קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר משמעות המאבק של תושבי ראמיה hagada סמאח בסול 26.02.14 http://hagada.org.il/2014/02/26/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%94/ תושבי הכפר ראמיה מתגוררים באדמתם עוד מלפני הקמת מדינת ישראל. אדמתם הופקעה מהם בשנות ה-70 של המאה שעברה במסגרת התכנית הגזענית ליהוד הגליל – לפנות את הערבים מאדמתם כדי לבנות יישובי אפרטהייד ליהודים. בשנות ה-90 התנהל מאבק ציבורי נרחב נגד נישול וגרוש תושבי ראמיה שהסתיים בהסכם משנת 1995 לפיו יוכלו תושבי ראמיה לבנות בתים באזור כפרם ולהמשיך להתגורר בכרמיאל. מאז ממשיכים עיריית כרמיאל ומנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל- רמ`י) להתנכל לתושבים.. למרות החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שקבע ב-2009 כי המנהל הפר את ההסכם ועליו לפעול ליישומו, ממשיך המנהל בניסיונותיו לפינוי התושבים. כעת, בעקבות פסק דין חדש מאוגוסט 2013 המתעלם מהקודם, עומדים התושבים בפני סכנה מתקרבת של הריסת בתיהם ופינוי בכוח. למה אני, תושבת ריינה, מתעניינת ומשתתפת במאבק למען ראמיה? לא ידעתי מימיי הריסת בית בכפר שלי, אך תמיד שמעתי על מאבקים למען הבית והאדמה. אבי תמיד סיפר על חלקת האדמה של משפחתו באזור שנקרא `עין אלפאר` (עין העכבר) שאותה עיבדו ובה נטעו כל מיני עצים וירקות במשך שנים, וחוויתי את ניסיונות אבי לחפש במה שנשאר מאותה חלקה את הגפן עם הענבים השחורים המתוקים… אותה חלקה שהופקעה למען הקמת שכונת הר יונה של נצרת עילית. בתקופה מאוחרת יותר חוויתי את המאבק של סבא למען אדמתו ועצי הזית שנטע, הוא נאבק נגד סלילת כביש 79. ישבתי לידו מספר פעמים כשהוא עיין במפות, שמעתי אותו מונה בעל-פה את מספרי החלקות, את מספרי עצי הזית שייעקרו, ואת שמות בעלי האדמות שניזוקו מהכביש. הוא לא ידע קרוא וכתוב, אך את כל אשר מתייחס לאדמה הוא למד בעל-פה. כל זה מתווסף למה שאני רואה מדי יום, ניסיונות הפקעת הקרקעות והריסת הבתים והניסיונות להצרת תוכניות המתאר של הכפרים והערים הערביות, דרך סלילת כבישים, והרחבת תוכניות של ערים ויישובים אחרים! אני רואה בבירור שיש כאן תוכנית ארוכת טווח שמיושמת אט-אט כמו מחלה כרונית שמתפשטת בגוף, עד מתי? אינני יודעת. אך יש ביכולתי לשער שזה יימשך עד שהערבים `יבחרו` בטרנספר כשלא יישאר להם איפה לגור, ויעזבו את הארץ לארצות אחרות, אירופה ואולי ארה`ב שיש בהן אפשרויות רבות למגורים. ובכך תישאר המדינה עם רוב יהודי! השתתפות כל אזרח ערבי במאבק של ראמיה או כל כפר לא מוכר, הוא מאבק של הישרדות, הוא עמדה ואמירה לממשלות ישראל ומאבק מתמיד נגד תוכניות העקירה. הוא תגובה לניסיונות של הממשלה וקביעה שיש לנו זכות על האדמה ואנחנו ניאבק למענה. • סמאח בסול היא עיתונאית, עורכת האתר `דוגרינט` בערבית, רכזת פרויקט עיתונות ערבית בעמותת `איעלאם`, תושבת הכפר ריינה שבגליל תחתון. היא בוגרת אוניברסיטת חיפה בלשון וספרות עברית וסטודנטית לתואר שני בתרבות הקולנוע. קישורים למאמרים האחרונים בנושא Hjejejejej גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו