בוקר פסטוראלי נשקף מההתנחלות `חוות משואות יצחק` בגוש עציון. שתי עורכות דין, וחלק מהצוות החינוכי של `שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם`, ממתינים לשתי מכינות קדם-צבאיות, לסיור בדרום הר חברון. הסיור מתקיים לאחר שבוע שבמהלכו נפגשו חניכי המכינות עם מנהיגי יש`ע, התארחו בהתנחלויות בשומרון ושמעו את הסיפר היהודי. הסיור שלנו עוסק בסיפר אחר, שאותו הם לא שמעו מפי המתנחלים. אנחנו מתמקדים בהיבטים המשפטיים והאנושיים של התושבים הפלסטינים החיים בגוש עציון ובדרום הר חברון.
כפות רגליהם של רוב אזרחי ישראל לא דרכו בדרום הר חברון, והם אינם מכירים שמות כאל חאדר ומנזל. המציאות בדרום הר חברון עגומה, וכך גם מצבם של בני האדם הפלסטינים החיים במקומות הללו. מרבית הישראלים אינם מודעים לעובדה שיותר מ-100,000 בני אדם – פלסטינים – חיים ללא כל זכויות בשטח שבשליטת מדינת ישראל. אנשים אלה, בניגוד למתנחלים, אינם אזרחי ישראל (שכן ישראל לא סיפחה את השטחים הללו), ואינם בעלי מעמד של תושב. לרובם אין תעודות מזהות כלשהן.
לפי החוק הבינלאומי – אמנת ג`נבה ואמנת האג, שמדינת ישראל חתומה עליהן – הם זכאים לקבל זכויות כמים, חשמל, חינוך, רפואה, תשתיות וכולי. לפי אמנות אלה, על מדינת ישראל חלה חובה להתייחס אליהם כאל אנשים מוגנים. אך אמנות לחוד ומציאות לחוד. ישראל מתעלמת מהחוק, ואינה מגינה על הפלסטינים המתגוררים באזורים שבשליטתה.
120 צעירים ישראלים נחשפו בסיור לקשיי היום-יום של בני אדם שמהם נמנעות זכויות בסיסיות. המפגש הבלתי אמצעי עם תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא, הסיפורים האישיים של בני אדם שכל רצונם הוא לחיות כבני אדם ולאפשר לילדיהם חינוך בריאות, מזון, מלבוש וקורת גג – חשפו בפני הצעירים את פניה המכוערות של ישראל.
רבים מהצעירים לא היו מודעים למעמדם המשפטי של תושבי דרום הר חברון. מדוע הם שם? ממתי? האם יש להם מסמכים בדבר בעלותם על הקרקע? התרכזנו בסוסיא באוהל רעוע, כשממול התנחלות מסודרת: בתים מרווחים, בריכות שחייה, מים זורמים, חשמל, תשתיות, צמחייה לתפארת, מרפאה, וכל מוסד הדרוש לקיום חיים בכבוד. הבדל בין שמיים וארץ בין סוסיא להתנחלות. כאן, בסוסיא הפלסטינית, מקבלים צווי הריסה על כל מכלאה, דיר או החלפת שער. מחיר המים שהם קונים עולה 35-50 ₪ לקוב מים! את הקולטים הסולאריים המספקים אנרגיה `המנהל האזרחי` רוצה להרוס. התושבים מתמודדים עם התנכלויות של המתנחלים, שיורדים לא אחת לחלקות, כורתים עצים, סותמים בורות מים, ומנסים בכל האמצעים לייאש את התושבים הפלסטינים כדי שאלה יעזבו את המקום.
הצעירים שאלו את המארחים הפלסטינים: `אם המצב כל כך רע, למה אתם לא עוזבים?`. הפלסטינים ענו בטבעיות: `ואם היו נותנים לכם כסף, הייתם עוזבים את המדינה שלכם? את האדמה שלכם? אנחנו חיים פה דורות!`. ואכן, יש תצלומי אוויר – של צה`ל ושל הבריטים, כבר מ- 1917 – המוכיחים שתושבים אלה ישבו שם ועיבדו את אדמותיהם.
מרבית הישראלים ניזונים מהתקשורת, כשזו מועילה לדווח על מקרה זה-או-אחר. יותר מ-120 תלונות הוגשו, וכולן נסגרו בתואנה ש`אין עניין ציבורי`, או שמדובר בזוטות. מאחורי הזוטות הללו נמצאת אוכלוסייה מוחלשת, משוללת זכויות, החיה בפחד מתמיד.
במהלך הסיור היו התנגדויות, ואמירות שאינן מבוססות על ידע. נמנענו מלהיכנס להיבט המדיני, שכן אנו עוסקים בזכויות של בני אדם ולא בפתרונות מדיניים. ברור שהמראות והקולות שחוו הצעירים עוררו שאלות ותהיות רבות. הדיונים המשיכו גם באוטובוס, ואנו מאמינים שגם בהמשך הם ימשיכו להדהד. המטרה שלנו היא לפתח בקרב הצעירים חשיבה ביקורתית, ובכך דיינו.
נאוה חפץ: רב, מרכזת חינוכית של `רבנים למען זכויות האדם
ד נ |
