קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

עזה: גבורתם של האנשים הפשוטים
on-the-left-side
חסן ח`ד`ר
17.07.14
http://on-the-left-side.org.il/עזה-גבורתם-של-האנשים-הפשוטים/




מבט אחר על המציאות הפלסטינית בעזה, במאמר שהתפרסם שלשום בעיתון הפלסטיני אל אייאם, ומתפרסם כאן באדיבותה של המתרגמת יהודית הראל.

הנושא האחד והיחיד ששווה לכתוב עליו הוא גבורתם של מיליון ושבע מאות אלף בני תמותה, בשר ודם, ברצועת עזה. אלה הם בנים ובנות, גברים ונשים, אבות ואימהות, אנשים בגיל העמידה וקשישים, חולים, תינוקות, צעירים, עניים ועשירים, מתבגרים ומתבגרות.
כל אלה, ללא יוצא מן הכלל, עלולים למות מוות סתמי. איש מהם איננו יודע מתי יקרה הדבר. אולם, רעם ההפצצות הקרובות והרחוקות מציב את המוות בראש רשימת האפשרויות.
אין גבורה במלחמה או במוות. אך אכזרית יותר מן המוות היא ההמתנה לו. הגבורה האמתית היא במעשיהם של מיליון ושבע מאות אלף בני אדם, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ששים דקות בשעה, וששים שניות בדקה, במאבקם לשרוד. להישאר בחיים בלי להשתגע, או לאבד את החוט הדק, שברגעים מסוימים יוצר את ההבדל בין אדם וחיה.

בבתי עזה אין חדרים ממוגנים, ואין מקלטים אליהם יאוצו האנשים, ואין צפירות התראה שיזהירו אותם מפני התקרבות מטוסי הקרב, ואין `כיפת-ברזל` או מערכות נגד מטוסים. ואין צוותים רפואיים המצוידים באביזרים הרפואיים החדישים ביותר, ובכל מה שאפשר להעלות על הדעת מבחינת ציוד וטכנולוגיות להצלת חיים ולטיפול בהלומי חרדה ולהגשת סיוע הומניטארי והגנה חברתית.

אם התמוטט הבית על ראש דייריו, והם מתו, נפתרה הבעיה, ואולם אם נהרס הבית, ודייריו נותרו בחיים, מחכה להם עינוי חדש, והוא – חיפוש מחסה ומקלט כשהם ערומים וחסרי כל.
מיליון ושבע מאות אלף בני אדם, בשר ודם. חשופים וערומים תחת שמי הברזל, והאדמה בוערת תחת רגליהם.

אין תועלת בדיבור על חוסר האונים הערבי, הדברים נאמרו כבר מזמן. ואין טעם להזכיר את שתיקת העולם ואת העדר המצפון העולמי. גם דברים אלה נאמרו כבר מזמן. ואין אפילו תועלת בדיבור על פשעי המלחמה של מדינת ישראל, כי הרי גם הדברים האלה נאמרו כבר מזמן. `חוסר אונים`, `העדר מצפון`, `שתיקה ופשעים`, הנם בחזקת `מזון מהיר` שכל כותב חוזר אליו, כל אימת שהוא מוצא עצמו נאלץ לכתוב על נושא שעליו כילה כבר את כל תחמושת המילים.

האם שונה המלחמה הנוכחית נגד עזה מהמלחמה הקודמת, או מזו שתבוא בעקבותיה?. לא בעיני מיליון ושבע מאות אלף בני אדם, המשכימים קום ודבר לא מבטיח להם כי לא יהיה זה הבוקר האחרון. וכשיורד הלילה, דבר לא מבטיח להם שיגיעו שלמים ובריאים לסיפו של שחר חדש.

לאמתו של דבר, אין האנשים יודעים את הפחד עד אחרי שחוזרת נשימתם. אזי יכולים הם לדבר על משמעות החיים בגיהינום, ולגלות את הגבורה שבחיי היום יום. הגבורה טמונה בדיבור רגיל שבין אם ובניה בצל מוות אפשרי; הגבורה היא בהורים המתבוננים בבניהם ובבנותיהם, שעליהם הם אינם מסוגלים לגונן מפני מוות צפוי מראש, בעודם רוצים לשמר מה שנותר ממעמדם כהורים.

כולנו נפלנו בדרגות שונות אל תוך המלכודת של נרטיבים הרואיים ההופכים את בני התמותה הרגילים לסמלים ולאמצעי הסברה של משמעות הסוגיה הלאומית. לא הבנו שמלכודת זו שוללת מאותם בני אדם רגילים את זכותם להיות גיבורים, זכות שלא תעמוד להם אם יהפכו לסמלים ויחדלו להיות בני אדם רגילים. המשמעות ההרואית של קיומם לא תתגלה, אלא אם תישמר פשטותם – היותם בני תמותה רגילים. ככל שיש פחות פוליטיקה יש יותר אנושיות.

עוד מעט וכל זה יסתיים.

לפני הסיום ימותו אלה שנגזר עליהם למות, ויחיו האחרים, ללא סיבה נראית לעין. עוד מעט ישכחו הפרשנים את מה שאירע, משום שמחזות חדשים של מוות ישתלטו על מרקעי הטלוויזיה. אנשי סוכנויות החדשות ייסעו מכאן, והדוברים יסבלו מאבטלה זמנית.
ובינתיים, מיליון ושבע מאות אלף בני אדם ייצאו מתוך עיי החורבות ועננת אבק השרפה, אל האוויר החם והאבק הנישאים ברוח והמוות האקראי הניבט מכל עבר.
ואנחנו נשלוף שוב אותן מטבעות לשון שחוקות, ונשים אותן על המדף, ונשכח את גבורתם של האנשים הפשוטים עד להודעה חדשה.


הכותב הינו סופר ועיתונאי פלסטיני מרמאללה, משפחתו חיה ברצועה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד