קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עם בורח מבשורה
haokets
מרזוק אלחלבי
29.07.13
http://www.haokets.org/2013/07/29/%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94/?replytocom=115340#respond




עם בורח מבשורה – כך נראה העם בישראל רגע לאחר ששר החוץ האמריקאי הכריז על הסכם החזרה למו`מ בין ישראל לפלסטינים. בהלה שהתבטאה בטונות של מלל ושלל הצעות חקיקה בדבר משאלי עם רב-שימושיים, למקרה שהמו`מ יצליח ויבשיל לכדי הסכם. ראיתם איך הפוליטי דחק הצידה בן רגע את הכלכלי-חברתי והפכו ללא רלוונטי?

הולכים למו`מ בגרירת רגליים, ועוד מוסיפים משקולות לרגלי הנוסעים לוואשינגטון וחושבים איך להכשילו. ייתכן שהדבר טבעי ונובע מהעובדה שישראל אולצה להסכים לחדש את השיחות עם הפלסטינים בלחץ אמריקאי-אירופי, וכי הממשלה, העומד בראשה וחלק הארי של הקואליציה שלו בכלל לא חפצים בכך. אך ייתכן כי הדבר נובע ממשהו יותר עמוק בהווי הפוליטי הישראלי, והוא שכל הפוליטיקה בישראל נבנתה על הסכסוך כהנחת עבודה. הרי כל השיח הפוליטי, לרבות בעתות בחירות, מושתת על מנעמי וחומרי הגלם הבלתי-נדלים שהוא תורם לשפה הפוליטית, לפרקטיקות ולמעשים השלטוניים, לחקיקה ולשיח השנאה המפארת את בית הנבחרים ומסדרונותיו. כנראה שהפוליטיקה בישראל לא הכירה מצב אחר ואף לא מעוניינת להכיר – כי אולי לא יהיו בפי הנבחרים מלים להגיד במצב של אי-לוחמה, לאחר עשורים של דיבור בכיוון אחד ויחיד. אולי הם חושבים שלא תיתכן פוליטיקה כלל בעת שלום: לא יוכלו לשסות נגד ערבים, לא יוכלו לפרסם כל בוקר דברי שטנה גזעניים, לא יוכלו להתגזען ולא לקלל את עמלק ולא להתחבב על קהל הפריימרסטים המשולהבים בהתנחלויות.

שלום נראה בעיני ישראלים רבים כקץ הפוליטיקה. קצה של ישראל שהכירו, קצה של הציונות שחוו, קצו של עידן. ולחלקם אולי בכלל קצו של העולם. ניתן להבין את תחושת החורבן בקרב אלה שחרחרו מלחמות ושנאה. ניתן להבין את האומללות של מי שחש כי הזמן מפנה לו גב ואת המאמצים שהוא מוכן להשקיע במסגרת קרב הבלימה נגד ההיסטוריה. כבר אמר ברנארד שו שהאדם מתגלה כעילוי בענייני מלחמה וככישלון חרוץ בכל מה שנוגע לחיי שלום – אמרה שמקבלת משנה תוקף לאור מסע הצלב של פוליטיקאים בישראל להכשיל את המו`מ שעוד לא החל ולחסל מבעוד מועד את האפשרות לכונן הסכם ולו מוגבל. הרי ישנו מי שהיה מוכן לפני שמונה עשר שנים לרצוח ראש ממשלה בישראל כדי לשמר את מצב המלחמה ולהנציח את הפוליטיקה של הסכסוך, אקלים מחייתו היחיד האפשרי.

הציבור בישראל הוכן לכל תרחיש אפשרי במסגרת אופציית המלחמה. ראו כמה תרגילים אזוריים וארציים נערכו בעשור האחרון, ראו את העיתונות והפרשנים, ראו את דברי הכנסת והוועדות, את ההמלצות של המטה ללוחמה בטרור, את שיח הזהות היהודית כמבצר, ראו את ספרי הלימודים ותדעו כמה `עם ישראל` עמוק בתוך מצב מלחמה מוכן וערוך לבצע צווי שמונה המוניים והוראות אמל`ח. ציבור שהולעט בפוליטיקה רדיואקטיבית יתקשה מאוד לנשום אוויר צח במרומי השלום הנשגב או סתם מצב של דיאלוג עם הפלסטינים. כל שינוי במצב ייחווה כאיום, כל תנועה לשלום תיחשב צרה צרורה.

חוששני כי הציבור היהודי בישראל הורעל ספק במזיד, ספק בקלות דעת, מעשורים של חיים במלחמה והרגלי אכילה ודיבור ונימוסים של סכסוך וקונפליקט. כחיל המתחבא מחמת הפצצה ונשאר עד סוף ימיו במחבואו, ממאן להאמין שהמלחמה הסתיימה, כך מתנהג חלק הארי מהציבור היהודי בארץ. אכן, ישנם רגעים שבהם המלחמה נגמרת, התותחים נאלמים והמוזות מתחילות לשיר שיר לשלום. ועוד לא אמרנו מלה על מהות ההסכם המופלא וסיכויי השלום הנשגב בסופו של מו`מ שנאמר לנו כי יחל בקרוב. ואני תוהה, מה יעשו כל אלה כשיגלו בוקר אחד שהשלום כבר כאן.

תגובות:
• ה`שמאל` בורח מבשורה
דרור BDS // 30.07.13 04:54

א.א: `בניסוי שעשיתי לפני כשבע שנים בדקתי כמה זמן ייקח להכניס למלחמה מיותרת בלבנון פעיל שלום אקטיביסט במיוחד, כזה שהולך במצעדים, מטיף לחיסול הכיבוש, וכל זה. לקח שבוע. אחרי כן זרקתי אותו – כנהוג עם עכברי מעבדה. וזאת יש להדגיש: זרקתי, ולא הרגתי. אני הרי פעיל בארגוני שלום`. [למען הסר ספק: לא מדובר באריק אינשטיין].
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151926302263277&set=a.76242468276.78547.749373276&type=1
הציבור היהודי בישראל הורעל במזיד, בזדון, בכוונת מכוון, בתחבולות, בכחש, בפרופגנדה ציונית, וזאת ע`י השתקה, הדחקה, הכחשה, זריית חול בעיניים ושכתוב ההיסטוריה. עשורים של חיים במלחמה והרגלי אכילה ודיבור ונימוסים של סכסוך וקונפליקט היו והינם אינטרסים של מעטים.
רבין היה אחד מביניהם. מי שהיה מוכן לפני שמונה עשר שנים להיות ראש ממשלה בישראל כדי לשמר את מצב המלחמה ולהנציח את הפוליטיקה של הסכסוך, אקלים מחייתו היחיד האפשרי, נרצח על ידי גורם אחר ששאף אף הוא לשמר את מצב המלחמה ולהנציח את הפוליטיקה של הסכסוך, אקלים מחייתו היחיד האפשרי. הויכוח היה על האמצעי, לא על המטרה.
אריאלה אזולאי מתארת במאמר מרתק את הכשלון האינטלקטואלי הבזוי ולטעמי אף הכשלון המוסרי, הבזוי אף הוא לטעמי, של אנשי השב`ע – שמאל בעיני עצמו – מלהתמודד עם הטיעונים שהעלה יגאל עמיר
http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/1iLnA0/%2F%2F17-2.pdf
אותו רבין, איש תם וישר וסר מרע לדידם, הוא זה האחראי על כליונה המוסרי של המדינה הציונית כאשר דרש מהוריהם של אלו המתגייסים היום לשבור להם – לערבים – את הידיים ואת הרגליים. גם לאחר שהפך עורו (היהפוך ציוני עורו?) המשיך את דיכוי העם הפלסטיני בדרכים אחרות, המכונות גם הסכמי אוסלו. אלו היו הסכמי כניעה המבוססים על מאזן אימה פוליטי לא הוגן שברור היה, גם אז, כי הפלסטינים, פרט, אולי, לבריונים מטוניס ולשאר משת`פים, לא יוכלו לקבלם.
בשורתו של רבין למה שמכונה טרור הייתה המשגתם של הקרבנות היהודים כקרבנות השלום (מדוע לא טרח לדבר עם חיידר עבד א שאפי)? ההמשגה המטופשת הזו עלתה לו בחייו ואילו הם, השב`ע, הלכו בעקבותיו, והמשיגו את השלום בעיני עצמם. (שלום מדומיין בלשונו של לב גרינברג, סימולקרה בלשונו של בודריאר).
בניגוד לטענתו של מרזוק אלחלבי, העם הציוני לא בורח ממה שהוא מכנה שלום. ברק רביד, פרזנטור הסיסמה `יש פרטנר` של עיתון הארץ מציג לראווה (כותרת ראשית בעיתון המודפס) כי 55% יתמכו בכל הסכם שלום שיביא נתניהו. תוסיף עוד 20% שלא יודעים ושיסבירו להם אם וכאשר יידרש, וקבל את העם הכי רודף שלום בעולם. גם ברק רביד יודע: `חלק גדול משרי הליכוד הבינו מה נמצא על כף המאזניים. הם הפנימו סוף סוף את מה שקלט בנימין נתניהו לפני כמה חודשים, עד כמה המשך הקיפאון המדיני מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל. איום על הלגיטימיות שלה בעולם, על יכולתה להתמודד עם התקפות באו`ם וחרמות במדינות המערב, ויותר מכל – איום חמור על המשק והכלכלה שלה`.
כשאלו הם פני הדברים, תמוהה במיוחד פסקת הסיום של המאמר. נראה כי נלקחה מתוך פנטזיה הבורחת מבשורה: `המלחמה נגמרת, התותחים נאלמים והמוזות מתחילות לשיר שיר לשלום. מהות ההסכם המופלא וסיכויי השלום הנשגב בסופו של מו`מ שנאמר לנו כי יחל בקרוב`.
מהות ההסכם המופלא, כל הסכם מופלא, המבוסס על מאזן האימה הנוכחי בין הרשות הציונאית לבין פלסטין, אינו מאפשר שלום נשגב. הוא מאפשר, לכל היותר, עוד מאמר של אורי משגב. כפי שמראה זיאד אבו-חבלה, 48` – זה העניין http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2082976
נתקענו עם המשטר הציוני לפרק זמן ארוך יותר ממה שצפינו בתחילה. כדי לסלקו עלינו לפעול ע`פ מתווה נתניהו – בתבונה ובנחישות. מאזן אימה הוגן יותר שבאמצעותו יושג הסכם צודק יותר יתקיים אם ורק אם יתרחש הרע מכל מבחינתם של רביד, משגב, השב`ע החל ממרכז הליכוד ועד ליצני מרצ: `איום אסטרטגי על מדינת ישראל. איום על הלגיטימיות שלה בעולם, על יכולתה להתמודד עם התקפות באו`ם וחרמות במדינות המערב, ויותר מכל – איום חמור על המשק והכלכלה שלה`.
בשלוש אותיות: BDS. את המומנטום הזה אסור להפסיק עבור נזיד עדשים ופנטזיות בלתי אחראיות על שלום מדומה שאכזבה ממנו תהיה גרועה עשרות מונים מהאכזבה ממה שכונה בזמנו, בזדון, תהליך השלום.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!