קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

לא תיסע לארץ אויב ולא תדבר איתו בערבית
לא למות טיפש
עידן לנדו
05.09.14
http://idanlandau.com/2014/09/05/no-talk-with-enemy-in-arabic/



אתמול נגזרה על סעיד נפאע, לשעבר ח`כ במפלגת בל`ד, שנת מאסר בפועל, בעוון ביקור במדינת אויב ומגע עם סוכן זר. בשנת 2007 יצא נפאע בראש משלחת של כ-300 אנשי דת דרוזים לסוריה, במטרה לבקר אתרי דת ובני משפחה. במהלך הביקור הוא נפגש עם טלאל נאג`י, סגן מזכ`ל החזית העממית (הוא `הסוכן הזר`). בטיעונים לעונש נכתב: `הנזק כתוצאה מפגישה של אדם כזה עם בכיר בארגון מחבלים הינו בוודאי כבד מאד`.

בוודאי כבד מאד. בלי ספק כבד מאד. נפאע למעשה הצטרף לשורה ארוכה של אנשי ציבור ופוליטיקאים ישראלים ששילמו בחירותם על חציית הקווים ל`מדינות אויב` ותעוזתם להיפגש עם `סוכנים זרים`. הנה רשימה הסטורית קצרה.

ספטמבר 1977: ראש המוסד, יצחק חופי, ושר החוץ משה דיין, נפגשו במרוקו עם חסן תוהאמי, סגן ראש הממשלה של מדינת האויב מצרים. השיחות החשאיות הכינו את הקרקע להסכם השלום עם מצרים.

בשובם ארצה, נשפטו חופי ודיין ונכנסו לשנת מאסר בכלא.
אוגוסט 1986: יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, עמירם ניר, נפגש בפריז עם ד`ר חסן רוחאני, סגן יו`ר הפרלמנט של מדינת האויב איראן ומזכיר הוועדה לביטחון לאומי בטהרן. הפגישה נועדה לחזק את הקשר עם מתנגדי חומייני באיראן.
בשובו ארצה, נשפט ניר ונכנס לשנת מאסר בכלא.

אפריל 1987: שר החוץ, שמעון פרס, ומנכ`ל משרדו, יוסי ביילין, נפגשו בלונדון עם מנהיג מדינת האויב ירדן, המלך חוסיין, וחתמו איתו על `הסכם לונדון`. ההסכם טורפד בידי ראש הממשלה יצחק שמיר. המגעים האלה היו חוליה אחרונה בשרשרת הסטורית ארוכה של פגישות חשאיות של מנהיגי ישראל - בן גוריון, גולדה מאיר ועוד - עם בית המלוכה הירדני.

בשובם ארצה, נשפטו פרס וביילין ונכנסו לשנת מאסר בכלא.
אוגוסט 1987: שר האנרגיה, משה שחל, נפגש עם ניזאר חמדון, שגריר מדינת האויב עיראק בוושינגטון, על רקע מלחמת איראן-עיראק והצטננות היחסים בין ישראל לאיראן.
עם שובו ארצה, נשפט שחל ונכנס לשנת מאסר בכלא.

נובמבר 2007: שר הביטחון, אהוד ברק, נפגש בוושינגטון עם פייסל אל-מקדאד, שר החוץ של מדינת האויב סוריה.

בשובו ארצה, נשפט ברק ונכנס לשנת מאסר בכלא.
אוגוסט 2010: נציג ישראלי רשמי נפגש עם נציג אויב ישראל, איש החמאס עומאר עבד אל-ראזק, לשעבר שר האוצר בממשלת איסמעיל הנייה. הפגישה החשאית נערכה בנתניה ונידונו בה עסקת שליט וירי הרקטות לישראל.
בשובו ארצה, נשפט הנציג הישראלי ונכנס לשנת מאסר בכלא.

דבר השופטים

אני קורא את גזר הדין ומתקשה להבין במה פשע נפאע. עצם הנסיעה לסוריה? דרוזים ישראלים חוצים את מעבר קונייטרה לתוך סוריה דרך שגרה. פוליטיקאים ואנשי-סוד ישראלים פוקדים את בירות ערב במשך עשרות שנים. על כן האישום בדבר `ביקור בארץ אויב` הוא קשקוש בלבוש. ואיזה `מגע` בדיוק קיים נפאע עם `הסוכן הזר`, טלאל נאג`י מהחזית העממית? ברור לכל שהמפגש הזה לא היה עילת הנסיעה; נפאע יצא בראש משלחת של 300 דרוזים לביקור דתי ומשפחתי. המדינה גם אינה טוענת שיש בידה ראיות להעברת מידע רגיש או סודי לידי נאג`י. שימו לב ללשון הנפתלת של השופטים, שכל מטרתה לעמעם ולטשטש את היעדרן של כל ראיות מפלילות נגד נפאע:

`דומה כי נסיבות המקרה שלפנינו מגלמות בצורה מובהקת סוג מפגש, אשר מאפייניו מהווים בפועל סיכון לביטחון המדינה או לכל הפחות דבר העשוי להביא לפגיעה כזו. הכוונה היא לסיכון ביטחון המדינה הנובע מפגישה של אישיות ישראלית בכירה מאוד, נבחר ציבור, בעל נגישות מירבית למידע - עם בכיר בארגון טרור`.

`מגלמות בצורה מובהקת סוג מפגש`. כלומר, ההפללה היא על בסיס סוג המפגש שקיים נפאע, ולא על בסיס המפגש הקונקרטי. `לכל הפחות דבר העשוי להביא לפגיעה כזו` – ולא, בפשטות, מפגש שהביא לפגיעה כזו.

גזר הדין הזה הוא תועבה משפטית. הוא עצמו תועבה והוא שייך לסוג של תועבה משפטית מוכרת – חריצת דין גזענית נגד ערבים באשר הם ערבים. לא דוגמה בודדת, ולא מהיום.

והאמת היא

והאמת היא שנפאע חטף רק כי הוא ערבי. וחטף חזק במיוחד משתי סיבות: ראשית כל, הוא חבר בל`ד, מפלגה שהשלטון הישראלי שם לו למטרה למחוק ולרסק באמצעות רדיפה פוליטית של מנהיגיה, עד חורמה (זוכרים את עומר סעיד?). ובאתנוקרטיה כמו באתנוקרטיה – גם בית המחוקקים וגם הרשות השופטת מתיישרים לפי קו השלטון (לאחר גזר הדין הכריז ח`כ יריב לוין: `עכשיו תורה של ח`כ חנין זועבי לשלם את המחיר על בגידתה`). ושנית, נפאע הוא דרוזי, ו`ככזה הוא צריך להיות `ציוני טוב``, כמו שכותב הרב אליהו קאופמן, `כי כך `חינכו` את הדרוזים`.

אז הנה, גם זה קרה, והשמים לא נפלו. ישראלי נכנס לכלא לשנה שלמה רק כי העז לדבר עם האויב. המדינה נוהמת: אני מדברת עם האויבים, לא אתה. ובטח שלא מדברים עם האויב בשפה שלו. רק בעברית מותר. ובכלל, די כבר עם כל הערבית הזאת.

וגם זה לא קרה: אף ציוץ מחאה לא נשמע ב`שמאל` הישראלי. שנה בכלא על מפגש עם האויב? ח`כ לשעבר? ערבי?

פחחח. אנחנו ציונים טובים, ולעזאזל נימלר.

* * *

[למען הסר ספק: תמיכתו של סעיד נפאע במשטר של הקצב מדמשק היא נתעבת, ולפחות בעיניי, מסוכנת מבחינה פוליטית הרבה יותר מפגישותיו עם פלסטינים בסוריה. אבל גם היא - חירוק שיניים דמוקרטי - חוסה תחת חופש הביטוי, ואין בה כדי להצדיק את רדיפתו].
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב