קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר היכן תנועת השלום הישראלית on-the-left-side עמוס גבירץ 19.03.14 http://on-the-left-side.org.il/%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%9F-%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA/ בעקבות חתימתי על עצומת התמיכה בהסכם מסגרת ישראלי-פלסטיני פנו אליי ידידים מתנועת השלום, שאני מעריך מאוד את פועלם. ידידי אלו שאלו איך יכולתי לחתום על קריאה שיש בה סעיף בעייתי כזה או אחר. מעבר למה שעניתי להם, נראה לי שחשוב לשים לב לתופעה קשה מאוד שקורית לנו, הישראלים. הנה מתנהל משא ומתן לשלום, משא ומתן שנכפה על ממשלת ישראל, וזו עושה כל שביכולתה כדי להכשילו. ואנחנו – כלום! לתנועת השלום הישראלית זה כלל לא נוגע. היא פשוט נעלמה מהשטח, ומצדה – שתלך המדינה לעזאזל. היא לא תצא לרחובות כדי להתריע נגד ממשלה העושה כל שלאל ידה כדי להכשיל את הסיכוי לשלום. `שלום עכשיו` נעלמה מהשטח. תנועות השלום היותר רדיקליות חצויות בין תומכי המדינה האחת לתומכי שתי מדינות. לא אלה ולא אלה עושים הרבה בעניין. אז יש ארגון אחד, מס`ד, שכן יוצא לצמתים ולרחובות ומושך איתו אחרים, וכן מנסה להרים את קולו (אינני חבר בו). נכון, אני יכול לבקר כמעט כל סעיף בעצומה שלו שעליה חתמתי, אבל מה לעשות – זה הדבר היחיד שמזכיר היום משהו מתנועת השלום הישראלית. לפני כעשרים שנה פנו אליי ממגזין פציפיסטי אמריקאי בבקשה לכתוב על אפשרות הפיוס בין ישראלים לפלסטינים. כתבתי להם שבקונפליקט שלנו אי-אפשר להגיע לפיוס, אבל אפשר להגיע לשלום. הרי הפלסטינים לעולם לא יצדיקו את העובדה שהם נאלצו לשלם על פשעי אירופה הנוצרית כלפי המיעוט היהודי שלה, כפי שישראל לא תוכל להכיר בפשעיה כלפי העם הפלסטיני ובמימוש זכות השיבה שלו. אחת ההצלחות הגדולות של הימין הישראלי היא יצירת דרישות חד צדדיות של פיוס – כתנאי לשלום. לצערי, לא מעטים התומכים בהסדר שלום בין ישראלים לפלסטינים, נפלו בפח. הדרישה מהפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, דבר שלא נדרש מאף מדינה אחרת בעולם, פירושה הוא שעל הפלסטינים להכיר בכך שממימוש זכות השיבה שלנו, אחרי קרוב לאלפיים שנה, הוא צודק. מובן שאלה הדורשים זאת מהפלסטינים, לא יהיו מוכנים להכיר בזכות השיבה של הפלסטינים, אחרי 66 שנה. וזה בדיוק אחד ההבדלים בין פיוס לשלום. אין שום סיכוי ששני הצדדים יכירו זה בצדקתו של זה. מה שאפשר להשיג הוא פשרות ענייניות וכואבות בשורה של נושאים המצויים במחלוקת בין הצדדים. את הפיוס נשאיר לדורות שיבואו אחרינו. הלוואי שיצליחו להגיע אליו בתנאים של שלום, כאשר נושאים שהיום נראים לנו בלתי פתירים יאבדו מחריפותם ומחשיבותם. gvirzבינתיים צריכה תנועת השלום להבהיר מה שייך לשלום ומה שייך לפיוס, ולצאת למאבק להצלת המדינה מהאסון שהימין מוביל אותנו אליו בסרבנות השלום שלו. חשוב שנחזיר את הצעת הסכם השלום של יוזמת ז`נבה, שהגו ישראלים ופלסטינים במשא ומתן אלטרנטיבי שהתבסס על יוזמת הנשיא קלינטון. נדרוש שיפסיקו למשוך זמן במשא ומתן, באמצעות התעסקות בנושאים נוהליים ובנושאי פיוס בלתי אפשרי, ונדרוש להפסיק את כל פעולות החבלה של ממשלת ישראל בסיכויי שלום. בעקבות גירוש הפלסטינים מכפרי המערות בדרום הר חברון, גירוש שביצעה ממשלת ברק ב-1999, יצאנו, חברי `הוועד הישראלי נגד הריסת בתים`, למאבק למען החזרת המגורשים. אלה חיו בחוסר כול בשטחים פתוחים, דבר שהביא אותנו לנסות לספק להם מצרכים בסיסיים. השותפים הפלסטינים שלנו ביקשו מאיתנו לא לעסוק בנדבנות, שמא זה ירגיל את המגורשים לחיות מנדבות ולא מפרי עבודתם. הם ביקשו שנעסוק במאבק הפוליטי להשבתם לכפריהם. נזכרתי בסיפור הזה נוכח רפיסותה של תנועת השלום הישראלית, שהתרגלה שאחרים עושים לה את העבודה. וזאת הטעות המרה שלנו. אם לא נצא למאבק על השלום, אף אחד לא יהיה שם במקומנו. קורבנות המלחמה הבאה יהיו ישראלים ופלסטינים, לא אמריקאים, ותהיה מוקצה בעולם מדינת ישראל, לא ארה`ב. - See more at: http://on-the-left-side.org.il/%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9f-%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa/#sthash.PSoifcwe.dpuf עמוס גבירץ - פעיל זכויות-אדם ושלום קישורים למאמרים האחרונים בנושא Hjejejejej גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו