קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מלחמת עזה כאירוע מכונן
on-the-left-side
דניאל בר-טל
02.09.14
http://on-the-left-side.org.il/מלחמת-עזה-כאירוע-מכונן






עכשיו יש הזדמנות להסדר מדיני, ולזקוף את הישגי המלחמה של הפלסטינים לזכות הרשות הפלסטינית, שנפגעה מאד בעיני הקולקטיב הפלסטיני.

כדי להבין את ההווה חשוב לזכור שהחמאס הוקם בעידוד ישראל בשנות השמונים, כמשקל נגד אש`ף ופת`ח החילוניים והלאומיים, שהוגדרו כטרוריסטים, כאויב אכזר וטוטאלי, שאין לשאת ולתת איתו ויש לאסור כל מגע עם אנשיו. חמאס היה אמור לקיים את תפקידו כמפצל את החברה הפלסטינית, לפי עיקרון ה`הפרד ומשול`. חמאס מילא תפקיד זה בהצלחה, אלא שהוא גם קם על יוצרו. הוא התרחב מאד. לא מדובר בארגון טרוריסטי בלבד (כהגדרת הממשלה ומדינות נוספות), אלא בתנועה חברתית רחבה עם מאות אלפי חברים ואוהדים, ועם מוסדות בכל התחומים – כולל חינוך, בריאות וסעד. הזרוע הצבאית, גדודי עז א-דין אל-קסאם, שקיימת בנוסף לזרוע פוליטית, המבצעת פעולות טרור, מהווה יחסית חלק קטן ממניין החברים.

מבטו של חמאס אינו מצטמצם לראיה מקומית. מטרותיו לאומיות ונוגעות לאזור כולו. בעיני הפלסטינים, ובעיני חלק מהקהילה הבינלאומית, חמאס נלחם גם נגד הכיבוש, ומציע דרך חלופית לדרכו של פת`ח. עם זאת, חייבים לדעת שחמאס אינו הומוגני, כפי שמציגה אותו ממשלת ישראל. גם בו יש מרחב דעות, יש מאבקי כוח ויש קיצוניים פחות וקיצוניים יותר. גם בחמאס יש מנהיגים שנוטים לקבל מטרות מתונות.

בהתנתקות שביצע ראש ממשלת ישראל המנוח אריאל שרון ב-2005 ישראל לא התנקתה מעזה. היא לא הפסיקה למעשה את הכיבוש, אלא שינתה את אופיו ויצרה מערכת חדשה של שליטה ופיקוח על אנשים וטריטוריה, ובהמשך אף הטילה מצור כבד עליה. זה קרה בתהליך מהיר בעקבות הבחירות הדמוקרטיות שבהן ניצח חמאס, תוצאה שהביאה לסנקציות שונות, כולל סגר חלקי של עזה. אחרי השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007, הגבירה ישראל בספטמבר את המצור באופן משמעותי, ומצרים סגרה את מעבר רפיח. המצור מטעם ישראל כלל פיקוח מלא על כניסת אנשים וסחורות מהים, מהיבשה ומהאוויר, כעונש קולקטיבי על האוכלוסייה הפלסטינית, כדי להביאה לידי הכרה ששלטון חמאס ותמיכה בו מוליכים לאסון.

הפעולות האלימות של חמאס נגד ישראל אינן מקריות. הן נובעות בדרך כלל מסיבות שאפשר לנבא אותן מראש. כך למשל, פיגועי המתאבדים של חמאס פרצו בעוצמה בעקבות הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בנובמבר 1994, ויותר מאוחר בעקבות החיסול של `המהנדס` יחיא עיאש בינואר 1996. ביוני 2006 שבר חמאס את הפסקת האש בתגובה לפעולות יזומות של צה`ל בעזה, שגרמו למותם של 16 אזרחים פלסטינים.

מנקודת מבט ישראלית, צריך לדעת שכאשר במטכ`ל או בממשלה מחליטים לחסל לוחמים או מחבלים של חמאס, הם יודעים בוודאות גבוהה שהפעולה תביא לירי על אזרחים בישראל, ובכל זאת מחליטים לבצע אותה. כמעט אף יהודי בישראל לא מתרעם על ההחלטה, שמביאה לפגיעה קשה באזרחים ישראלים.

עכשיו לפגיעה בפלסטינים: אי אפשר לשכנע אנשים בעולם שישראל מונעת פגיעה באזרחים. העדויות הרבות שזורמות מוכיחות מעל לכל ספק שאחת המטרות של ישראל בסיבובי האלימות בעזה היא פגיעה רחבה בתשתיות אזרחיות של הממשל בעזה ופגיעה רחבה במרקם החיים האזרחיים. המטרה של זריעת ההרס המרבי היא לצרוב בתודעת הפלסטינים ששלטון חמאס אכזר, שאינו מתחשב בהם, ולכן יש להפסיק לתמוך בו ואף להתנגד לו, בגלל ההרס שהוא מביא על עזה.

ברור שעם סיום האלימות כל צד יכריז על ניצחון. חמאס עלה כשחקן ראשי בסדר החדש שמתגבש. גם אם ביצוע ההסכם העתידי ייעשה דרך הרשות הפלסטינית ובפיקוח שלה, בעיני העם הפלסטיני הוכיח חמאס שהישגים פוליטיים משיגים רק דרך אלימות.

את ההקלות שייעשו בסופו של הדבר, ישראל יכלה לבצע בלי מלחמה, דרך אבו מאזן, ולזכות לשיפור היחסים עם הפלסטינים ועם העולם. ממשלת ישראל פגעה קשות ביחסים עם הממשל בארצות הברית. כעת היא הרחיבה את השנאה הפלסטינית, המריצה פעולות נקם בעתיד ודרדרה את מעמדה בעולם לשפל חדש. אולם כעת יש עדיין הזדמנות לזקוף את הישגי המלחמה של הפלסטינים לזכות הרשות הפלסטינית, שיצאה נפגעת מאד בעיני הקולקטיב הפלסטיני.
אם המלחמה תביא להכרה זאת אצל ראש הממשלה, והוא יחליט בנחישות להוביל מהלכים חדשים של תהליך שלום, אז אולי יסתכלו על המלחמה הזאת, בעוד שנים, כאירוע שפתח פתח לזמנים של שלום.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב