קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

אראלה\ סיפורו של ט”ו בשבט מתמשך (24.1.2014)

אראלה\ סיפורו של ט”ו בשבט מתמשך (24.1.2014)


לאלה מכם שקיבלו את הדיווח של אראלה פעמיים, התנצלות על כפל המשלוח.
אהוד

לו היו אנשי ההתנחלות כרמל נוטעים את נטיעות טו בשבט שלהם, ב-16 לינואר, בגבולות
ההתנחלות כרמל, היה אפשר לברך על המוגמר, למי שכבר הסכין לכך שכרמל יושבת על אדמות
לא לה. אלא שנטיעות ט`ו בשבט שלהם ניטעו על רכס שמשמש מזה שנים רבות למעבר הצאן של
אנשי אום אלח’יר. לא בכדי נטעו תושבי ההתנחלות על הרכס, אלא בכוונה לקבוע- `זה שלנו
זה גם כן`.

בשישי שבת וראשון (17, 18, 19 לינואר בהתאמה) עברו הרועים כרגיל והצבא היושב על
הרכס לא עיכב בעדם. ביום שני ה-20 לינואר הייתה תקרית, כשניסו הרועים מאום אל ח`יר,
כבמידי יום, לחצות את הרכס עם עדרם אל אזור המרעה. התקרית הסתיימה במעצרה של מליחה,
(בעלת העדר) . מליחה שוחררה באותו היום עם צו הרחקה מן האזור המדובר ל- 15 יום.

ביום שישי ה-24 לינואר בבקר המוקדם הסתופפו על הרכס כ-35 אנשים וילדים מן ההתנחלות
לנטיעות נוספות (כאילו ט`ו בשבט לא הסתיים), ונטעו שוב במקומות שסוגרים כל אפשרות
מעבר לעדר של אום אלח`יר. חשוב להזכיר שזהו סכסוך מתמשך, ומאז שאנשי ההתנחלות נכסו
לעצמם את הרכס בפועל (2011), היו תקריות רבות עד לערער שהוגש ע`י אנשי אום אלח`יר.
הערעור התקבל, ובידי אנשי אום אלח`יר נייר רשמי מטעם המנהל האזרחי והצבא המאשר את
מעבר הצאן דרך הרכס. (ראה מסמך מצורף).

בשעה 8 בבקר יצאו שלשה רועים (בני 25, 18 ו-14) מאום אלח`יר לכוון המרעה, ומראש
כוונו את העדר להליכה ארוכה מסביב לרכס על מנת לעקוף את הנוטעים מההתנחלות (למרות
הנייר הרשמי המתיר להם לחצות את הרכס). הצטרפו אל הרועים שלושה אנשים מארגון רבנים
שומרי משפט.
אנשי התנחלות כרמל ניצבים על הרכס, הרועים למטה על שפת הואדי. והנה יורדים אליהם
כמה מאנשי כרמל: עזר, יעקוב, אהרון, גבי ובנו שמחה ובנו, דוד (איש עם זקן), ודרור
(שלא התקיף) ועוד משהו שהרועים לא מכירים שמית. הם חסמו את הדרך לכבשים, שהיו
כאמור, בדרכם לעשות סיבוב על מנת לחסוך עימות. אחד מהתוקפים (לא מוכר לרועים), נכנס
אל בין הכבשים (שהיו כבר מבוהלות מהיותן נדחסות), והתחיל מכה בצאן לכל כוון ועבר.
גם יעקב ועזר היכו בעדר. בילאל, הרועה המבוגר מבין השלושה, צילם ושמר על עצמו
מתגובה כלשהי. התחילו התוקפים להכותו ואמרו לו:`אתה גבר אתה?` אחד מהתוקפים היה עם
רובה מוכן לירי. עזר ויעקב היו מצוידים באקדחים.

יעקב חנק את בילאל. בילאל מצדו, תוך שחונקים אותו, סגר את מצלמת הוידאו על מנת שלא
תישבר. יעקב עזב את גרונו של בילאל רק כשהבחין שאריק מן הרבנים מצלם את הסיטואציה
הזו.

והעדר? התוקפים דוחפים אותו למטה, הרועים עוצרים אותו. הכבשים אחוזות טרוף.
והמכים? ממשיכים להכות בכבשים. בשלב זה הגיע ג`יפ צבאי שעמד על הרכס. שני חיילים
ירדו למקום האירוע, ומיד אמרו לבילאל לתת להם את תעודת הזהות שלו. בילאל היה נחוש
בדעתו שלא להיעצר ותוך שהוא מנסה לשאת ולתת עמם, אריק החל להעסיק אותם ובילאל נמלט
לואדי.

בשלב זה מגיעה מליחה (שלא יכלה עוד לשאת את ההתעללות בכבשיה) ושואלת את עזר המכה:
`למה אתה עושה את זה?` עזר מצידו ענה לה במכת אגרוף קשה בראשה. מעצמת המכה איבדה
מליחה לרגע את הכרתה ונפלה על האדמה. מיד שבה הכרתה אליה, אך טרם הספיקה לקום,
המשיך עזר להפליא בה מכותיו כשהיא שכובה על הקרקע. בשלב זה שני החיילים, שעד כה רק
צפו במכות, משכו את עזר למעלה. עיד יורד לואדי ומושך את הכבשים מן המקום. עזר הלך.
בילאל הלך.רק אז (40 דקות אחרי התחלת האירוע, מגיעים המשטרה והמת`ק (מנהלת תיאום
וקישור). השוטר שואל את המכים: `למה לא יריתם?`, ורמי פארס קצין תשתיות מת`ק חברון
אומר: `אין לכם רשות לעבור דרך הרכס`. והשוטר דוחף את סולימאן ואת אמנה שבינתיים
ירדו למקום כמו עוד אנשים מתושבי אום אל חיר.

בשלב זה מגיע גיא מתעאיוש עם הנייר המיוחל החתום ע`י עו`ד, החותך שחור על גבי לבן
שמותר להם לעבור דרך הרכס. גיא נותן את המסמך לרמי פארס. רמי פארס מדבר טלפונית עם
העו`ד החתום על המסמך מטעם אנשי אום אלח`יר. אומר העו`ד לפארס: `אני מדבר אליך
בחוק, לא בכוח`. מיותר לציין שאנשי כרמל לא הכירו במסמך שהביא גיא.

כשהגיעו הכוחות, סיימו אנשי כרמל את נטיעותיהם והלכו להם. גם כל מי שהיה מעורב
בתקיפה הלך לו לביתו.

הכבשים בינתיים הובלו סוף סוף לאזור המרעה בדרך הארוכה מאד, להיכן שהרועים התכוונו
להובילן מלכתחילה על מנת למנוע סכסוך. אריק הצטרף אל הרועים. בדרך חזרה מן המרעה
שוב יצאו שמחה הרבש`ץ (רכז ביטחון שוטף צהל`י) של כרמל וחבריו לכוון הרועים ועדרם,
אך ללא התגרות נוספת.

מליחה הובאה לביתה ואמבולנס מהסהר האדום הגיע . הפרמדיקים בדקו ולא פינוה לבי`ח,
על פי בקשתה.

ואני, כותבת שורות אלו, הפעם כדיווח מפורט, יושבת עם מליחה אחרי האירוע כשראשה
סחרחר עליה, רגלה פצועה וליבה זועק בזעקה כבושה את הכאב הגדול העצור בו. אני יושבת
ומקשיבה בשתיקה. אני יודעת כמוה שהכאב הפיזי יעבור. וכמוה אני מנסה להכיל את הקשה
מנשוא להכלה – את העוול, את השנאה, את העיוורון .... נגמרות לי המילים....




אראלה


(בשם קב` הכפרים).
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב