קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - מצור, חומה ומחסומים

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

חיוך (וסיפור) לשבת. "אלה החוקים! אלה החוקים! לא חשוב מה אתה אומר או... פעם אחרונה שאני אומרת לך, לך בחזרה ... אני לא עושה טובות לאף אחד"
Tamar Fleishman

חיוך (וסיפור) לשבת.

השבוע, בתור שלפני הכניסה לעמדת הבידוק במחסום קלנדיה עמד נער בן 15 והקושאן
(=תעודת הלידה) בידו כשהוא מתוח וחושש.
לחוקי הכיבוש על ילד פלסטיני מלידה עד בגרות להיות מחובר תמיד לתעודת הלידה.
אחיו, פעוט כבן שלוש (שבתמונות) היה עמו.
החיילת מאחורי החלון נשמעה כשהיא חוקרת מפעם לפעם לגחמת לבה אנשים לגבי הפרטים
הרשומים באישורי המעבר. כי פה, במחסום, לא קיימת גם זכות האדם לצנעת הפרט. השאלות
והתשובות נשמעו לאזני כל. גם הנער עלה בחכתה:
`השם שלך?` – הנער ידע את שמו והשיב נכון.
`השם של אבא שלך?` – תשובה נכונה.
`השמות של האחים שלך?` – מנה אותם אחד לאחד.
`תאריך לידה?`- אמר יום וחדש.
`באיזה שנה נולדת?` – הנער שחזר ואמר את יום וחודש לידתו עמד מסומר לחלון כשהוא
מושיט קדימה את הנייר המהוהה המעיד על קיומו במצב של black outוהזעה ניגרה ממצחו.
קולה של החוקרת הפך מבוטה לעצבני והיא פקדה עליו להיכנס דרך דלת הפלדה. הנער אחז
ביד אחיו הפעוט והשניים נבלעו בלבירינט החדרים הפנימיים ונעלמו מהעין.
נשארנו (רוני המרמן ואני) מחוץ לעמדה כדי להיוודע מה עלה בגורלם. משם שמענו וראינו
את `טיפולן` היסודי של החיילות בעומדים מולן. אנשים נוספים נחקרו. המזל הטוב שיחק
לאחרים. איש לא התבלבל או שכח את שמו, את שם הוריו או את תאריך לידתו.
אבל איש אחד שכח בסוף יום העבודה הקודם את אישור המעבר בכיס המכנסיים בכנסיה
בירושלים בה הוא מועסק. בתמימותו חשב שאם רק יבדקו במחשב יראו על פי מספר הזיהוי
שהאישור תקף. החיילות חשבו אחרת:` אתה לא יכול לעבור. שמישהו מהכנסייה יביא לך את
האישור` - `מי יביא? הכומר?` שאל האיש והתשובה לא אחרה: `אלה החוקים! אלה החוקים!
לא חשוב מה אתה אומר או... פעם אחרונה שאני אומרת לך, לך בחזרה ... אני לא עושה
טובות לאף אחד`
הבטיחה וקיימה. לא עשתה טובות לאף אחד. להיפך.
ואז גילתה שאנחנו כבר למעלה מחצי שעה עומדות ורואות ומקשיבות וכותבות, ודרשה שנחזור
ונעמוד מולה. שמחנו לחזור ולשאול לגורל האחים.
- `מה שקורה פה לא אמור לעניין אתכן. הילד הזה יש עליו משהו.` אמרה החיילת ונעלה
בפנינו את הדרך ועיכבה אותנו ועצרה את תנועת הפלסטינים שזמנם כזכויותיהם אינו נחשב
כמו גם זכותם לומר שזו ענישה קולקטיבית בלתי חוקית. אז אמרנו לה אנחנו בשמם ובשמנו
וגם אמרנו שאותנו מאד מעניין מה קורה `פה` ומה ש`יש על הילד הזה`.
והיינו מעוכבות עד שאדוארד השוטר הגיע ושחרר אותנו וסיפר שהאחים הגיעו אליהם למשטרה
ופרטי הנער בן ה-15 נבדקו במחשב ונמצאו ללא רבב, ושהם `כבר מזמן שוחררו`.
• אז אם רוצים אפשר כן לברר במחשב. צריך רק לרצות.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

פנייה דחופה לשר הביטחון ולמתפ"ש: אפשרו כניסת ציוד מחשבים ותקשורת לרצועת עזה‎
תרחיש הבלהות שיצרה ישראל: קורונה ברצועת עזה
מנכ`לית ארגון זכויות האדם הישראלי `גישה`, תניה הרי, תנאם היום בפני מועצת הביטחון של האו`ם,