לא מכבר התייצבה הנהגת `העולם החופשי` ללוויית מנהיג המאבק באפרטהייד בדרום אפריקה, נלסון מנדלה. המדיה המערבית התגייסה בקילוס והלל לזיכרון מנדלה והצביעות חגגה. בראש הצבועים נשיא ארה`ב ברק אובמה. `מנדלה עשה ממני אדם טוב יותר` הוא הצהיר. נשיא אוניברסיטת יוהנסבורג י. הביב חשב אחרת. לגדעון לוי הוא אמר שקשה לתאר שמנדלה היה רואה באובמה, המפציץ אזרחים באמצעות במזל`טים, את ממשיך דרכו. העיתונאי הבריטי ג`ון פילגר תהה מה היה חושב מנדלה על עלייתו ברגל של אובמה לתא המאסר שלו, האיש הממשיך וכולא בגואנטנמו. אכן צביעותו של זה המתכסה בצבע עורו השחור, היא דוחה במיוחד. אך דמעות התנין של שאר הפוליטיקאים המערביים לא היו יותר כנות. בזמן אמת – במשך השנים הארוכות של האפרטהייד – רובם ככולם המשיכו בקיום יחסים הדוקים עם דרום אפריקה. לניקוי מצפונם הספיקו כמה מאמרי גינוי בעיתונים ליבראלים. ישראל לפחות הייתה `ישרה` יותר – פרס ונתניהו לא התקרבו ללוויה. הם פחדו, ובצדק, שהציבור יקבל אותם בקריאות בוז וזעם. עדיין לא שכחו שם שישראל הייתה התומכת הגדולה בדרום אפריקה של האפרטהייד ואף שיתפה פעולה (בייחוד שמעון פרס איש השלום הבלתי נלאה), בפיתוח נשק גרעיני. הרי דרום אפריקה אינה איראן.
למה נכלא מנדלה 27 שנה? הוא נכלא כאשר הפך למנהיג הנחוש (`קיצוני` בשפת השלטון) של הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC) והטיף גם להתנגדות אלימה לדיכוי. ואכן במאבק בלתי פוסק הביא לבסוף להשגת החופש הפוליטי של השחורים. משך כל תקופת המאבק סומן מנדלה כטרוריסט עם `דם על הידיים`. כן אייקון הלוחם לחירות, הנערץ היום בעולם כולו, הושמץ בזמנו בצורה הפרועה ביותר. רק ביוני 2008 הסיר הקונגרס האמריקאי את שם מנדלה מרשימת הטרוריסטים שלה. רשימה בה נכללו גם סלבדור איינדה, ארנסטו `צ`ה` גווארה והמהפכן האפריקאי פטריס לומומבה (האם גם מרואן ברגותי נמצא בה?). אין זה כלל מפתיע, מנהיגים אנטי-קולוניאליים הושמצו תמיד ע`י השולטים הקולוניאליים. גם המהטמה גנדי, דמות אחרת הזוכה היום להערצה עולמית, הותקף בפראות בזמן אמת ע`י וינסטון צ`רצ`יל – ממנהיגי הקולוניאליזם הבריטי דאז, הוא הציע להביא את גנדי לשערי ניו דלהי ולשחרר עליו פילים לדורסו תחת רגליהם. כך הושמצו ומנהיגי ההתקוממות באלג`יריה, בוייטנאם, בקובה וכל מנהיג שקם נגד הקולוניאליזם.
גם בכלא הישראלי כלואים היום פלסטינים רבים שלחמו למען שחרור עמם מהכיבוש ומתוארים כפושעים עם `דם על הידיים`. הבולט שביניהם, אשר הציבור הפלסטיני רואה בו, ובצדק, את ה`מנדיבה` (הכינוי של מנדלה מימי מאסרו הארוך) שלהם, הוא מרואן ברגותי. רבים ישאלו הכיצד אפשר להשוות את ברגותי למנדלה?
הנה למה ניתן להשוות: שניהם לחמו או לוחמים עדיין (ברגותי) למען שחרור עמיהם, שם, בדרום אפריקה, מן האפרטהייד וכאן מן הכיבוש. שניהם היו מוכנים להקריב שנים רבות מחייהם למען חירות עמם. שניהם חתרו לשלום אמת ופתרון צודק לסכסוך, בישראל לשתי מדינות לשני עמים ובדרום אפריקה לביטול האפרטהייד. מנדלה יישב 27 שנה בכלא, מרואן ברגותי יושב `רק` 12 שנה עד כה. הוא נעצר כמה פעמים, המעצר האחרון ב 2002. הוא נידון לארבעה מאסרי עולם אך כאשר לא יכלו להדביק לו פשעים פלילים הוא הואשם רק ב`אחריות המוסרית` להתנגדות הפלסטינית. מנדלה עצמו הביע רצונו להיות נוכח במשפט כמשקיף.
לשלטון הכיבוש הישראלי יש כל הסיבות הטובות לפחד ממרואן ברגותי ולהחזיק אותו בכלא. הרי הוא הכריז שבכוחו לאחד את הפת`ח והחמאס במאבק המשותף נגד הכיבוש. יתר על כן הוא מציג תכנית ודרך פוליטית עקבית. במסמך האסירים מיוני 2006 עליו חתומים פעילי כל הפלגים: פתח, החמאס והג`יהאד האסלאמי, נאמר: מטרת העם הפלסטיני היא הפסקת הכיבוש בשטחים שנכבשו מאז 1967 והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, כמו כן פתרון הבעית הפליטים על בסיס החלטות בינלאומיות.
את השקפתו על דרך המאבק הפלסטיני תאר בראיון בשנת 2009: `בחירה במשא ומתן בלבד מעולם לא הייתה דרכנו. תמיד קראתי לשלוב פורה של מו`מ, דיפלומטיה התנגדות ופעילות פוליטית ועממית`. אכן רק לפי עקרונות אלה נתן להגיע, בקרוב או במאוחר, לעצמאות פלסטינית. בודאי שילוב של התנגדות ופעילות פוליטית ועממית מפחיד יותר מכל את הממסד הישראלי אך למרבה הצער גם את אלה הרואים לעצמם ליבראלים שוחרי שלום. הלא המילה `התנגדות` מריחה גם מאלימות וכידוע זו מותרת רק לשליטים.
רק להם יש באמת את אמצעי האלימות בכמות ואיכות שהמתקוממים רק יכולים לחלום עליהם. ויעידו מספר הקורבנות – בכל המאבקים הקולוניאליים מספר הקורבנות מבין המתקוממים הוא כעין וכאפס לעומת קורבנות בשלטון. כן – פגיון, אקדח, סכין ואפילו פצצות פרימיטיביות לא יעמדו כנגד טנקים מטוסים ותותחים. עליהם נדבק ונמרח הרבה יותר דם מאשר על ידי ה`טרוריסטים`. כמובן מיד יטענו שהם הורגים שהם הורגים אזרחים . אני מיד נזכר בגנרל הישראלי אשר נשאל מה אתה מרגיש שאתה משחרר מהמטוס במרומים פצצה של טון על שטח מאוכלס, והוא השיב: זעזוע קל בכנף המטוס. אבל נכון, גם במאבק צודק לעצמאות נפגעים אזרחים למרות שזה הרבה פחות מאשר ע`י הכובשים. כך זה היה בכל המאבקים האנטי קולוניאליים: באלג`יר,וייטנאם הודו… וכך גם בישראל.
מלחמות לחופש אינן חסרי קורבנות , גם מלחמת העצמאות הישראלית לא דמתה למסיבת תה אנגלית בחמש אחר הצהרים. מאות אלפים אזרחים גורשו, מעשי טבח באזרחים בהם הידוע בדיר יאסין… הדרך המועדפת לשחרור הפלסטינים גם היא שחרור מרואן ברגותי, ולהתחיל איתו מיד בשיחות שלום. זה לא כל כך הזוי כפי שרוצים שזה ישמע היום. כבר לפני שנים אמר דווקא איש ממסדי מובהק כמו בימין בן אליעזר ש`שיחות שלום עם פלסטינים הן וירטואלית עד שלא ישחררו וידונו עם מרואן ברגותי`.
למרבה הפלא גם הרשות הפלסטינית אינה דורשת שחרורו עם שאר האסירים . `פעימת ברגותי` טרם הגיעה. כנראה לא נתבקשה או אולי בקול ענות חלושה. ואיך אפשר היה להתיישב לדיוני שלום בלי לדרוש את שיתוף ברגותי , גם זו שאלה פתוחה. האם אפשר לקוות שמישהו מחוגי השליטים בישראל יהיה לו עוז הרוח לקרא לשיחות שלום עם ברגותי – או עם נציגים פלסטינים מוכרים כמוהו? כמובן שלא, אצלנו שיחות שלום עושים כמובן רק עם נציגים של אמריקה כמו קרי. בזה כולנו מנוסים. התקשורת מספרת כיצד הוא עובד שעות נוספת, טורח ולא נכנע. אפילו השר יעלון קורא לו אובססיבי למען השלום. אלא שמטרת ממשלות ארה`ב וישראל מנוגדות לחלוטין למטרות הפלסטינים . אלה, כלומר ישראל , רוצים פלסטין–בנטוסטאן ,כנועה וצייתנית לרצון ישראל. ארה`ב מצידה תומכת בישראל כמשענת נאמנה וחזקה, ומצוידת לשם כך עד צוואר בנשק מודרני, לחיזוק השפעתה במזרח התיכון. אלא שהפלסטינים למרות חולשתם כיום, לעולם לא יוכלו להשלים עם כך.
עקרונות השלום ידועים לכל: גמר הכיבוש, גבולות 67 ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים. לבסוף יש להזכיר שוב ושוב שהנשיא ברק אובמה, מזכיר המדינה ג`ון קרי והממשל אמריקאי אינם הפתרון הן הבעיה… ארה`ב היא המקיימת את הכיבוש הישראלי. בלעדי עזרה זו, צבאית, פוליטית, כלכלית, דיפלומטית, אין כיבוש
|
