קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר "יא חתיכת חמאס", קילל השוטר haokets תומר כהנא 20.01.15 http://www.haokets.org/2015/01/20/%D7%99%D7%90-%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%AA- %D7%97%D7%9E%D7%90%D7%A1-%D7%A7%D7%99%D7%9C%D7%9C- %D7%94%D7%A9%D7%95%D7%98%D7%A8/ אתה עובר על הפרטים באתרי החדשות, רואה אייטם קצר בטלוויזיה המתמקד בעיקר בהלוויה ובמהומה המתנהלת אל מול כוח משטרה מצויד בזרנוק מים ובסוסים אמיצי חזות, אבל מעבר לזה יש אנשים פרטיים. תומר כהנא מספר על ידידו, חאלד אל ג`עאר, אביו של סמי שנהרג בשבוע שעבר בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר נהרג (יש אומרים נרצח – נחכה לבדיקת מח`ש) סמי אל ג`עאר, בן 20, בפשיטה שערכה משטרת רהט על ספקי וצורכי סמים בחצר בית הספר אל–נור בעיר. עוד מקרה של כרוניקה ידועה מראש, של שוטרים עם יד קלה על ההדק כשמדובר בנער/גבר ערבי ובמקרה הזה בדואי. סמי נורה ממרחק של כ-25 מטרים כשהוא עומד בחצר ביתו, ואיננו חמוש. סאמיאתה שומע על אירועים מסוג זה, עובר על הפרטים באתרי החדשות, רואה אייטם קצר בטלוויזיה המתמקד בעיקר במסע ההלוויה ובמהומה-הפגנה, הנערכת אל מול כוח משטרה מצויד בזרנוק מים ובסוסים אמיצי חזות עם שוטרים פסאודו-בוקרים רוכבים בתוך ההמון. הפעם מדובר בבחור שניתן להגדירו כ`נורמטיבי` לחלוטין (היהודים קוראים לזה מלח הארץ), עובד בחברת הברום, עוזר בפרנסת המשפחה כמקובל בחברה הבדואית. אך מעבר לכל זה אביו, חאלד, הוא חבר טוב שלי – יקר לי כאח. אנו מכירים שנים רבות, מהתקופה שעבדנו יחד במרכז ג`ו אלון (מוזיאון הבדואים) ואחר כך הדרכנו יחד קבוצות של ישראלים ברהט. הוא מרצה בחסד, רהוט ומצחיק. לפעמים הבאתי אליו קבוצות להרצאה על ההיסטוריה והתרבות הבדואית. באופן אירוני, אחת מהקבוצות הללו היתה קבוצה אליטיסטית מהמחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל. חאלד שירת שלוש שנים בצה`ל והמשיך לעשות מילואים שנים רבות. הוא אח שכול – אחיו נהרג במלחמת ההתשה בסיני. יומיים לפני האירוע, הייתי אצלו בביקור וניהלנו שיחה אופטימית על מדינת ישראל – יהודית ודמוקרטית, השואפת לשוויון לשלום ולאחווה לטובת כל תושביה. אך טרם סיפרתי לכם את כל הסיפור: בעוד סמי בנו בידיו, נושם את נשימותיו האחרונות, וחאלד בכאבו דוחף את השוטרים המנסים לעוצרו, מתנפלים עליו שבעה שוטרים ומכים אותו מכות רצח. הם שוברים את ידו השמאלית ואחד מהם אף מקלל אותו: `יא חתיכת חמאס.` חאלד נעצר ונכבל באזיקים, ומאוחר יותר מובל לבית החולים ברזילי באשקלון, שם הוא משוחרר לביתו. הכאב והעלבון הצורב מכים אותו מכה אנושה ובשעות שלפני ההלוויה, כשהמון רב מסתופף באוהל האבלים שהוקם מול ביתו, הוא ממלמל ובוכה ותוקפת אותו חולשה איומה כשלידו רופא צמוד ומשגיח, בן משפחה. משלחת ארוכה של אנשי ציבור בדואים באה לנחם, ואחריה כמו תמיד משלחת של חברי הכנסת הערבים. לא נפקד גם מקומו של ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. כל אלו נתנו לאירוע נופך פוליטי, אך גם אנושי מאוד וסולידארי. שאלנו את עצמנו, מעט היהודים שהגיעו לנחם, כיצד נבחרים השוטרים המשרתים בתחנת המשטרה ברהט ואנשי הבילוש (שאינני יודע מהיכן הגיעו), ומהי רוחו של השוטר היורה? ומהי רוח המפקד? האם רהט נתפסת בעיניהם כעוד עיר פלסטינית? האם רוחו של הימין הישראלי הלאומני מתירה את דמם של הערבים? שאלה אחרת שעלתה בלבי: האם לא צריך היה לצפות לביקור של איזה מנהיג יהודי, אולי אפילו נשיא המדינה, או לכל הפחות המפכ`ל, ולו רק בשם המשוואה המאחדת בין ישראל היהודית לישראל הדמוקרטית השואפת לשוויון בין כל תושביה כפי שנצרב במגילת העצמאות… בכאבו, עלול חאלד, שהיה עד לא מכבר ישראלי גאה ואמיץ, לאבד את אמונו במדינה, ובוודאי במשטרת ישראל. ואני, קומץ ישראלי קטן, קורא לכם, מנהיגי תנועות המרכז והשמאל – יש לכם אזרחים ותומכים פוטנציאלים במגזר הערבי ובמגזר הבדואי בפרט. פקדו את המקומות האלו. בואו אל חאלד הביתה, והוכיחו לו כי אתם ראויים להיות מנהיגים של כלל אזרחי ישראל ולא רק של היהודים. יש מצב שיאמינו לכם. קישורים למאמרים האחרונים בנושא גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב