קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

אזור ניסויי הרג בסביבה אורבנית
hagada
אלי אמינוב
18.10.2014
http://hagada.org.il/2014/10/20/%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%92-%D7%91%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA/



כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת.
עזה, אחד האזורים האורבניים הצפופים בעולם, היא שדה ניסוי מתאים ביותר למטרה זו. הצורך בניסויים עולה בהתמדה, הן בשל התרבותם, שכלולם וגיוונם של אמצעי ההרג, הן בשל הגידול בחלקה של תעשיית הנשק ביצוא הישראלי, והן בשל ההבנה המתגבשת בקרב ממשלות וארגוני בטחון, שרוב המלחמות בשנים הקרובות יתרחשו בתוך ערים. הסיבה לכך היא העובדה שרוב אוכלוסיית העולם כבר שוכנת בערים ואין ספק שמשברים כלכליים וחברתיים חמורים, שיאיימו על הסדר החברתי הנוכחי, עומדים על סף דלתנו. כבר במבצע `צוק איתן` ראינו שימוש נרחב במכשירי הרג חדשים, משוכללים ומותאמים ללחימה אורבנית. הפרסומים על כך אינם סודיים כלל.
היותה של ישראל מעצמת יצור נשק היא עובדה ידועה זה מכבר, אך צמיחתה המהירה מתאפשרת בזכות השימוש בנשק על אוכלוסייה אורבנית אנושית, ויצירת הוכחות אמינות ליכולת הרג, המהוות פרסום שיווקי מצוין וזול לחברות הישראליות ומגבירות את יכולת המכירה שלהן. למשל, בשנת 2014, חברת אלביט מערכות, התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית, שמוצריהן נסחרים בעולם כולו, קיבלו ייצוג של כבוד בדירוג מאה יצרניות הנשק הגדולות בעולם, שערך השבועון הביטחוני האמריקאי דיפנס ניוז. אלביט מערכות דורגה במקום ה-30, התעשייה האווירית דורגה במקום ה-35 והתעשייה הצבאית (IMI) דורגה במקום ה-94.
נתחיל בדברים קטנים, שנועדו להגן על הצלף הישראלי ולאפשר לו להרוג אחרים במהירות ובביטחון, הודות ל-Spotlight, מערכת אלקטרו-אופטית לאיתור מיקום צלפים, שפותחה בידי רפאל ומיועדת להגן על חיי הלוחמים בשדה הקרב. הלוחמים מקבלים אינדיקציה על מיקום האיום ויודעים כיצד להיזהר וכיצד לנטרלו. המערכת, כך מסבירים ברפאל, יודעת להתחבר לכל ממשק שמסוגל לנטרל צלפי אויב – החל במערכות לוחמה אלקטרונית, דרך ממסד נתונים שמועבר לצלף וכלה בממשק נתונים שמועבר לטייס, המלווה את הפעילות הקרקעית מהאוויר. לדברי מנהל השיווק והפיתוח העסקי בחברת רפאל, `אם הצלף יכול לפגוע בך, אז המערכת תוכל לגלות את המיקום המדויק שלו בתוך שנייה`. לטענתו, נתוני הגילוי שלה עומדים על 95%. `בצוק איתן, היו מספר יחידות צה`ליות שהשתמשו במערכת. המפקדים בשטח ביקשו עוד ועוד כאלו, אבל בשלב מסוים כבר לא היה לנו מה לספק`, הוא מספר. הראשונים שקיבלו את המערכת לשימוש מבצעי היו לוחמי המארינס, שהשתמשו בה לראשונה באפגניסטן. בעזה נוסה גם כדור רובה מתוחכם לצלף, Razor core, המיוצר בידי תע`ש. לדברי ייצרניו הוא מאופיין `בדיוק משופר, בכוח עצירה גבוה ובטווח משופר`, ההכרחיים בשטח עירוני (ידיעות אחרונות 28.7.14).
באותו עיתון נתפרסמו עוד אמצעי הרג בטוחים למשתמש, כגון רימון IM החדש של תע`ש, שאינו מתפוצץ מפגיעת כדור; ומערכת הגנה לטנקים מתוצרת רפאל, `מעיל רוח`, המסוגלת להשמיד טילי נ`ט ואת החוליה המשגרת. מפתחי המערכת זכו בפרס בטחון ישראל ומדינה זרה כבר רכשה את `מעיל רוח`, הכוללת מכ`ם מתוצרת אלתא של התעשייה האווירית, מחשב ירי ואמצעי יירוט. בניגוד למערכות הטילים האחרות, אמצעי היירוט של `מעיל רוח` אינו כולל מנגנון מעקב. הוא מורכב ממטען של כדוריות מתכת, הפוגע בטיל במעופו וגורם לו להתפוצץ לפני פגיעה. ייחודה של המערכת הוא ביכולתה להתמודד מול טילים קצרי טווח, אפילו אם הטנק המשגר מצוי בתנועה. מטען הכדוריות הניתז יכול להרוג את כל הנמצאים בקוטר עשרות מטרים מהטנק. הטנק הישראלי מצויד גם בפגז החכם החדש `כלנית`, המתעדכן ישירות מהמחשב בעת שהוא נטען בתותחי 120 מ`מ של הטנק, וניתן לתכנתו להתפוצץ מעל המטרה ולהשמיד את כל מה שמתחתיה. פגז הכלנית בא להחליף את פגז הרקפת, המשוכלל פחות, שהיה בשימוש מאז מלחמת לבנון השנייה. פגז נוסף בסדרה הוא ה`חצב`, שנועד לחדור קירות חיצוניים של בתים ולהתפוצץ בתוכם. מוזר הדבר, שהחברות הישראליות בוחרות להעניק לכלי ההרג שלהם שמות של פרחים כלנית,חצב,רקפת. מעניין אם נאום הכלניות המגוחך של הרמטכ`ל לתושבי עוטף עזה, נולד בהשפעת פרחים אלה.
במבצע `צוק איתן` הופעל לראשונה נגמ`ש בלתי מאויש, המסוגל לנוע במהירות של 50 קמ`ש ולשאת ארבעה טון ציוד ואספקה. אין זה רכב רובוטי ממש, אלא משוריין הנשלט מרחוק בידי חיילות מתוך רכב שליטה בסמוך לגבול. רכב השליטה מכיל הגה נוסף, דוושות ומסך (ישראל היום 13.8.14). רכב ותיק יותר הוא המשוריין הישראלי ראם, שנוצר באמצעות התעשייה אווירית באמצעות חברת רמת`א, המספקת עבודה לכ-350 עובדים בנגב. הראם מיוצר למעשה מאז 1985 ועד היום נמכרו למעלה מ-450 יחידות ללקוחות זרים. עד לפרסום על המשוריין הישראלי החדש (ידיעות אחרונות 6.7.14), הציבור הישראלי לא הכיר את הראם, מאחר שצה`ל לא יכול היה לרכשו בשל קשיי תקציב. לאחרונה זכה המפעל בהזמנת 100 יחידות ראם לכוחות האו`ם באפריקה. חגי שמואל, מנהל השיווק של המפעל, מסביר שהראם מסוגל לעסוק בפיזור הפגנות, להובלה ממוגנת של שמונה חיילים, לשמש כרכב תקיפה ולשאת טילים או מרגמה. רכב זה יכול גם להיות חלק מכלי הנשק במלחמות התוך עירוניות, הצפויות בעתיד הקרוב לפי הערכות המומחים.
ומכאן לתחום הימי. כלי השייט של חיל הים אינם יכולים לפעול בשטח הימי הקרוב לחוף, המכונה מי אפסיים. חברת DSIT הצליחה למצוא פתרון לבעיה. לדוגמה, הצוללים הפלסטינאים, שעשו את הדרך מעזה לשטח ישראל, נתגלו באמצעות מערכת Aqua Shield. לדברי יצרניה, אין היא משאירה ללוחמי קומנדו של האויב שום סיכוי. כיום ישנן בעולם רק שתי חברות שיודעות לתת מענה לאיום התת ימי המכונה `סונר`. אחת מהן, חברת DSIT הישראלית, היא מובילה עולמית בתווך התת ימי. בנוסף לניידותה ולאמינותה, המערכת הישראלית הגדילה את טווח הגילוי מרדיוס של מאות מטרים בודדים לרדיוס של כמה קילומטרים, כך שלמשמר החופים או לחיל הים ניתן זמן רב להיערך אל מול האיומים הקרבים. המערכת מתאימה גם לסיכול איומים על קידוחי הנפט והגז הטבעי בלב הים, ועל הסחר הבינלאומי דרך הים. פגיעה במתקנים אסטרטגיים בלב הים או בחוף (כגון קידוחי נפט, קידוחי גז, תחנות כוח על החוף, מתקני גרעין ועוד) עשויה להסב נזקים כבדים מאוד לכלכלה ואף לשתק מדינות. המרוויחה הגדולה היא DSIT, המציעה כיום את אמצעי הגילוי המתקדם ביותר בעולם. להערכת פורסט אנד סאליבן, בשש השנים הקרובות יושקעו בתחום למעלה מ-200 מיליון דולר ברמה הגלובלית. DSIT שולטת כיום על כ-70% מכלל המכירות של סונרים בעולם.
בין מוצרי הדגל של החברות הישראליות ניתן למנות את המל`טים, שהביאו את ישראל לקדמה הטכנולוגית בתחום התעופה הבלתי מאוישת, חלקים במערכת כיפת ברזל, מכ`מים מסוגים שונים, מערכות אלקטרוניות ואלקטרואופטיות שונות ועוד. התעשייה האווירית אף זכתה לפני מספר חודשים במכרז של לוקהיד מרטין ליצור כנפי ה-F35. שתיהן לוקחות חלק בלא מעט פרויקטים ביטחוניים-טכנולוגים ברמה הגלובלית. במלחמה האחרונה על עזה, למעלה ממחצית הגיחות המבצעיות בוצעו באמצעות מל`טים. ישראל משוכנעת שבעתיד יגבר חלקו של הנשק הרובוטי בשדה הקרב. כנראה שהטייסים האנושיים יועסקו בהכנת סרטוני תעמולה על אי פגיעה באזרחים.
* * *
יעילותה והצלחתה של תעשיית ההרג הישראלית אינן נובעות מ`הגניוס היהודי`, כמו שטוענים ישראלים, אלא מן העובדה שלרוב מדינות העולם אין מרחבי ניסוי נשק, המאוכלסים בשפני ניסוי אנושיים שאיש אינו מתעניין בהם. ניסויים אלה הכפילו בשנת 2013 את ייצוא הנשק הישראלי לאפריקה (הארץ 8.10.14). הצלחת הניסויים הגבירה את מכירות הנשק הישראלי לכ-40 מדינות ברחבי העולם. ברור שבלי מלחמות יקשה על ספקי ייעוץ ביטחוני (כלומר מארגני מלחמות) – כדוגמת אלוף במיל` ישראל זיו, שהשתחרר מצה`ל ב-2005 ופתח חברה לייעוץ בטחוני וצבאי (דה מרקר 8.8.14) – להמליץ במדינות אפריקה דווקא על נשק ישראלי. זיו אחראי לאימון יחידות צבא בטוגו, ניגריה, גאבון וניגריה ואפילו בגיאורגיה. במאמר הנ`ל קובע שוקי שדה, כי שלוש התעשיות הביטחוניות הגדולות - אלביט, רפאל והתעשייה האווירית – רשמו בחודש האחרון ניצחון ברור, מאחר ש`סגן מנהל השיווק שלהם הוא צוק איתן``. אגב, בישראל רשומות כאלף חברות המייצרות נשק, המספקות פרנסה לכ-150.000 איש. יעקב רוזמן מהתעשייה האווירית הצהיר: `צה`ל הוא מקדם מכירות טוב עבורנו`.
רשימת כלי הנשק לעיל היא רק קמצוץ מהפרסומים הגלויים של חברות ייצור הנשק ומהעיתונות הישראלית. רובם נתפרסמו כתעמולה לשיפור תחושת הכוח הישראלי בתקופת המלחמה האחרונה על עזה. במלחמה זו נעשה גם שימוש מורחב בתעמולה, הן בתקשורת המסורתית, שהתגייסה בהתלהבות לעניין, והן ברשתות החברתיות. לשם הפעלת הרשתות החברתיות גויסו ומומנו מאות מומחים ומתכנתים, שהפעילו רשת מתנדבים גדולה להפצת העמדה הישראלית הרשמית במסווה של `דעת קהל`. אלה אחראיים גם לסרטונים רבים, המעוותים את פרסומי האויב באמצעים טכניים ויצירתיים שונים ומפרסמים כזבים במסגרת חדשותית כביכול.
ישראל היא למעשה צבא שיש לו מדינה. לשם בחינת יכולת ההרג של תוצרתה, אין היא יכולה להסתפק במתקן צנוע דמוי עיירה, שהוקם בנגב בהשקעה של 226 מליון דולר ושיועד בעיקר להכשרת לוחמים. במתקן זה לא ניתן לבחון את הפצצות שריסקו 40,000 בתים ברצועה, ואי אפשר להכניס אליו 2200 איש כדי לבחון באמצעותם את כושר ההרג של כלי הנשק. לשם כך ישראל חייבת להמשיך ולהחזיק ברצועת עזה, ולכן היא פועלת להרס ניסיון האיחוד הפלסטיני וטיפוח משטרים שונים בגדה וברצועה. יש לזכור שישראל איננה הראשונה שצבאה בדק את יעילותם של כלי נשק על בני אדם חסרי זכויות. אנשי ס`ס רבים באזורים שגרמניה כבשה במלחמת העולם השנייה בדקו את כוח ההרג של כלי נשקם על ידי העמדת אנשים בטור, ירייה באדם הראשון ובדיקה כמה אנשים הצליחו להרוג בירייה אחת. זה מה שקורה כבר שנים בעזה - ניסויי כלי נשק על אנשים חסרי זכויות. יש הטוענים כי אלה רק פשעי מלחמה. לדעתי זהו ג`נוסייד מבוקר, המשתלב בתהליך מחיקתה של האומה הפלסטינית, שישראל מבצעת מאז הקמתה.

אלי אמינוב.18.10.2014

`ELI AMINOV` via ODS-Yaffa
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

Hjejejejej
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו