קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

כפפות על הידיים, גז פלפל וחניקות: כך פונו הפליטים מהגבול
mekomit
ג`ון בראון ומיכל רותם
30.6.2014
http://mekomit.co.il/כפפות-על-הידיים-גז-פלפל-וחניקות-כך-פונ/



הגענו אל המאהל של הפליטים שיצאו מחולות בסביבות השעה ארבע, כשכבר היה ברור שהכוחות מתאספים כדי לעצור את כולם. כבר בדרך לשם טנדר מוכר של יחידת ״יואב״ (יחידת משטרה שהוקמה בעקבות תוכנית פראוור) נסע אחרינו ורכב יס״מ שעט קדימה. בערך בשעה שש וחצי התחילו להגיע בזחילה רכבים ממגוון סוגים, קודם רכזי הביטחון החמושים של יישובי האזור בשלל ג׳יפים וטרקטורונים, אחר כך רכבים של רשות ההגירה, ג׳יפים של הצבא, ואוטובוסים. השיירה הבאה כבר הייתה יותר מאיימת, עשרות רכבי יס״מ ויואב, תותח מים ופרשים הגיעו אל האזור והחלו להתפרש.

בעוד שהשוטרים התארגנו לקראת הפינוי, היה נראה שפקחי ההגירה הגיעו כדי לצלם כמה סלפי׳ס ולהצטלם עם סוסי המשטרה. רובם ככולם חבשו על ידיהם כפפות שחורות, ככל הנראה בשל מוצאה של האוכלוסייה שהגיעו לפנות.

ואז התחיל הפינוי. קודם נתנו לפליטים חצי שעה להתפנות מרצונם, ואז תוך רגע עברו לפינוי אלים. שיטת הפינוי היתה חטיפת פליטים מתוך הקבוצה, כשכל פליט נגרר על ידי לפחות ארבעה שוטרים ופקחים. מי שהתנגד הוכה, נאזק והורם, לרוב תוך כדי חניקה, אל תוך האוטובוסים. הפרשים הוצבו בכיוון הגבול, ורדפו אחרי כל פליט שהעלה בדעתו אפילו לרגע לברוח. בהמשך החל גם השימוש בגז פלפל נגד הפליטים.

הפינוי היה בגלים, ממלאים אוטובוס בפליטים זועקים וחבולים, נחים, ומתחילים שוב. כל הזמן המשיכו להדהד ברקע קריאותיהם של הפליטים ״לא זזים״ לצד צווחות ובכי. הם המשיכו לעמוד מול השוטרים בשקט, כשאלה חוטפים אחד אחד ומעלים אותם לאוטובוסים. אמיצים וגאים, למרות שלכולם היה ברור איך הערב הזה יסתיים. ההתנגדות נמשכה עד לרגע האחרון, ולכולם היה ברור שהפליטים יחזרו לכלא בראש מורם, גם אם חבולים. הם עמדו על זכותם למחות, למרות שככל הנראה מרביתם יועברו לתקופת כליאה במתקן הסגור ״סהרונים״.

לקראת סוף הפינוי החלו דווקא רכזי הביטחון ואזרחים נוספים שהיו במקום, ועד לאותו רגע צפו בעונג צרוף במופע האימים של רשות ההגירה, לתקוף פעילים שהגיעו לתמוך בפליטים. פעיל שניסה לצלם מעצר אלים של פליט נהדף בכוח על ידי אחד מהם, באיומי רובה. פעיל נוסף שכבר נכנס לתוך הרכב כדי לצאת מהשטח, נשלף מן הרכב, התוקפים שטענו כי צילם אותם הכו אותו וניסו לגנוב את הפלאפון שלו.

לאחר סיום הפינוי נותרו מספר פעילים בשטח בכדי לאסוף את הציוד הרב שהפליטים נאלצו להשאיר מאחוריהם כשנלקחו לכלא. בשעה זו נופצה שימשת רכבה של אחת הפעילות, ושלושה צמיגים של רכב של פעילה נוספת נחתכו בסכין. שתי פעילות אחרות שהגיעו עם סיום הפינוי הוכו בברוטליות. אחת מהן בקושי הספיקה לצלם את הסביבה לפני ששניים התנפלו עליה, שברו את מצלמתה וגנבו את כרטיס הזיכרון שלה. אחר-כך כך הכו וגררו את הפעילה השנייה שניסתה להגן עליה ופצעו אותה במרפק. כל אותו הזמן המשטרה הייתה עדיין נוכחת במקום, ולא עשתה דבר למרות שצעקותיהן נשמעו למרחוק.

הציפייה מהפליטים שיצאו למאבק על החופש שלהם לחזור לכלא ללא מאבק היתה לא פחות ממגוכחת. פעם נוספת, ובטוח לא בפעם האחרונה, הפליטים הוכיחו שגם תחת הדיכוי הקשה ביותר אפשר להמשיך להיאבק בכבוד ובאומץ. המדינה יכולה לשלול מהפליטים את חופש התנועה שלהם ולטעון שהם ״מסתננים״, ״מהגרי עבודה״ ואפילו לגרש אותם מכאן בחזרה לתופת. אבל זה לא ימנע מהם לדרוש את הדרישה הבסיסית לקבל יחס אנושי והכרה במעמד הפליטות שלהם. הם יאבקו לשם כך בכל האמצעים העומדים לרשותם, גם אם מועטים כמו פשוט הצמדות אחד לשני או לארץ בעודם נבעטים ונגררים, או שביתת רעב שהחלה אתמול לאחר שנלקחו לסהרונים.


קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב