קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מדינה אחת אינה האלטרנטיבה
on-the-left-side
עמוס גבירץ
02.05.13
http://on-the-left-side.org.il/?p=7573






נראה שמדיניות הסיפוח הזוחל הצליחה. ישראל יצרה עובדות רבות כל-כך בשטח עד שרבים חושבים שהמצב הוא `בלתי הפיך`. רבים מחבריי במחנה השלום התייאשו מפתרון שתי המדינות, ופונים לפתרון של מדינה אחת משותפת, `מדינת כל אזרחיה`. ההנחה שלהם היא כי מדובר במדינה אחת, מהים ועד הירדן.

אני חושש שההנחה הזאת מוטעית. הסכמי אוסלו – שנראו לרובנו כפריצת דרך, כתחילתו של תהליך שלום בין עמינו – משמשים בעצם פתרון ל`סכנה הדמוגרפית` אשר ריחפה במרכז הוויכוח בין יונים לניצים בחברה הישראלית, בעקבות מלחמת 1967. עכשיו יש פיתרון לסכנה הדמוגרפית: אזורי A (הערים הפלסטיניות) ו-B יהיו (והנם) בנטוסטנים פלסטינים, ואזור C (60% משטח הגדה המערבית, כולל ההתנחלויות) – יסופח לישראל. כך תספח ישראל שטחים מבלי לשנות את המאזן הדמוגרפי. עד לסיפוח מתקיים מרוץ נגד הזמן, לסילוק כמה שיותר פלסטינים החיים באזור C, כדי להקטין את מספר הפלסטינים בגבולות ישראל בעת הסיפוח .

מרוץ כזה נראה בדרום הר חברון, שם מיושמת מדיניות רבת שנים לסילוק התושבים הפלסטינים. שם כבר התקיימו גירושי תושבים ממש. בג`צ, בהחלטות ביניים, איפשר לתושבים לחזור. אבל המדיניות של הריסת הבתים, הריסת מקורות המים, הכרזת `אדמות מדינה`, הכרזת שטחי אש, הכרזת אתרים ארכיאולוגים, תמיכה שקטה במתנחלים התוקפים חקלאים פלסטינים, ועוד התעללויות שונות ומשונות – כבר גרמה לדילול רציני של האוכלוסייה הפלסטינית ועיבודי הקרקע שלה.

בבקעת הירדן אנחנו רואים את אותה מדיניות גירוש המופעלת נגד הפלסטינים, וכמובן קודם-כל נגד האוכלוסייה החלשה ביותר – הבדואים החיים שם. ושוב, גם בבקעה אנחנו רואים מדיניות של הריסת הבתים, הכרזת `אדמות מדינה`, הכרזת שטחי אש, הכרזת שמורות טבע, מניעת מקורות מים, ובזמן האחרון גם גירושים זמניים של בדואים מיישוביהם ועוד התעללויות שונות ומשונות. גם בבקעה רבים עזבו, מחוסר יכולת לעמוד בלחץ.

מזרחית לירושלים מופעלת אותה מדיניות: חלק מהבדואים בני שבט הג`הלין כבר גורשו ב-1997, כדי לאפשר את הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. עכשיו מתוכנן גירוש נוסף, כדי להרחיב את ההתנחלות מישור אדומים. גם שם המדיניות של הריסת בתים וכדומה מחסלת את יכולת העמידה של התושבים הפלסטינים ומקלה על הגירוש.

וכך פועלת מדיניות הגירוש גם במקומות נוספים. נזכיר רק את הכפר אל-עקבה המאויים כבר שנים בגירוש; וכפר הפליטים עיזבת אל-טביב המאויים בגירוש; ועוד ישובים נוספים. תמיד חמושים בחוק באים נציגי צה`ל, ומחריבים חיי פלסטינים במטרה לגרום להם לעזוב. `טרנספר מרצון`…

כך הולכת ונוצרת מציאות בשטח שבה האלטרנטיבה אינה מדינה אחת או שתיים. האלטרנטיבה היא בין שתי מדינות, לבין מדינה יהודית מול בנטוסטנים פלסטינים. תהליך הדחיקה של רגלי הפלסטינים לא יופסק במדינה אחת, אלא רק אם יושם גבול ליכולת ההתפשטות של ישראל.

את יוזמת השלום הערבית דוחה ישראל, כי הגדלת שיטחה חשובה לה יותר מביסוס קיומה ובטחונה. הבעיה היא שישראל, במעשיה, פוגעת בבסיס המוסרי לקיומה, ומונעת את יכולתה להתקיים בביטחון ושלום באזור, תוך הפיכתה למדינה מצורעת.



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב