קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

אשליה חמוצה
nrg
נועם שיזף
10.04.13
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/459/197.html?hp=1&cat=479






הדיון הפוליטי סביב הכיבוש לווה תמיד בניסיון לטהר את השפה העברית מהשפעותיו. אחרי שהמילה `מתנחלים` הפכה מוקצה, הגיע המונח `מתיישבים`. עקירת עצים הפכה ל`חישוף`, וכן הלאה. עכשיו עומד על הפרק המושג `כיבוש` עצמו. הימין טוען בכל מיני נימוקים משפטיים שאין בכלל כיבוש, והמרכז הישראלי, כדרכו, משתרך בעקבותיו.

כל התעלולים הלשוניים הללו לא ישנו את המציאות: המושג כיבוש אינו מתייחס רק לאדמה, אלא בעיקר לאנשים שחיים עליה. תחת ריבונות ישראלית ישנן שתי קבוצות אוכלוסייה - אחת שנהנת מכל הזכויות והפריבילגיות ושנייה שמוחזקת תחת דיקטטורה צבאית מזה ארבעים וחמש שנים (גם אם בעשורים האחרונים השליטה בפועל מתבצעת תחת ממשלת הבובות ברמאללה, ובמימון אירופי-אמריקאי).

הישראלים שסבורים שאם הם יקראו לפלסטינים `ערבים` ולשטחים `ארץ ישראל`, אז הבעיה הפוליטית שמונחת לפתחנו תיעלם, משלים בעיקר את עצמם. גם אני חושב שחברון ובית לחם הן חלק מארץ ישראל ההיסטורית לא פחות מתל אביב או נתניה, אבל כרגע גרים שם מיליוני בני אדם חסרי זכויות, וזה מה שקובע. הרבה אנשים, גם בימין, מבינים את זה, אבל רוב לא פחות גדול בציבור ובמערכת הפוליטית מעדיף לשגות באשליות.

פעיל השלום גרשון בסקין ציין השבוע, בצדק, כי אף כנסת ישראלית ואף ממשלה ישראלית לא קיבלה מעולם החלטה התומכת בשתי מדינות לשני עמים. היו ראשי ממשלות שעשו כמה צעדים משמעותיים במהלך המשא ומתן, והיו אחרים שעשו כל מה שהם יכולים כדי להימנע מכך, אבל בפועל העמיקה מדינת ישראל את אחיזתה בשטחים. הציבור הישראלי מצדו הכשיר את המדיניות הזו מדי מערכת בחירות.


התערבות בינלאומית מבורכת

להחלטה הישראלית להמשיך את הכיבוש אין תוקף מוסרי, גם אם היא התקבלה כתוצאה מבחירות דמוקרטיות. לדמוקרטיה אין שום משמעות כאשר נשללת זכות הבחירה מחלק מן האוכלוסייה. החברה הישראלית אינה יכולה להחליט באופן דמוקרטי להחזיק את הפלסטינים כאסירים שלה, להמשיך לשלול מהם את הזכות לנוע בחופשיות, להמשיך לשפוט אותם בבתי משפט צבאיים, ולהמשיך להחזיק אותם תחת ריבונות צבאית הרואה בהם אויב.

לא מדובר ברכוש, אלא בבני אדם, ויש להם זכויות. יש הרבה עמים שלא זכו לעצמאות, אולם אפילו הטיבטים, האוגורים והכורדים - שלא לדבר על הבסקים או הקטלונים - נהנים מאזרחות מלאה. ישראל לא מוכנה לתת לפלסטינים אזרחות, והיא גם לא מוכנה לצאת מהשטחים. כל מה שהיא מציעה הוא משא ומתן שבסיומו התיאורטי אולי, ואולי לא, יוענקו למיליוני בני אדם את אותן זכויות יסודיות שמראש לא היה מסמכותה של ישראל להפקיע.

התערבות בינלאומית לטובת הפלסטינים היא על כן לא רק לגיטימית, אלא גם מבורכת. ממילא, מאבק על זכויות אדם ולמען מיעוטים (ובמיוחד מיעוטים ילידיים, כמו הפלסטינים) תמיד נושא ממד בינלאומי, כי הקבוצה השולטת מבקשת להימנע מהענקת הזכויות האלו. בדרום אפריקה, בסין ואפילו בזמן המאבק האמריקאי לזכויות אזרח, הבכת השלטון על ידי חשיפת פעולותיו נחשבה טקטיקה לגיטימית ורצויה בעיני פעילים פוליטיים.

במקרה הפלסטיני, התמשכות הכיבוש והאדישות הישראלית למצב יוצרות צידוק מיוחד לפניה למוסדות בינלאומיים או לדעת הקהל בעולם במטרה לסיים את הכיבוש, על אף כל הזעם המובן שהיא יוצרת בקרב הציבור.





ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב