קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

לפרז מגרעין גם את ישראל
ynet
יובל אילון
06.08.13
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4414044,00.html





במלאת 68 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, תוכנית הגרעין האיראנית היא הסוגייה הביטחונית המרכזית שניצבת בפני ישראל. מה מצבנו? ככה-ככה: תדמיתו המתונה של נשיא איראן החדש מקטינה משמעותית את הסיכויים שישראל תוכל לתקוף, ואיראן כמעט השלימה את פיתוח יכולתה הגרעינית. לאחר השקעת הון עתק באופציית התקיפה, מי שיתממשו כנראה הם תסריטי הבלהות `מאזן אימה` ו`מרוץ חימוש אזורי`.

כיצד הגענו עד הלום? לכאורה, לא היה מה לעשות: קיימות רק שתי חלופות - או פצצה איראנית, או הפצצה ישראלית. ישראל אמנם בחרה בהפצצה, אבל ככל הנראה תקבל פצצה. וזה היה צפוי. מדוע? ראשית, בשל הצורך לגייס את העולם ולמצות את מהלך הסנקציות. הסנקציות מעכבות פעולה צבאית שכן צריך לתת להן סיכוי - ולכן תמיד נדמה שמוקדם מדי לתקוף, עד שבסופו של דבר מאוחר מדי. שנית, תקיפה מסכנת את ישראל ואת האזור כולו, ולכן יש לה מתנגדים רבי-עוצמה מבית ומחוץ. שלישית, אפילו אם ההפצצה תצא לפועל, ספק אם תצליח למנוע לאורך זמן את הגרעין האיראני.

אם כך, מדוע בחרה ישראל במדיניות כה יקרה ומועדת לכישלון? שוב נדמה שהתשובה ברורה: האלטרנטיבה היא מאזן אימה גרעיני מול משטר עוין ורדיקלי וסכנת התפשטות הגרעין הלאה. אף שסיכויי `אופציית התקיפה` קלושים, ניתן היה לשאול אם לא נכון היה לנסות לממשה, שכן צריך לנסות הכול כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית.

אולם התשובה שקרית. מתברר ש` לנסות הכול כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית` לא באמת כולל לנסות הכול. החלופה הסבירה והמתבקשת לא כלולה: יוזמה מדינית לפירוז גרעיני. כמובן שאין זה פתרון פלא - אי אפשר להבטיח מראש שנגיע להסדרים מספקים, והמחיר הוא ויתור על יכולתנו הגרעינית והסתמכות על כוח קונבנציונלי ואולי על מטריה גרעינית אמריקנית. אבל לפני שפוטרים את הרעיון בזלזול, כדאי לזכור שגם הפצצה אינה פתרון פלא, וגם פצצה איראנית היא לא שמחה גדולה.

ההתעלמות מפירוז אינה מקרית. מאז אמצע שנות ה-90 הלכה והתגבשה בישראל דוקטרינת ה`וילה בג`ונגל`: אין פרטנר, `לא` ליוזמת השלום הערבית, ובלעדיות גרעינית בכל מחיר. את הקשר בין מרכיבי הדוקטרינה הבהיר מנכ`ל הוועדה לאנרגיה אטומית, ד`ר שאול חורב, בהסבירו את סירובה של ישראל להשתתף בוועידה לפירוז אזורי: `פירוז גרעיני במזרח התיכון, לפי עמדת ישראל, ייתכן רק לאחר כינון יחסי שלום ואמון בין מדינות האזור`.

אבל ישראל לא מקדמת `יחסי שלום ואמון בין מדינות האזור` שכן לשם כך צריך לסיים את הכיבוש, וישראל מתעקשת על המשך הכיבוש - גם במחיר ההיתקעות בברירה העגומה שבין פצצה להפצצה. השילוב של הסתמכות בלעדית על כוח ושל ההתמכרות לכיבוש, מעמיד את ישראל בפני שוקת ביטחונית-קיומית שבורה.

ייתכן שנתניהו הסכים לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים בכוונה להגיע להבנה עם האמריקנים: תקיפה באיראן תמורת משא ומתן. ייתכן גם שהמשא ומתן נועד ליצור מראית-עין כדי להדוף לחצים אמריקניים או אירופיים בנושא הפלסטיני. כך או כך, זו גם ההזדמנות האחרונה להשתחרר מדוקטרינת ה`וילה בג`ונגל` - לחתור בנחישות לסיום הכיבוש, להשיב בחיוב ליוזמה הערבית, ולהוביל יוזמה לפירוז אזורי - לפני שחלון ההזדמנויות נסגר ולפני שאיראן תצטרף למועדון הגרעיני.

ד`ר יובל אילון, חבר סגל בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה



ד נ
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!