קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

איש נעים, מקסים ומסוכן
haokets
יזהר באר
06.11.14
http://www.haokets.org/2014/11/06/%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A0%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F/



ניסיון הסיכול הממוקד של מנהיג תנועות המקדש הוא עוד שלב בהפיכת הסכסוך למלחמת דת. האפוקליפסה בפתח

במהלך משפטה של `המחתרת היהודית` באמצע שנות השמונים, נשאל סגן ראש השב`כ על ידי השופטים מה היה עלול להתרחש, לדעתו, אם חברי המחתרת היו מוציאים לפועל את תכניתם לפוצץ את מבנה כיפת הסלע. תשובתו היתה חריפה: במקרה כזה עלולה היתה להתפתח מלחמה של כל העולם המוסלמי במדינת ישראל וסכנה להשמדתה.

פוטנציאל הנפיצות האדיר שמתנקז סביב הר הבית צריך להדיר שינה מעינינו. הפיגועים העממיים, אירועי הדריסה וגם ניסיון הרצח הפוליטי הראשון במסגרת המאבק על הר הבית היו רק שאלה של זמן לנוכח הפעילות היהודית הגוברת לשינוי הסטטוס-קוו בהר הבית. פעילות זו מתקיימת בעזרת ארגונים לא רשמיים ועמותות שנהנים מגיבוי רחב של לובי ציבורי ופוליטי, כולל במפלגת השלטון. הגופים והארגונים המוכרים בשם הקיבוצי `תנועות המקדש`, שיהודה גליק, שנורה בשבוע שעבר, היה אחד מפעיליהם המרכזיים, פועלים בשנים האחרונות בהצלחה מבחינתם לשינוי הדרגתי של הסטטוס-קוו שקבע כי מתחם הר-הבית הוא אזור תפילה מוסלמי, ואילו הכותל המערבי הוא אזור תפילה המיועד ליהודים. בשנה החולפת עלו מאות עולי רגל יהודיים, ביניהם קבוצות של רבנים, נשים, חברי כנסת, תלמידים ואף קבוצות של חיילים במדים. יותר ויותר רבנים, בעיקר מהמגזר הדתי-לאומי מעניקים היום היתר עליה להר הבית בניגוד לאיסורי ההלכה היהודית לאורך דורות.

פעילי המקדש לא רואים בהר הבית רק סמל דתי ואינם מצפים לאחרית הימים. עבורם הקמת בית המקדש היא תכנית פעולה ופקודת מבצע תיאולוגית ומעשית. מהצד השני, הר הבית, או בשמו האחר `אל אקצא`, הוא סמל דתי ורגשי הזורם בדמם של תושבי העולם המוסלמי כולו. מעטים הבתים שבהם לא ניתן לראות תמונה של מבנה כיפת הסלע תלויה לראווה בסלון הבית. כל ילד מוסלמי שנולד במרחב שבין מרוקו, אינדונזיה ופקיסטן גדל עם תמונת אל אקצה בתודעתו. פעילותם הגוברת של שוחרי הר-הבית היהודיים היא לפיכך גירוי מסוכן של העצב הרגיש ביותר בתודעה המוסלמית.

באוקטובר 1990 נהרגו ביום אחד 24 מוסלמים בהפגנות שפרצו בעקבות ניסיון של פעילי הר הבית להניח אבן פינה סמלית לבית המקדש השלישי. אירוע זה היה רגע מכונן בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כתוצאה ממנו קרא הפתח להסלמת האינתיפאדה. לראשונה נקראו הפלסטינים לעבור מיידוי אבנים לשימוש בסכינים. גם חמאס קרא להסלים את ההתנגדות וקבע שכל יהודי הוא מטרה ראויה לנקמה. ואכן, בחודשיים שחלפו מסוף אוקטובר 1990 ועד לסוף אותה השנה נרצחו שמונה ישראלים בדקירות סכין על ידי פלסטינים. בחקירותיהם במשטרה ובשב`כ טענו התוקפים, שביצעו את הדקירות כנקמה על הרוגי הר הבית.

ראשי המערכות הביטחוניות בישראל מבינים את פוטנציאל הנפיצות הנובע מפעילותם של שוחרי המקדש היהודיים ותומכיהם בזירה הפוליטית, כפי שעולה בדו`ח קשר מסוכן על דינאמיקת ההתעצמות של תנועות המקדש בישראל ומשמעויותיה.

שאלת הזכויות הדתיות והצדק ההיסטורי אינה העניין המרכזי למרות, שאם נרצה, נמצא גם טעם בעמדתם של גליק וחבריו. הצד היהודי אכן מופלה בסידורי התפילה הנוכחיים בהר הבית. יחד עם זאת, לשוחרי המקדש ולתומכיהם הפוליטיים יש מטרה מרחיקת לכת והיא השתלטות יהודית על כל מרחב האגן הקדוש והר הבית ודחיקת המוסלמים החוצה. האינטרס הציבורי מחייב לפיכך לבחון את שאלת המחיר הנורא הכרוך בניסיון כוחני לשנות את הסטטוס-קוו. שינוי כזה לא יכול להתקבל בהסכמה ע`י הצד השני, הרואה בכל המתחם סמל דתי מוסלמי בדרגה עליונה, ולכן הוא יכול להתממש רק באופן חד צדדי, משמע – אלים. המשמעות היא הפיכתו של הסכסוך הפוליטי על ארץ ישראל למלחמת דת הרת אסון.

יהודה גליק, שכונה ע`י המשטרה בעבר האיש המסוכן במזרח התיכון, הוא איש נעים הליכות, בעל קסם אישי רב וממוקד מטרה. המטרה – הר הבית. בשעות הרבות שישבתי איתו לצורך התחקיר לדו`ח `קשר מסוכן`, כמו אחרים גם אני נטיתי לחבבו. יחד עם זאת, צריך לומר שהוא וחבריו הם אכן אנשים מסוכנים, שמאיימים בפעילותם על האזור כולו. גליק בלט בשטח, והפך לסמל גם בעיני הצד השני. ניסיון החיסול שלו בידי הפעיל האסלאמי ממזרח ירושלים אינו שונה במהותו מפעולות של `סיכול ממוקד` שמקיימת ישראל בפעילים, במפקדים ובמנהיגים של הצד השני. בשני המקרים סבור הצד האלים כי אם יכרות את `ראש הנחש` הגוף יתנוון מאליו. כמובן ששני הצדדים טועים. מאות החיסולים הממוקדים שביצעה ישראל בפעילים פלסטיניים לא הביאו לסיום הסכסוך או להחלשתו. להפך, במקום הקורבנות צמחו פעילים ומנהיגים קיצוניים יותר. גם חיסולם של סמלי קיצוניות ישראליים, כמו הרב כהנא ובנו בנימין כהנא, השר רחבעם זאבי, מנהיג המתנחלים מהשומרון גלעד זר, והפגיעה האחרונה בגליק, לא יביאו להרגעת הסכסוך אלא רק להלהטתו. לסכסוך הישראלי-פלסטיני יש מרחב נשימה ארוך והוא יימשך כל עוד לא ייעשה ניסיון אמיתי לטפל בשורשיו הפוליטיים, ההיסטוריים, הדתיים והתרבותיים.

ובינתיים, ועד אז, המרשם ההכרחי לשרידותנו במרחב הם שכל ישר ומתינות. אם המערכת הפוליטית בישראל תמשיך להתיר לפירומנים מהר הבית לשחק בגפרורים נהיה נדונים לחזות בימינו אלה בהתגשמות חזיונות הבלהה על אפוקליפסה עכשיו.

יזהר באר הוא עיתונאי, מנכ`ל ארגון קשב ומחבר המחקר קשר מסוכן על דינאמיקת ההתעצמות של תנועת שוחרי המקדש ומשמעויותיה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

Hjejejejej
גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו