קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

בת 14 בכלא? טוב, היא פלסטינית
המקום החם בגיהנום
04.02.15
נעם רותם
http://www.ha-makom.co.il/post/ham-noam-rotem



מ` היא ילדה בת 14 שאולי זרקה אבן לכיוון הכללי של חייל חמוש ואולי לא, אבל
הפשע העיקרי שלה הוא שהיא פלסטינית. שני ילדים בני גילה ביצעו את אותה עבירה
– לזכותם עמדה העובדה שהם יהודים. הם נשלחו הביתה ואותה זרקו לכלא לחודשיים,
הרחק ממשפחתה בלי שאיש יעמוד לצדה. למשטר המחיל שתי מערכות דין על תושבי
.אותו שטח יש שם

מ` היא תלמידת כיתה ח` מהכפר ביתין שליד רמאללה. ביום רביעי לפני שלושה
שבועות, לא רחוק משער בית הספר שבו היא לומדת, עצרה אותה קבוצה של חיילים
ישראלים שעברו במקום בטענה שזרקה עליהם אבנים, וכשחיפשו בתיק בית הספר שלה
הם מצאו סכין. הכוח החמוש לקח אותה לכלא `עופר`, שם היא נחקרה והושמה במעצר.
שישה ימים אחר כך, ב-5 בינואר, הובאה מ` לפני שופט צבאי שהחליט שעדיין נשקפת
סכנה מפניה ויש להשאירה במחבוש. מכיוון שאין ב`עופר` מתקן מתאים להחזיק
ילדות בנות 14, היא הועברה לרשות שירות בתי הסוהר ונשלחה לכלא `השרון`. שבוע
לאחר מכן, ב-11 בינואר, היא הובאה בחזרה לבית הדין הצבאי בעופר, אך השופטים
החליטו שלא להחליט - ושלחו אותה בחזרה לכלא.

כאן אולי כדאי להתעכב על הפרט הקטן הזה: בכל פעם שאסיר מועבר לדיון בעניינו
בבית משפט צבאי, זה כרוך בשעות ארוכות של סבל. השכמה בסביבות 3:00 לפנות
בוקר, אז שעות של המתנה בחדר קטן עם עשרות אסירים אחרים עד שתגיע ה`פוסטה` -
משאית האסירים. הנסיעה בכלי הרכב הזה, מתארים אסירים רבים, היא קשה ונמשכת
שעות ארוכות. כשמגיעים לבסוף למחנה עופר, מוכנסים עשרות אסירים ועצירים,
בגירים וקטינים ביחד, מבתי כלא בכל רחבי הארץ, לחדר צר מאוד ומחניק, שם הם
שוהים שעות ארוכות עד שמגיע זמן הדיון בעניינם. לעתים הדיון נדחה, ואז כל
הנסיעה היא לשווא (השבוע, למשל, הכריזו 17 עצירים מנהליים פלסטינים כי הם
מחרימים את דיוני בית הדין הצבאי, הרבה בגלל הסבל הכרוך בהגעה לשם).

אשר למ`, בגלל תנאי המעצר, הלחץ, וגל הקור, היא חלתה. למרות זאת, שמונה ימים
לאחר מכן, ב-19 בינואר, נאלצה לעשות שוב את כל הדרך מכלא השרון לעופר - רק
כדי לגלות שהתובע הצבאי לא טרח להגיע ועליה לחזור לכלא. יומיים אחר כך,
כשמצבה הפיזי והנפשי קשה מאוד, הסכים עורך הדין ששכרה המשפחה לקבל עסקת
טיעון שהציע התובע הצבאי, לפיה תישאר מ` חודשיים בכלא, בניכוי 22 הימים ששהתה
במעצר, וכי משפחתה תשלם לקופת המדינה 6,000 שקלים.

האם זה הנוהל? ככה זה עובד תמיד? התשובה היא לא. בחודש נובמבר, למשל, דווח על
שני מקרים דומים. אלא שבהם היו אלה צעירים יהודים שזרקו אבנים לעבר אנשים
וכלי רכב. אחד בירושלים ואחד בחברון. שני הצעירים לא בילו ולו לילה אחד
במעצר, ונגד אחד מהם אפילו לא הוגש כתב אישום. מ` היא ילדה בת 14 שאולי זרקה
אבן לכיוון הכללי של חייל חמוש ואולי לא, אבל הפשע העיקרי שלה הוא שהיא
פלסטינית. שני ילדים בני גילה ביצעו את אותה עבירה – לזכותם עמדה העובדה שהם
יהודים. הם נשלחו הביתה ואותה זרקו לכלא, הרחק ממשפחתה בלי שאיש יעמוד לצדה.
למשטר המחיל שתי מערכות דין על תושבי אותו שטח יש שם.

מ` תהיה כלואה בשבועות הקרובים בתא קטן עם שלוש קטינות פלסטיניות אחרות: י`,
בת 16, שהואשמה בנשיאת סכין אחרי שמאבטחים אזרחיים במחסום הורו לה להוריד את
כיסוי הראש שלה; ד`, בת 16 מירושלים, שנעצרה בינואר 2014 ונשפטה ל-18 חודשים;
וה`, בת 17 ממחנה הפליטים אל ערוב, שנעצרה בנובמבר אחרי שנטען כי ניסתה לדקור
חייל בחברון. אלה יהיו חייה עד תחילת חודש מרץ.

על פי נתוני שב`ס, נכון ל-31 בנובמבר 2014 היו כלואים בבתי הכלא הישראלים 17
ילדים בני פחות מ-16, מהן קטינה אחת (ד`) ו-139 קטינים נוספים בני 18-16 – 150
קטינים בסך הכל, לכל אחד סיפור מעצר וחקירה קשה יותר משל חברו. לפני כמה שנים
התגאתה המדינה בכך שפתחה בית דין צבאי לקטינים. אבל אין פה שום גאווה. יש פה
רק תעודת עניות למדינה שנהוג בה משטר צבאי על מיליוני אנשים.

מ` היא דוגמה קיצונית למדינה שצבאה וראשיה איבדו את שיקול הדעת המשפטי
והאנושי, אבל היא רק דוגמא. 156 הקטינים האחרים הנמצאים עכשיו בבתי הכלא
הישראלים, ואלפי הקטינים האחרים שנעצרו בשנה האחרונה, ונחקרו תוך הפעלת
אלימות פיזית ופסיכולוגית קשה, משלימים את התמונה.

מ` ואחרים הם קורבן למדיניות ישראלית שמאפשרת לקצינים בצבא לשים קטינים,
ילדים, במשך חודשים ושנים בכלא בניגוד לאמנות בינלאומיות שעליהם חתומה
המדינה שהם משרתים בה. לאף אחד כאן בעצם לא איכפת.

*

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: `האסירה נקלטה בשירות בתי הסוהר בתאריך
31/12/14 ושובצה באגף הנשים בתא שבו שוהות רק קטינות .

האסירה עברה בדיקה של רופא ,זוכה לטיפול רפואי על פי הצורך ומקבלת את כל
הציוד הנדרש. כמו כן, אין מניעת ביקורים של קרובים מדרגה ראשונה`.

מדובר צה`ל נמסר שמשטרת מחוז ש`י היא שעצרה את מ` ואחראית לתנאי החזקתה עד
שהועברה לשב`ס. ממשטרת מחוז ש`י עדיין לא נמסרה תגובה.

כשמעצר הוא הפתרון - ניב חכלילי

י` בת ה-16 הסתכסכה עם משפחתה וברחה מהבית. בשטחי הרשות יש חלופות מאוד
מוגבלות לנערות ונערים במצוקה. בניגוד לישראל, מערכת הרווחה מתקשה לעקוב אחר
מצבם של ילדים בסיכון ומעונות ומקלטים כמעט ולא קיימים.

לא פעם, הפתרון עבור נערות במצבי סיכון הוא להגיע למחסומים ישראליים ולהתעמת
עם החיילים כדי להיחלץ ממצב שעבורן נתפש כמצב ללא מוצא. י` מעידה שהגיעה
למחסום קלנדיה ישירות מבית דוקו, הכפר שבו התגוררה, לא רחוק מרמאללה, כשהיא
אוחזת בסכין, `כדי לדקור ולהתאבד`.

י` מואשמת בנסיון דקירה, זאת אומרת שהגיעה למחסום בכוונה לפגוע במאבטחים
ובחיילים. אבל מי שיצפה בסרטון שפורסם, יוכל לראות כיצד הנערה מחזיקה בצורה
גלויה את הסכין במרחק רב מהמאבטחים במחסום ולא מתקרבת אליהם או תוקפת איש,
עד שהם עוצרים אותה.

עו`ד טארק ברגותי שמייצג את י` ביקש מהמנהל האזרחי לערוך תסקיר מבחן לנערה על
חשבון המנהל, ובדיון האחרון, כשהוגש התסקיר, קיבל השופט את בקשת ברגותי
והסכים שתועבר מהכלא למעון סגור לנערות בבית ג`אלה שהסכים לקלוט אותה, בנוסף
על הפקדת ערבות של 5,000 שקלים.

אלא שלאחר החלטת השופט, הפרקליטות הגישה ערר נגד השחרור: `הם מתנגדים שהמנהל
אזרחי יערוך תסקיר מבחן על חשבונו ושהילדה תשתחרר למעון סגור שאין להם יכולת
לפקח עליו, ועכשיו זה מונח לפני בית הדין לערעורים`, אומר עו`ד ברגותי. חודש
וחצי אחרי המעצר, י` עדיין בכלא, ממתינה לערעור.



תגובת דובר מחוז ש`י:

צוות לוחמים של יס`מ מחוז ש`י שנסע על כביש 60 הבחין בנער רעול פנים שזרק
אבנים לעבר רכבים ישראלים. הלוחמים החלו במרדף רגלי אחר הנער רעול הפנים
ובמהלכו זרק הנער סכין לאדמה. לאחר מרדף קצר עצרו הלוחמים את הנער רעול
הפנים ולהפתעתם גילו כי מדובר בנערה.

בחקירה ראשונית הודתה הנערה כי ברצונה לפגוע ביהודים ובסכין שהיה על גופה
רצתה לדקור חייל. הנערה נעצרה ונלקחה לחקירה בתחנת בנימין.


צילומים שהועברו מחוז ש`י

תגובת המועצה לשלום הילד:

העובדה כי אדם הוא קטין או קטינה (מעל גיל האחריות הפלילית) אינה מקנה חסינות
גורפת, לא מפני חקירה, לא מפני מעצר ואף לא מפני העמדה לדין או מאסר. נשיאת
סכין (ובוודאי בכוונה לעשות בה שימוש אלים ופוגע), זריקת אבנים על אנשים או
כלי רכב וכיוצא באלה הן עבירות חמורות העלולות לסכן את שלומם של אחרים,
בוגרים כקטינים, ואף את חייהם, ועל כן אין להתייחס אליהן בקלות ראש.

כך לגבי שני צדי הקו הירוק, תהיה זהות הקטין החשוד בפגיעה אשר תהיה.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בקטינים, ובוודאי בצעירים שבהם (16-12), גם במי מהם
שנשפט והורשע ובוודאי במי שהוא בגדר חשוד בלבד, יש לנקוט בדרכים ייחודיות,
תוך הקפדה על מניעת פגיעה בשלומו של הקטין והתחשבות בחוסר בשלותו ובפגיעותו
הרבה.

כך מחויב מאמנות בינלאומיות (כמו האמנה בדבר זכויות הילד) שישראל מחויבת
להן, וכך מחויב מהחוק הישראלי הקובע אמות מידה אחרות לחקירה, למעצר, לשפיטה
ולמאסר, בהשוואה למבוגרים (חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). ניתן וצריך
לשמור על החוק והסדר ועל שלום הציבור תוך כדי הקפדה על המגבלות המיוחדות
העוסקות בקטינים כאמור.

הפעלת אלימות פיזית או נפשית, טרטור של שעות בהסעות בתנאים-לא תנאים
מהדיונים המשפטיים ואליהם, סחבת בהליכים המשפטיים, תנאים פיזיים בלתי הולמים
בחקירה או במעצר, עירוב של מבוגרים וקטינים והיעדר חלופות טיפוליות-שיקומיות
במקרים המתאימים, אינם ראויים ואין להשלים עמם כאשר מדובר בקטינים, יהיו
מוצאם ומעמדם אשר יהיו.

בנוסף, מן הראוי שמדינת ישראל תפנה לארגונים בינלאומיים ותעודד אותם לפתח
מענים טיפוליים ושיקומיים לנערים ולנערות במצוקה ברשות הפלסטינית. המחסור
במסגרות כאלה דוחף לא פעם בני נוער לעימותים עם החוק, לאיומים, ולפגיעות
מכוונות מתוך הנחה שמעצרם או מאסרם יהיו דרך מפלט ממצוקותיהם. מסגרת טיפולית
לנוער במצוקה איננה בבחינת `פרס`, אלא היא דרך יעילה (וזולה יחסית) למניעת
פגיעה, עבריינות, אלימות וסיכון.

יש אפוא אינטרס אנושי וישראלי כאחד בדאגה להקמת מסגרות שיקומיות וטיפוליות
לנוער, מסגרות העדיפות בכל מקרה על ענישה וכליאה.

שאלות נוספות בעקבות תגובות מחוז ש`י והשב`ס למאסרה של הילדה מ`

על פי תגובתו של דובר מחוז ש`י למעצרה של מ`, נערה בגובה מטר וחצי יצאה לבדה
כשתיק בית ספר גדול על גבה וסכין מיניאטורית עם להב באורך כ-5 ס`מ בידה במטרה
לזרוק אבנים בידה הפנויה. תגובה זו מעוררת כמה שאלות קשות:

1. האם הלוחמים ראו את הנערה זורקת את הסכין לקרקע? האם נמצאו טביעות
אצבעותיה של מ` נמצאו על הסכין?

2. האם נערך חיפוש על גופה של מ`, ואם כן – האם נערך על ידי חיילת או שוטרת
בהתאם לפקודות?

3. בצילום שהעביר הדובר מצולמת נערה צעירה, כנראה, כשידיה מאחורי גבה (במבט
מקרוב על צלה של הנערה אפשר לראות גם את צלו של האזיקון על ידיה). איזו מטרה
משרת התצלום פרט להשפלה של ילדה שנאלצה לדגמן עבור שוטר מבוגר ממנה כשהיא
אזוקה?

בנוסף, ראש ענף תקשורת בשב`ס ניקול אנגלנדר מסרה בתגובה לשאלותינו כי מ`
נקלטה בשירות בתי הסוהר ב-31 לדצמבר 2014. לעומתה, רס`ר מיטל וידל, רכזת חופש
המידע של שב`ס, טוענת כי באותו יום לא היו כלל קטינות בגיל 16-14 בחזקת השב`ס
(מכתב בסימוכין 05337515). אם מ` לא נקלטה בשב`ס באותו יום, בחזקת מי היא
היתה? מתי באמת נקלטה מ` על ידי שירות בתי הסוהר?
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב