קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר עדות מעזה: על הריגת שמונת בני משפחת אבו ג`ראד בהפצצת ביתם hagada שאדי טאלב 20.08.14 http://hagada.org.il/2014/08/20/עדות-מעזה-על-הריגת-שמונת-בני-משפחת-אבו/ שאדי מוחמד סאלח טאלב , בן 29, נשוי ואב לשניים, הוא תושב בית חאנון בצפון רצועת עזה. את עדותו גבה תחקירן בצלם ברמאללה, איאד חדאד, באמצעות הטלפון, ב-21 ביולי 2014. אנחנו גרים בבית חאנון, באזור של בתי מגורים צפופים מאוד. יש פה הרבה מגדלי מגורים שבכל אחד יש הרבה דירות ואנחנו גרים באחד מהם. התושבים כאן מתחתנים בגיל צעיר ויש משפחות עם הרבה ילדים. אדם יכול להתחתן בגיל 16 ובגיל 24 הוא כבר אבא לחמישה או שישה ילדים. יש גם משפחות שיש בהן עשרים ומשהו ילדים. מאז תחילת ההתקפה הישראלית על הרצועה, החיים שלנו הפכו לקשים מאוד. אנחנו בקושי מוצאים אוכל לתת לילדים שלנו. אין חלב לתינוקות. יש מחסור חמור במים לשתייה. אין אפשרות לעבוד ואנחנו בקושי ישנים. יש הרבה פעילות של חמושים פלסטינים באזור הגבול עם ישראל, לא רחוק מאזורי המגורים וישראל מפציצה את האזורים האלה. אלה בעיקר שטחים חשופים, לא מיושבים, שמופצצים תמיד בתחילת כל מבצע צבאי של ישראל ברצועה. עברנו את כל המבצעים הצבאיים הקודמים, אבל הפעם זה שונה. בעבר ה`התנגדות` הפלסטינית הייתה חלשה. במבצעים קודמים טנקים עברו את הגבול לתוך הרצועה, הגיעו לאזורים של בתי התושבים והזהירו אותם להתפנות באמצעות רמקולים. ככה קרה בפעולות שהיו ברצועה בשנים הראשונות אחרי הפינוי של ההתנחלויות מהרצועה. במבצע שהיה בסוף 2008 (`עופרת יצוקה`), הזהירו את התושבים באזור באמצעות הצלב האדום. במבצע בשנת 2012 (`עמוד ענן`) הרבה תושבים, כולל המשפחה שלי, התפנו בעצמם עם תחילת התקיפות. כל פינוי גורר איתו סבל רב. נמאס לנו כבר. בפעם האחרונה, במארס 2014, ההפצצה האווירית התמקדה במנהרות ברצועת הגבול. ראינו את ההפצצות מהבתים שלנו. אף אחד לא ביקש מאתנו להתפנות, אבל חלק מהמשפחות חששו והתפנו מיוזמתן. היו כאלה שפינו את הנשים והילדים והקשישים ורק הגברים הצעירים נשארו כדי לשמור על הרכוש שלהם. ככה גם אנחנו עשינו. אשתי עברה עם שני הילדים הקטנים שלנו לבית של סבא שלהם במחנה הפליטים ג`באליא ואני נשארתי לבד לשמור על הבית. ככה עשו גם האחים שלי וקרובי משפחה אחרים והרבה משפחות אחרות. במבצע הנוכחי, כבר ביום שהתחילה הפעולה הקרקעית הופצצו חלק מהדירות במגדלי מגורים בבית חאנון. צוותים של אמבולנסים שהגיעו לשכונה כדי לטפל בפצועים ביום הראשון לפעולה הקרקעית מסרו לנו שיש פעילות צבאית רצינית באזור והמליצו לנו להתפנות כדי לשמור על החיים שלנו. קיבלנו את ההמלצה שלהם והתפננו עוד באותו היום. ככה עשו רוב תושבי האזור. אנחנו עברנו לבית של חבר בעיזבת בית חאנון, ממזרח לבית חאנון. שמעתי מאנשים שההפצצות על בית חאנון נמשכו למחרת ובעצם הן נמשכות עד היום, ודירות נוספות במגדלים נפגעו. ביום שישי, 18 ביולי 2014, בסביבות השעה 21:00, בערך שעתיים אחרי שאני והמשפחה שלי עזבנו את הבית שלנו בבית חאנון, בשעת תפילת הערב השנייה, שמעתי פיצוץ חזק. אחד הבתים בשכונה שאליה עברנו, במרחק של בערך 40-30 מטרים מהבית שהתארחנו בו, נפגע. אני חושב שזה היה פגז של ארטילריה. הוא פגע בחצר האחורית של הבית. בבית גרו בערך עשרים בני אדם ממשפחת אבו ג`ראד. בערך שלושים שניות אחרי הפגז הראשון נחת פגז נוסף שפגע באחד הקירות של הבית וגרם לו נזק גדול. יצאתי מהבית והגעתי בריצה לבית שהופצץ. הגיעו עוד הרבה שכנים מהבתים הסמוכים. התחלנו לפנות את הנפגעים לאמבולנסים שהגיעו תוך זמן קצר. אחרי שסיימנו לפנות את כולם התבררו תוצאות ההפגזה – שמונה בני משפחה נהרגו וארבעה נפצעו. התברר לי שאני מכיר חלק מההרוגים – את עבד א-רחמן אבו ג`ראד, אשתו, רג`אא, ושני הילדים שלהם – בן חצי שנה ובן שש. האח של עבד א-רחמן, מוחמד, סיפר לי שרוב ההרוגים היו באחד החדרים וצפו בסדרת הטלוויזיה הסורית `באב אל-חארה`. מוחמד סיפר ששתי האחיות, סמר, בת 15, ואחלאם, בת 18, לא נפגעו מהפגז הראשון. הן היו בקומה השנייה והסתכלו מהחלון על תוצאות הפגיעה של הפגז בחצר ואז נהרגו מפגיעת הפגז השני. כשסיימנו לפנות את הנפגעים מהבית החלטנו, אני והחבר שאצלו התארחנו, להתפנות עם המשפחות שלנו מהאזור. בסביבות השעה 23:00 עברתי עם המשפחה שלי לבית של חבר אחר באזור א-תוואם, ליד בית חאנון. החבר הזה כבר התפנה עם המשפחה שלו והבית היה ריק. באזור נשארו בעיקר הגברים מהמשפחות שהתפנו. הם שומרים על הבתים שלהם מגנבים. המצב בכל צפון הרצועה הולך ונהיה מסוכן וקשה יותר. אני חושב שנאלץ להתפנות שוב, גם מכאן. אנחנו לא יודעים לאן ללכת. עד מתי נחזיק מעמד? רק אלוהים יודע. ההרוגים בהפגזת בית מ שפחת אבו ג`ראד הם: עבד א-רחמאן מוסא ח`ליל אבו ג`ראד, בן 23. אשתו: רג`אא ח`ליל אבו ג`ראד, בת 32 וילדיהם: הניה עבד א-רחמאן אבו ג`ראד, בן 3 ומוסא עבד א-רחמאן אבו ג`ראד, בן שמונה חודשים. אחיו של עבד א-רחמן, נעים ח`לילי אבו ג`ראד, בן 18 ובנו סמיח נעים אבו ג`ראד, בן שנה. מוסא אבו ג`ראד, בת 15 ואחותה אחלאם מוסא אבו ג`ראד, בת 18 (אחיותיהם של ההרוגים עבד א-רחמן ונעים אבו ג`ראד). קישורים למאמרים האחרונים בנושא לגנות או לא לגנות, זאת השאלה בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים