קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר חרם על ההתנחלויות? לא בדיוק haokets אינס אליאס, יארה סעדי ורונה מורן 31.07.13 http://www.haokets.org/2013/07/31/%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7/ בניגוד לדיווחים המבולבלים בתקשורת, משמעות ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי אינה חרם על ההתנחלויות, והן בכלל מבטאות תפיסה מוטעית של שתי מערכות כלכליות נפרדות בין גבולות 67`. ועדיין – מדובר בתקדים. על פי הקווים המנחים החדשים שפירסם האיחוד האירופי באחרונה, גופי האיחוד השונים לא יוכלו לממן או להעניק פרסים ומענקים לחברות מסחריות, גופים ציבוריים וארגונים שעובדים בתוך ההתנחלויות. אך מה המשמעות המעשית של קווים מנחים אלה? בשבוע שעבר העיתונות בישראל ובעולם געשה עקב ההנחיות החדשות, ומדיווחים רבים משתמע כי גופי האיחוד יפסיקו לממן ארגונים וגופים ציבוריים ומסחריים בעלי מעורבות ישירה בהתנחלויות בשטחים הכבושים הפלסטינים והסורים שמעבר לקווי 67`. למעשה, לא מדובר בהנחיות מחייבות אלא בקווים מנחים (Guidelines) בלבד, שהנם בגדר המלצה. קווים מנחים אלה מחייבים אך ורק את הגופים הפועלים ישירות מטעם האיחוד האירופי ולא את המדינות החברות באיחוד באופן פרטני. ובכל זאת, על פי ההמלצות, מוסדות אקדמיים, ממשלתיים וחברות ישראליות ובינלאומיות רבות עשויות להפסיק לקבל מענקים מהאיחוד האירופי כל עוד ימשיכו את פעילותם בשטחים הכבושים. נפגעת ישירה וברורה מההמלצות אמורה להיות חברת אהבה. חברת הקוסמטיקה, שהמפעל שלה ממוקם בשטחים הכבושים בים המלח ואשר מייצרת מוצרים מבוץ שנכרה משטחים אלה – משתתפת בכל שנה בכמה פרויקטים של מחקר הממומנים על ידי האיחוד האירופי. במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, על אף שכתובת החברה רשומה בקרית שדה התעופה בן גוריון, אתר היצור היחיד שלה נמצא בהתנחלות מצפה שלם (ויעיד על כך מרכז המבקרים העצום שהקימה החברה סמוך למפעל). אלא שההמלצות החדשות של האיחוד האירופי מותירות חורים ביורוקרטיים שעשויים לאפשר לגופים ישראלים ולחברות כמו אהבה להתחמק בקלות מהשלכות. למשל, חברה יכולה לציין את כתובתה בתוך קווי 67` ובכל זאת להחזיק מפעל ייצור מעבר לקו הירוק. הדבר היחיד שעשוי להפליל אותה הוא דרישת האיחוד להצהרה רשמית שהיא אינה פועלת בשטחים הכבושים, אך גם הצהרה זו מתייחסת רק לפעילות במסגרת המחקר הספציפי שעליו ניתן המענק. כך או כך, עמימות היא אחת הטקטיקות הידועות של חברות להסוות את פעילותן באופן כללי, ובאופן ספציפי את פעילותן בשטחים. הקווים המנחים של האיחוד מגדירים באופן צר מאוד פעילות מעבר לקו הירוק. הם אינם מדברים על מתן שירותים להתנחלויות ואפילו לא על מימון, אלא רק על פעילות ישירה בתוך השטחים הכבושים – שגם היא אינה מוגדרת באמצעות קריטריונים ברורים והיחס אליה נובע מניתוח של המשק הישראלי, הרחוק מאוד מהמציאות בשטח. מרבית המשק הישראלי קשור בצורה זו או אחרת לפעילות מסחרית בשטחים הכבושים. ניקח לדוגמא את הבנקים. הבנקים הישראלים מממנים פרויקטים של בנייה ותשתיות מעבר לקו הירוק ומעניקים מימון למשכנתאות עבור מתנחלים והלוואות לרשויות מקומיות בגדה. לרוב הבנקים יש גם סניפים בהתנחלויות. אפילו אם יבוא יום והבנקים יסגרו את סניפיהם בהתנחלויות, האם הם לא יהיו מעורבים באופן ישיר בשטחים הכבושים? האם מימון וליווי כספי אינם בגדר תמיכה בכיבוש הלא-חוקי של הגדה? כיצד יימתח הקו הירוק מחדש? איזה סוג של קשרים יוגדרו על ידי האיחוד כפעילות בהתנחלויות? האם חוזה לטווח ארוך? האם אחוזי בעלות מסוימים? ומה דינן של חברות אם וחברות בנות? חברת סלקום, לדוגמה, הציבה מאות אנטנות ומתקני תשתית סלולרית ברחבי הגדה המערבית, ואף מפעילה סניפים באריאל, מודיעין עילית, ביתר עילית ובשכונות במזרח ירושלים. האם קבוצת IDB, בעלת האחזקות בסלקום ישראל (דרך דיסקונט השקעות) תיתפס כבעלת מעורבות ישירה בשטחים הכבושים בשל הפעילות של חברת הבת שלה? בניגוד לדיווחים המבולבלים בתקשורת, משמעות המלצות האיחוד אינה חרם על ההתנחלויות. בפועל, המלצות אלה מחייבות את כל הגופים הפועלים בתוך ישראל ומחוץ לגבולות 67` לייצר הבחנה בין ההתנחלויות ובין ישראל, אולם הבחנה זו לא מותאמת למערכת הכלכלית שהתפתחה בישראל-פלסטין ועל כן, לא רק שאין לה השפעה מרובה על כלכלת הכיבוש, אלא היא אף עלולה להעניק לגיטימציה לפעילות מסחרית שנעשית לכאורה בתוך קווי 48`, אך מניבה רווח עצום שמקורו בכיבוש. ההיגיון העומד מאחורי המלצות האיחוד האירופי משקף תפיסה של שתי מערכות כלכליות נפרדות, שאין לה כל אחיזה במציאות. נראה שהאיחוד האירופי מגבש מדיניות ביחס לכלכלת הכיבוש, וההנחיות הנוכחיות של האיחוד האירופי הן חלק ממנה. בהמשך צפויה להתקבל הנחיה הנוגעת לסימון מוצרי התנחלויות. מלבד המשמעות הסימבולית בעלת ההד הנרחב, נראה כי מדובר בהמלצות שאכיפתן תדרוש השקעה של משאבים מנהלתיים רבים. האיחוד אינו קובע מה יהיו הסנקציות שיוטלו על חברות שיספקו הצהרה שקרית על פעילותן בשטחים הכבושים, ואף לא קובע שבהכרח יהיו כאלה. חברות הממוקמות בהתנחלויות כבר הוכיחו את יכולתן להתחמק מרגולציה, כמו במקרה של מיסוי במסגרת הסכמי הסחר בין ישראל והאיחוד; ממשלת ישראל פיצתה את ההתנחלויות על החרגתן מהסכמי הסחר ומשלמת את המחיר בעצמה כאשר חברות אלה נדרשות לשלם מס. גם במקרה הזה, סביר להניח שמדינת ישראל תמצא את הדרך לעקר מתוכן את המלצות האיחוד או לנטרלן כליל באמצעים דיפלומטיים. ובכל זאת, ההמלצות התקדימיות הללו של האיחוד האירופי מהוות נקיטת עמדה המתנגדת ללגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות מעבר לגבולות 67`. העובדה שהמלצות אלה נבעו מלחץ אינטנסיבי ומתמשך של פעילות, פעילים ותנועות פוליטיות, מעידה על כך שהמאבק נגד הכיבוש אכן יכול לייצר שינוי גם ברמה הבינלאומית. כרגע ההשפעה של המלצות אלה מוגבלת בעיקר לדעת הקהל, אך במידה שהאיחוד האירופי ימשיך בדרך זו, יחדד את הקריטריונים למעורבות בכיבוש ויאכוף בקפדנות את ההמלצות – יש סיכוי אמיתי לכך שלראשונה יידרשו חברות ישראליות לשקול האם המשך פעילותן בשטחים משתלם. הכותבות הן חברות צוות הפרויקט מי מרוויח מהכיבוש ד נ קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד