קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר כך מתעמרות הרשויות בירושלים במשפחתו של מו mekomit תמר פליישמן 1.11.2014 http://mekomit.co.il/%D7%9B%D7%9A-%D7%9E%D7%AA%D7%A2%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%D7%95-%D7%A9/ לפני ארבעה חודשים נרצח הנער מוחמד אבו ח`דיר, באירוע שהגביר את התסיסה בירושלים. מאז מנסה המשטרה למנוע את הנצחתו במרחב הציבורי. לאחר שנדרשו לפרק את האנדרטה לזכרו, עכשיו נדרשת המשפחה להסיר גם את תמונתו של מוחמד שתלויה מחוץ לביתם את המשפט `הם שרפו אותו והוא עוד היה חי` שמעתי מכל אחד מבני משפחת אבו-ח`דיר כשבאתי לביתם יומיים לאחר הלווייתו של בנם, מוחמד. מוחמד אבו ח`דיר נחטף בתחילת חודש הרמדאן בידי חורשי רע יהודים שהכניסו אותו לרכב ונסו לעבר יער ירושלים, שם שפכו על גופו דלק והציתו, ועזבו רק כשהילד הפך לאוד מעשן. לא היה קל לחצות אז את פתח חצר המשפחה אבל לא יכולתי שלא. `אם תגיד לי ללכת`, אמרתי לחוסיין אביו של מוחמד, `אכבד את רצונך ואלך`. והוא השיב לי: `כל בן אדם, רק לא מישהו מהממשלה או מהתנחלות מוזמן אלי הביתה`. ואכן, משפחת אבו-ח`דיר פתחה את אוהל האבלים בפני אלפי בני אדם בני כל העדות וכל הדתות וכל הלאומים. אלו צבאו על ביתם במשך ימי האבל הרשמי כדי להביע את השתתפותם בצער המשפחה וכאבה. מתוך כך שטרם נראתה כנבלה הזאת במקומותינו, שכך ייעשה לילד שכל פשעו שנולד לדת אחרת וללאום אחר ושהיה ברגע הלא נכון במקום הלא נכון. הילד, שכל חטאו שלפנות בוקר של אחד מימיו הראשונים של חודש הרמדאן ישב על מדרגות חנותו של אביו, שבכביש הראשי בשועפאט, וחיכה שיגיע מועד התפילה במסגד הסמוך. שרים ושועים שרצו להשתתף בצער המשפחה נדחו מעל פניה ולא הורשו להיכנס. האב סרב לשיחת טלפון עם ראש הממשלה, שמקורביו של נתניהו ניסו לארגן בין השניים. הוא השיב בשלילה גם לבקשתו של נשיא המדינה לערוך ביקור אבלים במעונו. הנשיא פרס והפמליה הנשיאותית כבר הגיעו אל מחוץ לבית המשפחה ונאלצו, נוכח סירוב המשפחה לקבלם, לשוב על עקבותיהם. המשפחה, שלא מצאה מנוחה ולא ידעה מרגוע מאז יום השריפה הנורא ההוא, מספרת גם על הילד האחר. ילד פלסטיני, שניסיון חטיפתו באותו מקום נכשל יום לפני חטיפתו של מוחמד. `הם (כוחות המשטרה) שלא שמרו אז על הילדים שלנו, עכשיו הם פה כל הזמן כשזה כבר מאוחר מדי`. מאז אותו היום, לאורך הרחוב בו הם גרים, ובייחוד ליד ביתם, מוצבים רבים מהכוחות המיוחדים של המשטרה – לובשי שחורים החמושים בכלי הרג חדשים ומשוכללים. כאילו התהפכו היוצרות ומי שאשם במציאות החדשה הוא הקורבן, ולא מדיניות ההפליה וההזנחה את תושבי מזרח ירושלים במשך עשרות שנות כיבוש. בעקבות רציחתו של מוחמד, שיש המכנים אותה כראשיתה של אינתיפאדה, הפכה המציאות לנפיצה יותר בירושלים וסביבותיה, ובייחוד על קו התפר שבין שני העמים. מתיחות זו גרמה לשורת התנכלויות מצד השלטונות כלפי בני משפחת אבו-ח`דיר, שכל מבוקשם הוא למצוא מעט מנוחה לנפשם ולהנציח את ילדם בדרכם הצנועה. מסע ההתעמרות במשפחת אבו-ח`דיר התחיל חודשיים לאחר רצח ילדם, כשנציגי משטרה הגיעו לביתם והורו להם לפרק את האנדרטה הצנועה שהקימו על גדר ביתם. שאם לא כן אמרו, יבואו הם, נציגי הרשות ויעשו את המלאכה. `זאת הייתה מלחמת עולם` מספר דודו של הילד, `אמרנו שאם הם יהרסו אותה אנחנו נבנה במקומה אחת גדולה באמצע פסי הרכבת`. ובינתיים, כי הכל במקום הממשק הזה שבין הכובש לנכבש הוא רק בינתיים, האנדרטה עומדת. אולם מה שצד בימים האחרונים את עיניהם של נציגי רשויות `החוק` זו תמונת הילד שתלתה המשפחה על קיר ביתם. על הקיר הפרטי שלהם, בשטח הפרטי שלהם בבית שרשום על שמם בערכאות בשכונה שהיא שלהם. `הם בטח חושבים שזו הסתה` אמר לי בן המשפחה. הוא סיפר שב-24 באוקטובר בשעה עשר בבוקר טילפן רב נגד כאמל פארס מפקד משטרת נווה יעקב למוכתר של שועפאט ולעורך הדין של המשפחה ושב וטילפן גם בשש בערב. פארס הודיע שהשלט ועליו תמונת הילד לא חוקי (על איזה חוק בכלל מדובר?) ושעליהם להסיר אותו מיד ואם לא, יקנסו במינימום של אלפיים שקל ליום. קנס שיוטל עליהם על ידי עירית ירושלים. `הורדנו, בטח שהורדנו` אומרים בני המשפחה, `כי איזו ברירה יש לנו?` קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד