, ושופטים ממושמעים הוציאו צווי איסור פרסום של התחקיר האוסטרלי.
ראשי
המוסד, השב`כ והצבא כנראה חיים עדיין בתקופה הטרום אינטרנטית בה הם קבעו מה
נדע
ובעיקר מה לא. בעידן האינטרנט אי אפשר לחסום לאורך ימים זרימת מידע ואתרים
ישראלים
ובלוגרים ציטטו את התחקיר האוסטרלי. בנוסף, שלושה חברי כנסת אמיצים, זהבה
גלאון,
אחמד טיבי ודב חנין ניצלו את חסינותם הפרלמנטרית, הפרו את הוראות הצנזורה
הצבאית
והגישו שאילתות בנדון. לאחר שכל הגדרות נפרצו הבינו גם במערכת הביטחון, כי
קרב
הבלימה שלהם נכשל ואותם שופטים שקודם חתמו על צווי איסור הפרסום חתמו עתה
על
ביטולם.

מה אנחנו יודעים בשעת כתיבת שורות אלו. מדובר ביהודי אוסטרלי, בן זיגייר,
שהתחנך
בן השאר בתנועת נוער ציונית ובקהילה יהודית במלבורן התומכת בישראל. הוא עשה
הגירה
לישראל התגייס לצבא לאחר מכן למוסד. אחת הסיבות שבמוסד שמחו לבואו הייתה
אזרחותו
הכפולה, ישראלית ואוסטרלית. באמצעות דרכון אוסטרלי ניתן להיכנס למדינות
החסומות
בפני דרכון ישראלי. לא סוד הוא, והדבר נחשף שוב ושוב, שהמוסד משתמש בדרכונים
של
יהודים בעלי אזרחות כפולה לצרכי חיסולים ופעולות טרור אחרות. חלק מבעלי
הדרכונים
יודעים על השימוש, לאחר שהם מתבקשים להשאיל את דרכונם לתקופת מה ומקבלים
אותם חזרה
עם חותמות של מדינות בהן מעולם לא ביקרו. המדינות שהמוסד עושה שימוש בדרכונן
לביצוע
פעולות רצח, הביעו מחאה בפני ישראל על שימוש זה. ממשלת ישראל הבטיחה לא
לחזור על
כך, אבל היא מפרה את הבטחותיה חזור והפר.

מהן העברות הביטחוניות החמורות שבהם נחשד בן זיגייר שמצדיקים אמצעים כה
דרסטיים
נגדו? את זה לא מגלים לנו, שחס וחלילה עוד נוכל לפקפק בחומרתן. עיתונאים
הקרובים
לראשי המערכת יוצרים את הרושם שהם בסוד העניין, שראש המוסד לחש באוזנם את
פרטי
החשדות, תמורת אי פרסום, ולכן הם מסתפקים באישור `חומרת העברות`. כתוספת
יוקר הם
מוסיפים קווי אופי לא מחמיאים לאיש, עושים לו דיסקרדיטציה, כפי שעשו למרדכי
ואנונו
בשעתו. אלו עיתונאים המחויבים לראשי השירותים החשאיים יותר מאשר לקוראים
ולעיתונות
דמוקרטית שתיישם את העיקרון של זכות הציבור לדעת.

מפרסומי התקשורת באוסטרליה, מתקבלת תמונה לפיה עמד זיגייר להיפגש עם
עיתונאי
אוסטרלי ולגלות פרטים על השימוש שהמוסד עושה בדרכונים אוסטרלים. העיתונאי
האוסטרלי
מספר שבטרם הפגישה, כאשר היה בריצת בוקר בירושלים, דירתו נפרצה ונערך בה
חיפוש,
והוא מעריך כי גם האזינו לטלפון שלו.

עתה מגיע שיאה של העלילה. המסופר כאן התרחש לפני שנתיים. בתחילת 2010 נעצר
בן
זיגייר שהפך לאסיר X וכעבור שמונה חודשים נמצא מת בתאו. הגרסה הרשמית של
השב`ס היא
כי האיש התאבד בתלייה. הדבר מעורר תמיהה. אדם נתון תחת שמירה הדוקה 24 שעות
של
מצלמות וסוהרים, הייתכן כי היתל בכולם? שופטת השלום דפנה בלטמן שמונתה
לחקור את
מותו הייתה זקוקה לשנתיים בכדי להגיע למסקנה שהאיש תלה עצמו. לזה נחוצות
שנתיים?
הדבר רק מגביר את סימני השאלה האם התאבד או נרצח? יש דרכים שונות לבצע רצח
`נקי`.
אפשר להרעיל את המזון שיגרום להתקף לב ולאחר מותו מביימים תלייה, אפשר לתלות
אותו
ולביים את המצלמות כך שהתולים לא יתגלו.

ממשרד המשפטים נמסר כי הכל נעשה תחת פיקוח שיפוטי. זה נשמע טוב לאוזנם של
ישראלים
רבים, אולם עלי זה לא עושה רושם. מי שמכיר את מערכת המשפט הישראלית יודע
ששופטים
בישראל הם חותמת גומי של השירותים החשאיים. כאשר איש המוסד לוחש באוזנו של
שופט/ת
את המנטרה `פגיעה בביטחון המדינה` הוא חותם כאוטומט על כל בקשת מעצר, כולל
בידוד
מוחלט. למשל, השופטת הילה גרסטל, נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הוציאה צו
איסור
פרסום על מעצרו של זיגייר, כולל איסור לפרסם שהוצא צו כזה. עד כדי כך גדול
האבסורד.
האם שופטת כזו או הדומים לה הם `בקרה שיפוטית` או שמא נכון לומר שהם שופטים
כנועים
לכל גחמה של השירותים החשאיים? גם ההגנה המשפטית שאדם כזה מקבל היא לעתים
בעייתית.
הוא לא יכול לבחור לו עו`ד על פי רצונו, אלא רק מרשימה של עורכי דין שקיבלו
תווית
כשרות מהשב`כ. לעתים יש מבין עורכי דין אלה מי שחצויים בין נאמנות לשב`כ
לנאמנות
ללקוח. או אז הנטייה היא להציע ללקוח עסקת טיעון שמכניסה אותו לשנות כלא
ארוכות,
במקום להיאבק לחפותו.

עו`ד אביגדור פלדמן סיפר שהוא נפגש עם זיגייר יומיים לפני שנמצא מת בתאו,
(לא
כפרקליטו אלא כמי שהתבקש לחוות דעתו) והוא התרשם כי מולו ניצב איש שלא מודה
באישומים כלפיו והוא נחוש להיאבק על חפותו. כך לא מתנהג מי שמתכנן התאבדות,
יחד עם
זאת גם אם הייתה התאבדות, הרי יש מי שגרם לו להתאבד. את הדברים הבאים לא
תמצאו
בדו`ח של הגברת בלטמן שקרוב לוודאי יפורסם מתישהו. להלן רשימה חלקית מאד של
מקדמי
התאבדות:

ראשית, הבידוד המוחלט שהינו סוג של עינוי; שנית, חקירות שהיו מלוות באיומים
שאם לא
יודה ישב עד סוף ימיו בכלא והמשפחה תתכחש לו וכיוצא באלה איומים; שלישית,
עינויים
פיזיים, כמו תנוחות מכאיבות, קשירה לכיסא ועוד. 46 שנות כיבוש הפכו את ישראל
למעצמת
עינויים. המוח היהודי-קולוניאליסטי לא מפסיק לייצר שיטות עינויים חדשות. זהו
אחד
מענפי היצוא הפוריים ביותר של ישראל. תשאלו את מפקדי הצבא האמריקאי; רביעית,
שלטונות הכלא מעודדים התאבדות בדרכים עקיפות. מרדכי ואנונו סיפר לי כי כל
אימת
שהכניסו לו אוכל לתא בכלים פלסטיים העיר הסוהר כי זה נעשה כדי למנוע
התאבדות. כאשר
חוזרים על כך שוב ושוב, הנושא לא מפסיק להטריד ולשייט במוחו של האסיר, ויש
מי
שבסופו של דבר נופלים לתוך המלכודת הפסיכולוגית; חמישית, בניגוד למרדכי
ואנונו, איש
בעל עוצמה נפשית בלתי מצויה שהחזיק מעמד למעלה מ-11 שנות בידוד, אבל עשה
תפנית
פוליטית בטרם מעצרו ולכן לא היו לו ציפיות מממשלת ישראל, בן זיגייר ראה עצמו
ציוני
ופטריוט ישראלי, שעזב חיים נוחים באוסטרליה ונשבה לתוך הרעיון הציוני לפיו
מקומו של
יהודי בישראל, ועל כן חש שהמדינה, במקום להודות לו, בוגדת בו וטופלת עליו
אשמות
שווא; שישית, עורכי דינו הביאו בפניו את הצעת המדינה לעסקת טעון לפיה תמורת
הודאה
באישומים יישלח ל-10 שנות מאסר (לפי גרסה אחת) ו-15 שנות מאסר (לפי גרסה
אחרת);
שביעית, למוסד ולשב`כ היה עניין בהחזרת נשמתו לבוראו, כדי למנוע את עדותו
במהלך
משפט. הם אינם רוצים שיחזור של משפט ואנונו, שעדותו הביכה את הממסד הביטחוני
והוא
כפה על ראשי המדינה להעיד במשפט ולעמוד מול חקירה צולבת.

הזכרתי מקודם את העיתונאים הקרובים לצמרת הביטחונית, ומקבלים את המידע
הסודי ביותר
תוך התחייבות מצידם לא לפרסמו. אחד כזה הוא רון בן ישי, שבין השאר היה בעבר
מפקד
תחנת השידור הצבאית `גלי צה`ל`. בתוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון הממלכתי
(17.2.2013)ׁ שהוקדשה לאסיר x הוא היה אחד המשתתפים בפנל על תקן של מומחה
לנושאי
צבא, שב`כ ומוסד. כאשר נשאל על ידי המראיינת במה מואשם זיגייר, הוא ענה
כיודע סוד,
שהוא לא יאמר כדי לא להפר את איסורי הצנזורה, אבל הוא כן אמר שמדובר
בעבירות בתחום
הפטפוט, מבלי לפרט. במלים אחרות, הוא דיבר, וזה יוצר אצלי מיד גלי אהדה.
בעוד רון
בן ישי שייך לסוג העיתונאים השומר אצלו מידע מבלי לשתף את הציבור, אני ממוקם
בדיוק
בקצה השני, הסבור שכל המרבה לפרסם מידע חסוי שהממשל מנסה להסתיר, ממלא חובה
דמוקרטית. לכן תמכתי ותומך במרדכי ואנונו, תמכתי בחיילת ענת קם (הגם שהביעה
במשפטה
חרטה) שניצלה את גישתה למחשב צבאי, העתיקה מסמכים סודיים ומסרה אותם
לעיתונאי אורי
בלאו, שדלה מהמסמכים כמה מפשעי הכיבוש שהצבא מבצע ופרסם אותם בעיתונו הארץ.
בשעתו כתבתי כי אילו היו בידי תוכניות מלחמת לבנון הראשונה, הייתי מפרסמם
וחוסך
את חייהם של אלפי בני אדם ופציעתם של עשרות אלפים.

בעניין זה של זכות הציבור לדעת אני לא רק נאה דורש, אלא גם מנסה ליישם ולא
מהיום.
כאשר כיהנתי כעורך `פוסט מורטם`, ביטאון הסטודנטים באוניברסיטת חיפה (שנה
אקדמית
1971/2, קיבלתי שוב ושוב מכתבי נזיפה והתרעה מהצנזור הצבאי על כך שהעיתון
מפרסם
ידיעות ורשימות בנושאים המחייבים אישור מוקדם של הצנזורה. ידעתי שיש לו
סמכות לסגור
את העיתון, אבל החלטתי לקחת הימור ולהתעלם ממנו. הוא לא יכתיב לי מה לפרסם
ומה לא.
ואכן לא מסרתי לצנזורה אף ידיעה או רשימה לאישור מוקדם. ההימור צלח. בהיותי
כתב
`על המשמר` בארה`ב ובאו`ם הגיע לידיעתי מידע רב בנושאים שהעיתון סרב לפרסם
מתוך
הנחה שהצנזורה תפסול, מה שמכונה צנזורה עצמית מקדימה. במקרים כאלה מסרתי
תמיד ת
המידע לעמיתים מעיתונות העולם. בתקופה שהייתי עובד מדינה הגיע לידי לעתים
מידע סודי
ולא סודי כאחד וכל מה שלא פורסם בישראל מסרתי לעיתונאי חוץ שפירסמו
בעיתוניהם
והועתק לאחר מכן בעיתוני ישראל כציטוט מחו`ל. היום אינני נמצא במוקדי
החלטות, כך
שיכולתי בתחום זה הצטמצמה מאד. מה גם והיום, בעידן האינטרנט חוצה גבולות זה
גם פחות
נחוץ.
לסיכום: בזכות הפטפוט ובגנות ההשתקה וההעלמה.

-------------------------------------------------------------------

עקי

לפני מספר ימים נפטר עקי (עקיבא) אור, חבר יקר ואיש אשכולות. להלן דבריי
בהלוויה:

עקי - איש שמאל, ממקימי מצפן, סוציאליסט, הומניסט, דמוקרט, חבר, נדיב,
שונא
מלחמות ואוהב אדם, אינטלקטואל פורה שלא חדל לחפש דרכים לחברה דמוקרטית
שתתנהל ללא
המנגנון האלים של המדינה, מת מות צדיקים בשנתו כיאה למי שנאבק כל חייו על
צדק חוצה
גבולות לאומיים.

עקי היה הדוגמה האולטימטיבית של השמאל החושב, משוחרר מדוגמות ופולחני
אישיות.
כאינטלקטואל חתר לחברה דמוקרטית ושוויונית משוחררת ככל שניתן מהמנגנון
האלים של
המדינה. דווקא עידן האינטרנט מקרב אותנו לרעיון של עקי, שהרי אפשר להביא כל
סוגיה
להכרעת העם באמצעות לחיצה על מקש המקלדת.

עקי תעב לאומנות וגזענות. מכאן האנטי ציונות שלו. שנינו ילידי ברלין ושנינו
באנו
לפלשתינה הבריטית בגיל שלוש והמשפחות של שנינו נמלטו מגרמניה הנאצית, שהרי
אילמלא
הנאציזם לא היו משפחותינו מהגרות והיינו גדלים כגרמנים יהודים או יהודים
גרמנים או
גרמנים ממוצא יהודי, שהרי משפחותינו היו נטועות עמוק בתרבות הגרמנית.

עקי שייך לאותו מיעוט שהלקחים מגרמניה הנאצית התבטאו קודם כל במאבק חוצה
גבולות
נגד לאומנות וגזענות. האנטי ציונות שלו נבעה מכך שסבר כי הלאומנות והגזענות
הם
אינהרנטים לרעיון הציוני. הוא ראה קו רצף מרעיון העבודה העברית דרך ייהוד
הגליל ועד
להתנחלויות. הגדרה עצמית יהודית מפסיקה להיות צודקת כאשר היא מותנית בנישול
עם אחר
מאדמתו ושלילת זכויותיו. יחד עם זאת היה מספיק ריאליסט להבין כי אי אפשר
לחזור
אחורה מאה שנים אבל יש לתקן את מה שניתן, ואין להשתמש בשואה כרישיון נצחי
לדיכוי עם
אחר.

עקי היה בין אנשי השמאל, מעטים מדי לצערי, שהבין את הסכנה הנוראה הנובעת
ממזרח
תיכון גרעיני והצטרף לוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי
ביולוגי
וכימי. היינו עמיתים לפעילות. יחד התייצבנו בכל 6 באוגוסט, יום הפצצת
הירושימה,
להפגנה להזכיר לישראלים כי רווח והצלה לא יבואו ממאות פצצות אטום שישראל
אגרה. אלה
מקרבים שואה חדשה וכי הפתרון הוא בפירוז האזור מנשק זה כדי שלאף מנהיג לא
תהיה
אופציית שימוש בו. מכאן גם תמיכתו העקבית במרדכי ואנונו.

עקי היה חבר שדלתו הייתה פתוחה. בשנים בהן גר באנגליה אין ספור אנשים מצאו
אצלו בית
מכניס אורחים, והכל נעשה מבלי שחשת אי נעימות של מי שמטריד את המארח. ביתו
היה
עבורי המקום הטבעי להניח בו את ראשי כל אימת שביקרתי בלונדון. הוא מעולם לא
התנשא
על הזולת. האינטלקטואל שבו לא נעל אותו במגדל שן. הוא ירד לעמק הבכא של
הפעילות
הפוליטית התעמת עם עוברי אורח והדהים לא אחת את יריביו בכמות אדירה של ידע
ועובדות
שהשאירו אותם פעורי פה. נותרו בו כמה סימני היכר מתקופת היותו איש צי הסוחר
הישראלי. לבוש תמיד בפשטות, הופעה מרשימה אבל לא מפחידה, קול רועם אבל לא
מאיים,
איש שהקרין טוב לב מבלי לוותר על עקרונותיו הפוליטיים.
כולנו כאן בסופו של דבר מספידים שנהפוך כל אחד ביומו למוספדים. עד שיגיע
יומי להיות
מוספד אנצור עימי את דמותו של עקי, כחבר לרעיון ולמאבק, כאחד מאושיות השמאל
לא רק
בישראל. יהי זכרו ברוך.

גדעון ספירו






O


N
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.