קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מצבא לכנופיה: סיפור קצר על הדגל הפלסטיני בבית בחברון

http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3798

מצבא לכנופיה: סיפור קצר

אז לפרשת הדגל בחברון, שעליה כתבתי בסוף השבוע, הגיע סוף בלתי צפוי. כלומר, בלתי
צפוי אם היו לך עדיין ציפיות מצה`ל.
חמושי צה`ל `עצרו` – או, בלשון בני אדם, חטפו כבן ערובה – קטין פלסטיני, בנו של
שכנו של בעל הבית, שאדי סידר. הם הביאו את הקטין אל הבית ושם דרשו, בתמורה לשחרורו,
את הסרת הדגל. סידר הסכים והקטין שוחרר. כזכור, בשעתו טען דובר צה`ל שלצבא אין
מדיניות של הורדת דגלים, אבל כנראה שכח לעדכן את מח`ט חברון, אבי בלוט. הלז הודיע
שהדגל `מפריע לסטטוס קוו` ודרש את הורדתו.
כמה מילים על הסטטוס קוו סביב בית הדסה. אחרי 1967, אפשרה ישראל לבעל הבניין
המקורי, מי שחי בו לפני 1948, לשוב ולקבל אותו. היום זה היה מעורר בלגאן; אז אף אחד
לא העלה בדמיונו שפלסטינים יעלו דרישה מקבילה לרכוש שלהם, שנבזז במלחמת 1948. עם
זאת, הבניין עמד נטוש עד 1979. באותה שנה פלשה אליו `קבוצת נשים עם ילדים`, והממשלה
הורתה לא לפנות אותן – לפעם הבאה שמישהו יטען בפניכם שהפלסטינים עושים שימוש לא
נאות בילדיהם במאבק מול ישראל. ב-1980, תקפו פלסטינים קבוצה של מתנחלים שהגיעה
ל`ביקור שבת` במאחז בית הדסה. כתוצאה מכך, אישרה הממשלה את ההתנחלות במקום. ככה
נראה ה`סטטוס קוו` של חברון, שהפך פתאום לקדוש: כזה שתמיד זז עם המתנחלים.
דובר צה`ל, חשוב להדגיש, לא הגיב לידיעה על הורדת הדגל. למה הוא צריך להכניס את
הראש החולה גם כך שלו למיטה נגועה. קצין בפיקוד מרכז טען שהצבא ממילא התכוון לשחרר
את העצור, שכן הוא היה ילד מתחת לגיל העונשין, ושאין שום קשר להורדת הדגל, שבוצעה
`בתיאום ושכנוע.`
ואם אתם מאמינים כך אכן קרה, ודאי האמנתם בשעתו לדובר צה`ל כשהוא זיהה אלונקה
כרקטה, וכאשר טען בשעתו בשבוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה שכוחותיו אינם
בביירות.
אז מה קרה פה? מאד פשוט. פגעו בכבוד של הצבא וספציפית של המח`ט. החיילים שלו צולמו,
בסרטון שמאז הופץ בכל כלי התקשורת, כשהם מפחדים להפעיל אלימות מחמת נוכחות המצלמות.
המח`ט לא יכול לשאת את החרפה הזו, והדגל הפך לעניין של כבוד; ומאחר ולא היתה לו כל
עילה חוקית להסיר אותו, הוא לקח ילד בן פחות מ-12 כבן ערובה. הראנו להם מי
הגבר-גבר. הדגל בידינו. בדרך היינו צריכים להטיל אימה על ילד ולסחוט את השכנים שלו,
אבל לזה קוראים היום דבקות במשימה.
במילים אחרות, המח`ט נהג כראש כנופיה וחמושיו – ככנופים מן השורה. אין ספק, שירות
בכנופיה הזו משרה גאווה לאומית.


קישורים למאמרים האחרונים בנושא

Hjejejejej
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו