קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מחנה בתי הקפה הפלסטיני ומחנה השלום הישראלי
mekomit
רמי יונס
17.8.2014
http://mekomit.co.il/מחנה-השלום-ובתי-הקפה/




`ואתם, איך אתם?` עאוני שאל.

`הא? מה איתנו…?` עניתי, מופתע לגמרי. `עזוב אותך ממה שקורה איתנו בנאדם, כל העולם דואג לכם ואנחנו, כרגיל, לא עושים מספיק`.

`ועדיין, אנחנו מעריכים את מה שאתם בתוך שטחי 48` עושים בשבילנו. לא קל לכם ואת זה כולם כאן יודעים, ולמרות זאת, אתם עושים יותר ממה שהחבר`ה בקופי שופס ברמאללה עושים`.

כשחברים בעזה נמצאים תחת הפצצות, כאשר גם הם וגם אתה יודעים שההפצצות רנדומאליות לגמרי ושאין באמת מקום בטוח, אז כל פעם כשהם שואלים לשלומך משהו בזה מרגיש מעוות. הדבר הטבעי הוא דרישה שלך לשלומם, וכשההפך קורה באופן קבוע, ממש בכל שיחה עם חבר או חברה מעזה, הצד הסנטימנטלי שבי גובר על הציני, והדקירות הקלות בבית החזה לא מאחרות להגיע. ההתייחסות לאקטיביזם הפלסטיני העקר ברמאללה, שעיקרו ישיבה ודיונים אינסופיים בברים ובתי קפה, מייאשת ומוסיפה לכאב מימד של חוסר תקווה.

העזתים דואגים, ולא רק לעצמם. גם הם רואים חיילים יורים למוות במפגינים בגדה ושוטרים מכים ועוצרים מפגינים פלסטינים בישראל. הדאגה של העזתים לשאר אחיהם הפלסטינים, מלבד אלה במדינת רמאללה, מופנית מבחינתם כלפי מי שלא מנותק ותלוש.

[הבהרה] כפלסטיני בעל אזרחות ישראלית וחופש תנועה יחסי, אני לא יכול להעביר ביקורת על פעילים ברמאללה הנמצאים תחת מספר הגבלות (תנועה, מגבלות של הרשות המונעות להפגין), ומאבקם מתנהל תחת תנאי דיכוי קשים משלי. אך אני בהחלט מצטרף לביקורת של עאוני כנגד הפעילים המקורבים לרשות, הלא הם יושבי הקופי שופס היקרים, שחלקם הגדול מחזיקים ברשותם בנוסף גם דרכון זר.

גם בצעדת ה-48 אלף, המפגינים וההרוגים הגיעו מהכפרים ומחנות הפליטים מסביב לרמאללה, אך לא מהעיר עצמה. בזמן שבעזה כבר מאחסנים גופות ילדים במקררי גלידה, כי בחדרי המתים מזמן אין מקום ולא תמיד אפשר לקבור מיד כי הצבא המוסרי ביקום עלול לנצל את הלוויה ולהפגיז, רמאללה חוותה מספר נמוך מאוד של הפגנות.

וכך, בעוד בעזה מחליפים את האדום של הקרטיב בטעם תות באדום של דם וחלקי גופות מרוטשות, אקטיביסטים אליטיסטים פלסטיניים מקורבי הרשות ימשיכו לשבת בקופי שופס המפורסמים של רמאללה, וידברו על הכיבוש כאילו הוא בכלל קיים על אדמה אחרת, מרוחקת ונוכרית. בעזה מפגיזים בתי חולים וילדים על החוף, וברמאללה ימשיכו לדבר על איך צריך להתנגד לכיבוש, מיד לאחר עוד לגימה מכוס הטייבה הצוננת.

במקביל, חלק גדול ממחנה השלום הישראלי, שנדם בעת מעשי הטבח בעזה, כרגיל כמו בתחילת כל סבב אלים, מוביל כעת ביקורת כנגד השיחות עם חמאס במקום לברך עליהן ולקרוא לתחילת משא ומתן על הסדר קבע. ההפגנה אמש (שבת) הייתה מלאה במסרים חיוביים אומנם של מרצ (`לדבר עם ממשלת האחדות`), אך מה לעשות, כשאלה מובאים לצד עובדות לא נכונות (`התנגדנו למבצע מתחילתו` – אז למה לא הפגנתם?), גם המסר החשוב ביותר יאבד מאמינותו.

אין דרך עדינה לומר זאת: מחנה השלום הישראלי, שהוא מחנה שלום בעיקר בעיני עצמו, תמך בהרג נשים וילדים פלסטינים. הם ראו את התמונות המגיעות מעזה, והמשיכו להתייצב מאחורי ממשלתם וצבאם. ליריב אופנהיימר, למוזרים האלה מ`קול אחד` ואפילו לזהבה גלאון (למרות הנאום מאמש) אין כרגע זכות להטיף לאף אחד על מה מוסרי ומה לא. החודש האחרון הוכיח שוב את הפיקטיביות של רוב מחנה השלום הישראלי.

אז הנה ממשלת ישראל תוחבת את זנבה בין רגליה, משפילה עיניה וסוף סוף מדברת עם נציגי העם הפלסטיני ברצועה, שהיום במידה רבה מייצגים את העם הפלסטיני יותר מאחרים שחביבים על השמאל הציוני כל כך, ומי מתנגד? חלק מהמחנה שמעל בתפקידו כממלא מקומו של השמאל, כל סוג של שמאל, בנוף המדיני הישראלי.

במקום להראות אחדות ותמיכה במהלך העשוי להביא לסוף המצור, או לפחות להקלות משמעותיות שלו בנוסף למציאת פיתרון לחצי מליון העקורים, כדי שסוף סוף בני האנוש בעזה יוכלו לחיות חיים סמי-נורמליים – חלק מאותו מחנה יעדיף את ההוא שמתעלם מדרישות עמו ומסרב, למשל, להצטרף לאמנת רומא ולהביא להפללת מנהיגי ישראל בפשעי מלחמה שכל העולם ראה.

הפרשנות הישראלית גורסת שעבאס לא יפנה לבית המשפט בינלאומי בהאג כי הדבר עלול להביא להעמדתם לדין של פלסטינים גם כן. מדובר בקשקוש מוחלט. ישראל העמידה לדין כמעט את כל מי שכבר רצתה מהפלגים הפלסטינים השונים, וברוב המקרים גם ביצעה את גזר הדין בעצמה (חיסולים ממוקדים) בגדה, ומחמאס לעבאס לא ממש אכפת, להיפך. הוא ישמח להיפטר מכמה מהם, מהמעט שעוד נותרו בהנהגת חמאס שבהם ישראל לא הצליחה להתנקש.

הסיבה היחידה בגינה עבאס לא פונה להאג היא כספי האמריקאים, בהם הוא תלוי כדי להמשיך לקיים את הרשות הפלסטינית. `go ahead` מיסטר אובמה יגיד בעודו לופת את אשכיו של עבאס, `say Hague one more time`. הרשות הרבה יותר חשובה מבחינתו ממניעתו של טבח עתידי נוסף.

כמה סמלי אם כן, שרוב מחנה השלום הישראלי, המנותק מכל דבר שקשור לשלום אמיתי ופעל כימין לכל דבר ועניין בחודש האחרון, עדיין דורש לחזק את עבאס, מנהיגם של פעילי הקופי שופס הפלסטיניים, המנותקים מדרישותיו וסבלו של העם הפלסטיני בעצמם.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב