קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר איך אתם חוגגים את העצמאות? נו תבואו, יהיה אחלה haokets ראג`י בטחיש 16.04.13 http://www.haokets.org/2013/04/16/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%92%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%95-%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95-%D7%99%D7%94%D7%99/ הלאומיות הישראלית הממסדית מתנפצת בגליל הערבי והמיוהד אם הייתי חוקר או הוגה דעות `שמאלני` פלורליסטי שגר במצפה בגליל או באחת מעריו המנומנמות, הייתי שואל את עצמי: איפה אווירת העצמאות בארץ האבות שהפרחנו את שממתה לעזאזל? איפה טעינו? גם אני שואל את עצמי: איך הפך `אירוע` העצמאות והזיכרון שלפני, מאירוע עצוב, קודר ומשפיל וסמל לחורבן הלאומי או למותה של האופציה הלאומית הפלסטינית בכלל, שיש בו מידה רבה של מאזוכיזם אישי וקולקטיבי, לאירוע כה ציני שנראה כפרודיה ומעורר אדישות או שתיקה רועמת. הרי רק לפני מספר שנים היית נקלע לוויכוח עם אחד או אחת מאנשי השמאל הציוני עקב שאלה מפגרת וחסרת רחמים: איך אתם חוגגים את העצמאות? נו תבואו, יהיה אחלה. אנחנו לא חוגגים את העצמאות, זה יום הנכבה שלנו! אה נכבה, למה תגיד לי איזה צבע של תעודת זהות אתה נושא? מפגש כזה היה מסתיים באיחולים הדדיים שכל אחד ידחוף את הנכבה/העצמאות שלו לתחת (מה שמעניין הוא שאף איש ימין לא היה מעז לשאול אותך בתמימות `מה אתם עושים ביום העצמאות?` הרי מה שמאפיין את הימין בישראל, זה שהוא מסתכל לך טוב-טוב בעיניים ולא מתיימר ליפייף את המציאות הדו-לאומית העגומה). חזרתי לפני כשנה להתגורר בעיר הולדתי, נצרת, הגדולה ביישובי הגליל, אחרי שבע שנים בתל אביב. לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד באזור צומת יאסיף בעריכת תוכן באתר אינטרנט נישתי. כלומר אני חוצה את ארץ הגליל מדרום-מרכז לצפון-מערב כמעט שלוש פעמים בשבוע דרך צומת אחיהוד הטראגית. בשונה מהדינמיקה בגוש דן ובמרכז בכלל, בגליל אתה מרגיש את היעדרותה הזועקת לעזרה של מדינת הלאום, ואת התנהגותן של הערים העבריות שהוקמו מלכתחילה במסגרת הפרויקט הזדוני `ייהוד הגליל` כמו נצרת עילית וכרמיאל כקולוניות מבוצרות לכל דבר – או במילים יותר עכשוויות, כהתנחלויות. באשר המרחב הירוק הפתוח הוא מרחב ערבי אשר נשלט על ידי חוקי ההתרבות הטבעית, וכך גם רוב ההרוגים בתאונות הדרכים הגליליות, יישובי ייהוד הגליל נותרים מנוכרים למרחב, עם בנייה זרה ומתנשאת, ובמקרה הכי טוב ואופטימי דומה יותר להווייתם של תיירים מתמידים גרמנים או אנגלים בטוסקנה שבאיטליה. איגרת לתושב היהודי, מאת ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו בימי טרום חגיגות העצמאות, אי אפשר לראות את דגלי הלאום הישראליים בדרך שחוצה את הגליל מנצרת לכפר יאסיף. בימים אלה אפשר להרגיש עד כמה החיים היומיומיים והיציאה לקראת הפרנסה הרבה יותר חזקים מכל סמל או כפייה תרבותית של רוב מדומה. אמנם, יש דגלים, אבל חוץ מהדגלים הפאתטיים של שמעון גפסו, ראש העיר נצרת עילית, הם מתנוססים ברובם מעל תחנות הדלק, אתרים של מקורות, כיבוי אש וגשרים חדשים של מע`צ ואמבולנסים שמפנים גופות של הרוגים שנמחצו על ידי משאיות בשבילי הגליל המפותלים. בדרך, אפשר לראות אשה מפוחדת שנוהגת ברכב של חברת היי-טק עם דגל, ביציאה ממצפה עדי או שימשית, כאשר היא בדרכה להדריך קבוצה של נשות טייסים על התבוננות פנימית ומדיטציה אינטגרטיבית על רקע רעש המואזינים. בעמק אתה יכול לראות גבר זקן מתקופת ישראל הטהורה והיפה יוצא מנהלל – מעוז העבריות החסונה – בטרקטורון גאה עם דגל בגודל… אלוהים ישמור! משפחה ממוצעת מרמת גן, בדיוק מלב-לבו של המעמד הבינוני של לפיד, אב ואם המשפחה משוכנעים עד עמקי נשמתם שישראל היא מקום הומוגני והכל בשליטה ו`פי אלסבבה`, מגיעים לנצרת לאחר שקראו ב`הארץ` על ההפיכה הצבאית הקולינרית שתפסה את העיר. עכשיו הם תקועים עם דגלם היתום בפקק הארכיאולוגי של רחוב פאולוס. הם לא מעזים לשאול איש איפה לעזאזל מסעדת הפיוז`ן שהמליץ עליה העיתון, ומהרהרים מאיזו מרפסת גבוהה ייזרק הבלוק. מה ישראל עם 20% ערבים, 20% חרדים, 15% אנשים שכל מה שמעניין אותם זה יום חופש אביבי שבו הם משתכרים ועושים על האש ליד צינורות ביוב שנראים כמו נחלים, ו-0.167654% שמאל רדיקלי תל אביבי, צריכה את הווג`ע ראס הזה שנקרא `לאום`? אם יש משהו שלמדתי מהאביב הערבי וממרחץ הדמים בסוריה, זה שכפייה לאומית זה פשוט רע במיוחד במרחבים אתניים ודמוגרפיים שבהם אי אפשר באמת לכפות סמלי לאום דכאני על בני ובנות התרבות המקומית, כי זה יכול להסתיים ב: 1) ציניות 2) אלימות. ואחרי שאתה עובר את העמק המרהיב ונוסע מסביב לכרמל, אתה מגיע לסמל הדו קיום – חיפה, שם ראש העיר מאכיל את התושבים הערבים בוואדי ובעיר התחתית בעצמאות שלו בכוח, כמו עוגת חנק. אבל זה כבר מחוז אחר ונושא למאמר נוסף. ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב