קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - פרשנות עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר הסוגיה הכי חשובה בעיני בפוליטיקה הישראלית: הקמת מפלגה או חזית ערבית-יהודית. Noam Sheizaf https://www.facebook.com/nsheizaf/posts/10152085189093428 דרור פויר כתב בגלובס על הסוגיה הכי חשובה בעיני בפוליטיקה הישראלית: הקמת מפלגה או חזית ערבית-יהודית. כמו פויר, גם אני חלק מהקהל השבוי של חד`ש וגם אני מרגיש איזו דרך ללא מוצא עם המפלגה הזו, אולי קצת מסיבות אחרות אבל זה לא מהותי. הנקודה העקרונית של פויר חשובה מאוד ונכונה לחלוטין: חזית יהודית-ערבית היא האופק היחיד של השמאל הישראלי, גם מוסרית וגם פוליטית. זה נושא שכמעט לא מדברים עליו (בורג העלה את זה בעבר וגם דעם קצת החיו את הדיון הזה, אבל במעגל מאוד מצומצם) וזו ממש טרגדיה. אז כמה הערות במטרה להמשיך את המחשבות: אני לא מסכים עם מה שפויר כתב, על כך שחברי כנסת ערבים לא עוסקים במצוקות של הציבור שלהם. זה סטריאוטיפ שקרי שהתקשורת הישראלית ממחזרת. למעשה, פרט לשלוש דקות המוקצות במליאה מדי פעם, אין לח`כים ערבים שום הזדמנות לדבר על הכיבוש ועל נושאים `לאומיים` והם בעיקר מתבטאים בוועדות, ושם זה הכל מקומי וספציפי מאוד. בדיוק גם יצא איזה מחקר בנושא. שנית, המסקנה שלי מאפיזודת דעם היא שרעיון יפה ואנשים נחמדים לא מספיקים. קל מאוד לאחד שני ליברלים ערבים עם שני ליברלים יהודים, זה נשמע טוב אבל זה חסר אחיזה. האיחוד צריך לכלול כוחות משמעותיים בשתי החברות. כלומר, כנראה פוליטיקאים או אישי ציבור חזקים, שיש להם כח במנגנונים פוליטיים. בגלל זה, השמאל היהודי צריך להיגמל מהחיפוש אחרי ערבים `נחמדים`. כאלו שלא מניפים דגלי פלסטין או שלא מדברים על זכות השיבה. האיחוד צריך להיות בין כוחות משמעותיים, וההתקרבות הפוליטית והאידיאולוגית תתבצע בתוך המסגרת החדשה, תוך כדי תנועה, כמו שקורה במציאות. שני הצדדים לא אמורים להסכים על הכל. כשמשתפים פעולה – מתקרבים. לבסוף, נראה לי שהבעיה היא בצד היהודי. הפוליטיקה היהודית בישראל היא גזענית לחלוטין, לכל אורך ורוחב המערכת. קוראים לזה הפרדה בין `ציונים` ל`לא ציונים`, אבל מכיוון שאין ערבי ציוני ואין (כמעט) יהודים לא ציונים (נשים רגע את החרדים בצד), ההפרדה הזו היא פשוט דרך מכובסת לומר שיהודים בצד אחד וערבים בצד שני. יסלחו לי החברים ממרצ, שאינם גזענים באופן אישי, אבל גם הם חלק מהפוליטיקה הגזענית. לערבים דווקא יש נכונות הרבה יותר גדולה לתמוך ביהודים, ויעידו הסבסוד של המנדט היהודי בחד`ש וההצבעה למפלגות ציוניות. הבעיה השנייה היא שהמפלגות בשמאל תמיד פונות ימינה – מרצ רוצה לזנב בעבודה ושתיהן ביש עתיד ובלבני וכו` – אבל כל תנועת המנדטים הזו שהולכת פעם לפה ופעם לשם לא נותנת שום אופק במשחק הגדול. וככה נשארנו עם חד`ש. קישורים למאמרים האחרונים בנושא בדרך למצדה - מאת עמוס גבירץ מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה ההטעיה של הסכמי אוסלו