אחת מזכויות היסוד המוקנות לאזרח היא האפשרות לשאת את בחירת לבו ולהקים עימה משפחה במדינתו. כפועל יוצא, כל אדם הנישא לאזרח ישראלי זכאי לפתוח בהליך אשר בסיומו יוכר כתושב או אזרח המדינה.
זכות זו כובדה, ככלל, עד לפני למעלה מעשור. במאי 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, החליטה ממשלת ישראל להקפיא את הליכי קבלת המעמד הנוגעים לתושבות הרשות הפלסטינית אשר נישאו לאזרחים ישראלים. החלטה זו התקבלה לראשונה כהוראת שעה, תוך שימוש בטיעונים ביטחוניים. בשנת 2003 עוגנה ההחלטה כתיקון ל`חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) התשס`ג 2003`, אשר תוקפו מוארך מאז מדי שנה. במהלך השנים נוספו להוראת החוק גם אזרחיות סוריה, לבנון, עיראק ואיראן, המוגדרות כמדינות אויב.
בעקבות ביקורת קשה, שכללה בין השאר עתירות שהוגשו לבג`ץ, תוקן החוק בשנת 2005. התיקון השאיר על כנו את השלילה הגורפת של מעמד התושב, אך מאפשר לנשים מעל גיל 25 ולגברים מעל גיל 35 שנישאו לאזרחים ישראלים לקבל אישורי שהייה, ובתנאי שאינם מהווים סיכון פלילי או ביטחוני. תיקון זה, המצמצם אמנם את היקף האוכלוסייה הנפגעת מהחוק, ממחיש דווקא את אופיו הגזעני של החוק. זאת, מכיוון שלאחר שנשללת טענת הסיכון הביטחוני לגבי אדם, והוא אף קיבל היתר שהייה בתחומי המדינה, לא ניתן להצדיק את הפגיעה בו בטענה של צורך ביטחוני.
ההערכה היא כי התיקון לחוק האזרחות פגע עד כה בכ-20,000 זוגות נשואים, בהותירו את אחד מבני הזוג ללא מעמד וללא זכויות חברתיות. כ-8,000 מתוך הנפגעות מתגוררות בישראל מתוקף אישורי שהייה, ואילו השאר חיות בה שלא כחוק. (ההתייחסות לנשים נובעת מהעובדה כי מרבית משוללי המעמד הינן נשים. עם זאת, חשוב להבהיר כי התיקון לחוק פוגע גם בגברים, וכל הנאמר בלשון נקבה תקף גם לגביהם).
זכאות לזכויות חברתיות (כביטוח לאומי, ביטוח בריאות ועוד) מותנית כיום במעמדו האזרחי של אדם. לפיכך, בהעדר מעמד תושב או אזרח, נשללות מנפגעות החוק הזכות לבריאות, הזכות לביטחון סוציאלי והזכות לחיים בכבוד. נפגעות החוק אינן זכאיות לשירותי בריאות ציבוריים, אין להן נגישות לשירותי רווחה וביטוח לאומי והן מודרות למעשה מכל מערכות הטיפול, התמיכה והסיוע המקומיות.
המדיניות בה נוקטת מדינת ישראל יצרה שכבת אוכלוסייה המתגוררת דרך קבע בישראל, אך נשללות ממנה זכויות חברתיות בסיסיות ובראשן הזכות לבריאות. המעשה המוסרי והאינטרס הציבורי מחייב את שינוי המצב הקיים, בו אוכלוסייה שלמה מנועה משירותי בריאות וחשופה לסכנות בריאותיות, מחלות ומומים.
אנו קוראים לשרי הבריאות והרווחה להכיל לאלתר את חוק הביטוח הלאומי וחוק הבריאות הממלכתי על נפגעות חוק האזרחות, כל עוד נשאר בתוקפו החוק המפלה.על-מנת להגיע לכך יש להפסיק את ההתעלמות המתמשכת מהמצב הקיים, ולהסדיר את מימוש הזכויות החברתיות במנותק משאלת המעמד האזרחי. את זאת ניתן לעשות באמצעות הסדרה מיידית של תושבות חברתית עבור נפגעות חוק האזרחות.
ג`וואהר נסאר | 5 ילדים | ג`ת | נשואה מ-1996
הפלישה התרחשה בשנת 2002. הייתי אז אמא לשני ילדים קטנים, ובחודש השלישי להריוני. מזג האוויר היה חם. בעלי גר לבדו בעתיל ואני גרתי בג`ת, עם הילדים. לא היה לו, לבעלי, אישור כניסה לגור איתנו. בגלל הפלישה לעתיל לא יכולנו לבקר אחד את השני. חיכיתי בסבלנות שהפלישה תיגמר, אבל היא לא הסתיימה. חודש עבר ועדיין לא נמצא פתרון. החלטתי לבקר את בעלי, למרות הפלישה. אלוהים רצה שילדיי ואני נגיע בשלום. נכנסנו אל הבית. זו הייתה הפתעה גדולה לבעלי.
נבילה כבהא | 5 ילדים | ברטעה | נשואה מ-1996
זה היה בחג, בספטמבר 2009. הלכנו לבקר את אחותו של בעלי, לחלוק איתה את שמחת החג. היה בוקר מאוד רגוע וכולם דיברו על זה שלא היו חיילים בכפר. היה יום חם מאוד. בין שתיים לשלוש יצאנו חזרה. להפתעתנו, בכניסה לכפר נתקלנו בטנק ובקבוצת חיילים. כל האנשים חיכו כדי להיכנס לכפר. ילדים, מבוגרים, כולם חיכו בהרים. הייתי עם המשפחה שלי, עם הילדה שלי באלסאם, שהייתה בת שבעה חודשים. החיילים לא הסכימו להכניס אותנו לכפר, שהיה במרחק של כמה מטרים מאתנו. הלכתי להר וחיפשתי מקום להניק את הילדה שבכתה מרעב אבל כל החלב אזל לי. חיכיתי בסבלנות עד שלא יכולתי יותר וירדתי מההר בביטחון עצמי ובחיקי ילדתי בוכה. עמדתי מול הצבא והנשק. כולם צעקו עלי לא ללכת ולהסתבך עוד יותר, אבל לא הקשבתי ועמדתי מול החיילים וביקשתי מהם לפתוח כי אם לא הילדה שלי תמות. הם סירבו, והחלו ללגלג עליי ולצחוק, אבל אני ביקשתי וביקשתי וגם צעקתי. בסוף הם הסכימו שאני והילדה ניכנס, בלי שאר המשפחה. עברתי את השער ולא הסתכלתי לאחור. אחת הנשים רצה, החזיקה לי את היד והלכנו לכפר.
המשכתי בדרכי, נלחמת בדמעות המראות את חולשתי. האם להילחם בהן? להמשיך ולהגיד לעצמי שאני חזקה, שלא אשבר? חשבתי: למה זה קורה לי? האם טעיתי בבחירת שותפי לחיים? אולי לא הייתי צריכה להינשא לו, לבן-זוגי מהגדה המערבית?
מייסון כבהא | 4 ילדים | ברטעה | נשואה מ-2001
התמודדתי בחיים שלי עם הרבה קשיים. מאז שעברתי לגור עם בעלי בצד הפלסטיני של הכפר ברטעה, העניינים התחילו להסתבך עוד ויותר. בגלל שהתגוררנו שם איבדתי את ביטוח הבריאות שלי. כאשר הלכתי לבית החולים ללדת, דרשו מאתנו לשלם 6,000 שקל. זו הייתה תקופה קשה, מצבי הנפשי היה לא יציב. אם ההורים לא היו עוזרים לנו ומשלמים את הסכום, רק אלוהים יודע לאן זה היה מגיע. מאוחר יותר שכרתי בית בישראל וחייתי בו לבדי, עם התינוק שלי. גם היום, אחרי שחזרתי לגור בישראל וקיבלתי בחזרה את ביטוח הבריאות, אני מתמודדת עם הרבה בעיות. ילדיי חיים בלי אבא ואני ללא בן זוג. אין לי יציבות בחיים. ובעלי לא יכול לחיות איתי, לעזור לי ולגונן על ילדיי.
לילה גאנם | נשואה מ-1997
התחתנתי לפני 16 שנים. לפני עשר שנים קיבלתי אישור שהייה. את השנים האלה ביליתי בוויכוחים מתישים עם משרד הפנים, עם החוק ועם החברה סביבי. כל שנה אני מחדשת את אישור השהייה, הנייר שנותן לי את הזכות להיות עם בעלי ולחיות בביתי. היה קשה במיוחד כשנודע לי שאמא שלי בבית חולים, גוססת. התלבטתי אם ללכת אליה או להישאר לטפל בבעלי החולה. כי אם אלך לבקר את אמי אולי לא ייתנו לי לחזור, אבל אם אני אשאר ויקרה לה משהו, לעולם אני לא אסלח לעצמי.
רים בדראן | 3 ילדים | זימר | נשואה מ-2003
יחד עם טפטוף הגשם הגיעה גם הדפיקה בדלת. מיהרתי לפתוח לאנשים להם כל-כך חיכיתי. הגיעו לבקש את ידי. בפעם הראשונה ישבנו יחד והתחלנו לבנות חלומות. לארוסי יש תעודת זהות פלסטינית. זה פשע גדול כנראה, מספיק גדול כדי למנוע ממנו להגיע לבית ארוסתו. אנשים משני צדי הקו הירוק מפחדים להתקרב אחד לשני – בגלל הגזירות, העונשים והכסף שידרשו לשלם אם הממשלה תגלה שהם יחד. ביום המאושר של חתונתנו, יום הגשמת החלום, גם שר הפנים הישראלי חגג – בהקפאת חוק איחוד משפחות. זה מאוד אירוני. פעם חשבנו שאין מישהו אחר על כדור הארץ חוץ מאתנו, עכשיו אנחנו מגלים שאנחנו אלה שלא באמת קיימים.
באסמה כבהא | 5 ילדים | ברטעה המזרחית | נשואה מ-2001
עמדנו כבר לעבור את המחסום, אבל החיילים עיכבו אותי לחקירה. הם התייחסו אלי כמו אל נאשמת, למרות שהייתי בחודש התשיעי של הריוני. הם הכניסו אותי למעצר והילדים שלי פחדו נורא. אחרי שבע שעות התעלפתי, ואז הזמינו לי אמבולנס שלקח אותי למרכז הרפואי.
מחלקת מהגרים וחסרי מעמד ברופאים לזכויות אדם שמחה להזמינכן/ם לכנס `מעמד לא בריא`, בציון עשור לתיקון לחוק האזרחות, שיתקיים ביום א׳ הקרוב (29.12) בבית ציוני אמריקה בתל אביב. לפרטים
|
