קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

במקום שבו מוחקים שלטים
nrg
יונית נעמן
06.03.13
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/449/583.html?hp=1&cat=479&loc=10






אישה נוסעת לתומה בכביש, ודבר מה משובש לשבריר שנייה בשדה הראייה שלה. לשלט שעל פניו היא חולפת מדי בוקר בדרכה לעמל היום יש לפתע פנים אחרות. הוא עדיין ירוק, עוד מדבר בעברית ואנגלית, הלא היא שפת העולם, אבל מערבולת ספריי שחורה מסתירה שם משהו, מה זה בעצם?

עד אתמול הייתה שם ערבית, נזכרת הנוסעת, כמו אחיותיה לשלט סימנה כיוון, והיום היא מחוקה. מציאות חיינו רצופה שלטים רב לשוניים והנה השיבוש קורא תיגר על איזה מובן מאליו, על הידיעה שכאן גרים בכיף גם אזרחים שאינם יהודים. אבל למה שמישהו יטרח לעשות דבר כזה בכלל? תוהה הנוסעת וממשיכה בדרכה, והעין מתרגלת לכל. מחר או מחרתיים תפסיק הנוסעת המזדמנת לחשוב על זה, ורק השלט יישא בשתיקה את העוול שנעשה לו ולחולפים על פניו, הערבים והיהודים. ממילא יש כאן צרות גדולות יותר.

השלט החבוט בצד הדרך מעורר בנו במקרה הטוב כעס, במקרה הפחות טוב – אדישות. אנחנו נוטים לחשוב שכל עוד החוליגנים האלה פוגעים בשלטים ולא בבני אדם, אז ניחא. והנה מספקים לנו השבועות החולפים הוכחה לכך שתפיסת העולם העומדת בבסיס הפגיעה בשלטים אינה עוצרת בדומם.

הנוסעת הערבייה שחיכתה לרכבת הקלה בירושלים וספגה אלימות מתפרצת מידי מיטב הנערות, עובד העירייה הערבי שאסף בדרכו הביתה לינץ` ועובד המסעדה העלומה בצפון תל אביב שהותקף על ידי סועדים - כולם קורבנות של אידיאולוגיה שמבקשת להעלים כל סממן לערביות מהמרחב הציבורי, כי ארץ ישראל לעם ישראל ותו לא.

המחזיקים באידיאולוגיה הזו מתרבים, מעשיהם מקצינים וניכר כי הם אינם מפחדים. חניכי השיטה הנפוצה הזו ומאמיניה מסמנים גם על גבי שלטים בדרך את האקט הסימבולי של המחיקה, של ההעלמה, של משאלת הלב לפיה היהודים כאן זכאים לבלעדיות לאומית. לפעמים לצד המחיקה של הערבית, מופיעים בלאט גם מנורה, מגן דוד או הכיתוב `מוות לערבים`, למען הסר כל ספק מלב הנוסעים בדרך.

חזון לחברה משותפת

האלימות הסימבולית המגולמת בשלטים השותקים מעניינת אותנו בקואליציית שותפות-שראקה, במסגרתה אנחנו נאבקים לכינונה של חברה שוויונית, דמוקרטית ומשותפת. אנשים מדווחים לנו על שלט שמישהו העלים ממנו את הערבית, ואנחנו תובעים מחברת `נתיבי ישראל` שתשיב את הסדר על כנו.

נכון, סדר של ממש יהיה כאן רק כשערבית תהווה חלק אינטגראלי ממרקם החיים של כולנו – בבתי הספר, במוסדות הציבוריים, באירועי התרבות, על גבי לוח ליבם של מקבלי ההחלטות. בינתיים, אנחנו מתעקשים גם על הערבית שנגזלה מהמרחב הציבורי, לא רק למען הערבים החיים כאן ונוסעים בדרכים, אלא גם למעננו היהודים, שהבידול, ההפרדה וההתבצרות עושים לנו רק רע.

המאבק להגשמת החזון של חברה משותפת בישראל מחייב סבלנות והתמדה. לצד החזון וידיעת הדרך, אנחנו נתבעים לא להתרגל לגילויי השנאה והגזענות, לא כשהם מופיעים על המסך ולא כשהם מקשטים בדממה את המובן מאליו שלנו. העין שהתרגלה למובן מאליו של שכונות נפרדות, של הקצאת משאבים לא שוויונית, של ממשלה בלי ערבים, צריכה לכל הפחות להבחין בשלט שהושחת בצד הדרך.

הכותבת היא רכזת התקשורת של קואליציית שותפות-שראקה הפועלת לקידום חברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת




ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב