קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - פרשנות

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

כמה מילים על יום האדמה.
כמה מילים על יום האדמה. מסתכן בתחזית – עוד כמה שעות יהיה דיווח באתרי החדשות על `הפרות סדר` באחת ההפגנות של יום האדמה. רק אז ייזכרו לציין את היום הזה, כי כאשר 20% מהאזרחים מכריזים של שביתה כללית ומציינים יום אבל/זעם/זיכרון זה לא מעניין עד שאיזה צעיר זורק אבן או איזה מנהיג קורא קריאה פוליטית שנראית `מוגזמת` לתקשורת העברית ולא מתיישרת לציפיות של המיינסטרים התקשורתי ממנהיגים ערבים.

יכתבו על זה או לא, היום `יום האדמה` (אפשר לקרוא על מקורותיו כאן : http://bit.ly/1kaeFRz)

אני עוסק בנושא כבר כמה שנים ורואה שבתחומים אחרים – תעסוקה, תחבורה, רווחה – יש דווקא התקדמויות אבל בתחום הקרקעות המדינה משחקת אותה בונקר ו`משחק סכום אפס` מול הערבים ומקבעת ומחזקת מצב אי שוויוני ומפלה. שנה אחרי שנה אנחנו חוזרים על המספרים שמספרים את כל הסיפור - מאז 1948 ועד היום שתי הקבוצות גדלו בשיעורים דומים (פי 8 -10) אבל המדינה הקימה 700 (!) יישובים חדשים בעבור היהודים (כולל ערים חדשות) ולא הקימה אף יישוב בעבור הערבים, פרט לעיירות קבע לבדואים שפונו בנגב. וגם ב 2014 - זה לא השתנה.

ועוד - בדרום סכסוך הקרקעות בין האזרחים הבדואים והמדינה נמצא בעיצומו ומי יודע איזה פיצוץ מחכה לנו שם. בצפון מרכז ודרום משרד השיכון ורמ`י (לשעבר ממ`י) מתחילים לשווק קרקעות מנהל ביישובים הערבים. עד כה בהצלחה חלקית . בכל מקרה זו תופעה מבורכת שיכולה לספק פתרונות דיור אבל למרות שבד`כ לא מעניין אותי הסיבות למדיניות חיובית את האמת כאן יש לומר – אחת המוטיבציות זה לעצור את הזליגה/מעבר/הגירה של הערבים ליישובים היהודים. מוטיבציה גרועה ביותר וגם גזענית.

ובסוגיות העומק – הקרקעות שהופקעו בשנות ה -70 (חלקם עד היום ללא שימוש), הרחבת גבולות השיפוט של היישובים הערבים – המדינה לא זזה מילימטר ומשאירה את האזרחים הערבים ללא מספיק קרקע, מתוסכלים ואת הקונפליקט שבו שרויים כולנו – יהודים וערבים כאחד - מדמם.
שלא יהיה ספק – האזרחים הערבים לא יסתפקו רק בתעסוקה. ובצדק.

משתף מאמר שכתבתי שנה שעברה. לצערי הדברים עדיין בתוקף:
`עם זאת, המצב הנוכחי אינו רק לא צודק, אלא הוא בגדר חבית אבק שריפה בין ערבים ליהודים בלבו של המרחב המשותף שאנו חולקים. האזרח הערבי שרואה בעיניים כלות את אדמתו המופקעת עומדת שוממה הוא אזרח פגוע. לכן, את המאבק הלאומי על הקרקע צריך להחליף בהפיכתה למשאב של כל האזרחים. צעדים משמעותיים, בוני אמון ומשני מציאות בתחום זה, גם אם יהיו רחוקים מלהגשים את כל מאווייהם של האזרחים הערבים, יהוו בסיס ופתח לפיוס היסטורי בין ערבים ויהודים. דווקא במקום הרגיש הזה טמונה ההזדמנות של כולנו.`

קישורים למאמרים האחרונים בנושא

מלחמת הסחת הדעת - או, סכנת הג`נוסייד בעזה
ההטעיה של הסכמי אוסלו
מעגל הדמים ממשיך להסתובב. ההרוגים הישראלים היום בהתנחלות עלי, כמו ההרוגים הפלסטינים אתמול בג`נין, הם כולם קרבנות הכיבוש.