קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

דיווחה של לימור על חלוקת צווי ההריסה בסוסיא ביום חמישי 27.6.2013
`קבוצת הכפרים`
לימור מינץ-מנור
27.6.2013





ביקורנו ביום חמישי האחרון בדרום הר חברון היה אמור להיות ביקור משמח במיוחד. בזכות חופשת הקיץ שהחלה לא מזמן, בננו (בן 15 וחצי) ובתנו (כמעט בת 14) יכלו להצטרף אלינו שוב לביקור באזור, וכך גם חברתנו, תמר. אמנם, כפי המתוכנן הגענו לסוסיא בסביבות השעה עשר בבוקר, אך המשך הביקור כבר היה שונה לגמרי ממה שתכננו וממה שקיוינו לו...

שמחנו לפגוש את נאסר רכוב על סוס על השביל ונכנסנו יחד לכפר כשהוא מרכיב את בנו הצעיר והילדים צוהלים מסביבם. לאחר כמה דקות של אמירת שלום לנשות משפחת נוואג`ה, נכנסו לפתע רכב של המינהל האזרחי וג`יפ של משמר הגבול לכפר ועצרו ליד בית נאסר ואייאם, מהם יצאו שני עובדי המינהל מלווים בשלושה שוטרי מג`ב חמושים ברובים. בני ובנות המשפחה, מבוגרים וילדים, יצאו לקראתם, ונעמדנו כולנו מול כלי הרכב. כולם חיכו בדאגה לראות מה קרה, ואני שאלתי בעברית את אחד משני הצעירים שירד מהרכב ולא היה במדים: `מה קורה?` והוא הפטיר: `שום דבר`. ניסיתי שוב: `מה העניין?`, והוא ענה בשאלה מתחכמת: `מה, אסור לבוא לכאן לסיור?`

תוך דקות ספורות כבר הבנו כולנו מה קורה. שני הצעירים עובדי המינהל האזרחי החלו לסייר בכפר, עוצרים כמעט ליד כל אוהל בכפר - בית, דיר או מבנה אחר - ממלאים בקצרה טופס המתאר אותו, מצטלמים ליד המבנה כדי לתעד, מפנים בעצבנות את מי שנכנס ל`פריים` של התמונה ומניחים את דף הניר בין שתי אבנים גדולות ליד כל אוהל. אלו היו צווי `הפסקת עבודה` שמשמעותם העיקרית היא שהשלב הבא הוא צווי הריסה ואחר-כך - מימושם. אני שאלתי את נאסר מה זה `הפסקת עבודה`, הרי רבים מהאוהלים או המבנים האלו משמשים את אנשי הכפר כבר זמן רב למדי ולא מצויים בתהליך של בנייה? נאסר אמר לי שאני לא טועה, והבנתי שזו פשוט דרך של המינהל (ואולי יש לומר של שלטונות הכיבוש בכלל) להזכיר לתושבי הכפר שהדיון בבג`צ (האורך כבר חודשים) לא יפריע להפגנת האדנות ויזכיר לתושבים את איום ההריסה שתלוי ועומד כבר שנים על ביתם. (לסיכום ולעידכון מצב הדיון על אודות הכפר ודיווח בעיתון על האירוע, ראו: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2057227).

נאסר ליוה את `הסיור` עם מצלמת הוידאו שברשותו, ולכן ספג בתחילה גערות ואיומים מאנשי המינהל `אל תפריע לנו` כשהוא עונה: `לא אני זה שמפריע - אתם אלו שמפריעים לנו בביתנו ופולשים אליו`. היו עוד תושבים שדאגו מאוד שצוו כזה יגיע גם לביתם, ואכן כאשר `הסיור` נעצר ליד ביתם של גי`האד וסמיחה, סמיחה פרקה את כאבה בצעקות וקללות... ניסינו להרגיע ולתמוך: `תשמרי על נפשך, זה מקשה עלייך, לא עליהם`, אבל לא קשה להבין איך היא הרגישה באותם רגעים... בנוסף לרגשותיהם של אנשי הכפר, תהיתי מה מרגישים אותם הצעירים אנשי המינהל ומג`ב? האם הם `רק` ממלאים פקודות? האם הם רואים את העוולה או את הכאב שגורמים מעשיהם? מהתבוננות בהם היה נראה שהם היו מנוכרים לגמרי לאירועים והפגינו אדישות וציניות כלפי אנשי הכפר - דבר זה כאב לי לא פחות, ואולי יותר, מצעקותיה של סמיחה...

במהלך אותו הבוקר, חולקו הצוים למבנים רבים בכפר: בתים, מחסנים, מגורי הכבשים והאווזים, בארות מים, הפנאלים הסולאריים המספקים חשמל. הצווים הגיעו לבסוף גם לבית הספר היסודי של סוסיא, שקיים כשלוש שנים - לא מזמן נצבעו הכיתות לשמחתם וגאוותם של מנהל בית-הספר והמורים.

בכל מקום הצטלמו אנשי הצוים עם הנירות כדי לתעד את פעולתם, ובמקביל נאסר ואופיר מתעדים גם הם את התנהלותם של אנשי המינהל ומג`ב ויחסם לאנשים. לפעמים הילדים והצעירים הצטרפו לתמונות המתעדות, מחייכים ומסמנים V באצבעותיהם, וכפי שאמר לי בני, היתה בזה חוזקה גדולה, אף יותר מצעקות הכעס והכאב.

ניסינו לעקוב אחר `סיור` חלוקת הצוים ולהכנס למשפחות כדי לשמוע לתמוך. התישבנו בבית עזאם ו-ואדחה, יחד עם שרה, בתם הצעירה שהיתה לבדה בבית באותו יום. ישבנו בסוכה הנעימה שלהם יחד עם שתי שכנותיה-קרובותיה הצעירות, שתינו תה ודיברנו על מה שקורה וגם על דברים אחרים. לזמן מה, היה נראה שאנחנו בביקור רגיל ונעים והחיים ממשיכים...

מרחוק זיהה אופיר, שהג`יפ ממשיך גם לגבעה הבאה ולבתים נוספים בכפר, ואנחנו החלטנו שנמשיך גם אנחנו כדי להיות שם. את פנינו קיבלו בשמחה הילדים הקטנים של משפחת ג`מאל ויוסוף, `הסיור` כבר המשיך הלאה לביתה של חאג`א שרה וכמה מבני המשפחה הלכו איתו גם הם. ישבנו עם ההורים הזקנים ושמענו מה הם מרגישים; `זו האדמה שלנו, סבא של סבא של סבא שלי גר כאן, יש לי מסמכים בטאבו מתקופת התורכים, אנחנו לא נעזוב לעולם, למרות שמנסים כל הזמן לגרש אותנו מביתינו`, כך אמר חאג` איסמעיל. `אנחנו כאן כדי לתמוך בכם` אמרנו, `ואנחנו אוהבים אתכם` אמר איסמעיל, `גם אנחנו` השבנו, `ונמשיך לבוא ולהיות אתכם`.

ובאמת - אנחנו נמשיך לבקר את חברינו בסוסיא כל שבוע (כמעט) כהרגלנו, גם שיחולקו עוד צוים, גם שיתקיים הדיון בבג`צ על ההריסה, גם בימים קשים וגם בימים שמחים...




ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד