קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

הכי קל להרוס בתים של נשים עניות
mekomit
סמאח סלאימה אגבאריה
11.2.2015
http://mekomit.co.il/%D7%9C%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9B%D7%99-%D7%A7%D7%9C-
%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-
%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/




נכון שאסור לבנות ללא אישורי בנייה. אבל מה אמורים לעשות תושבי לוד, שמחכים
שנים לתוכנית מתאר? מה יעשו הערבים כשרק ליהודים בונים בעיר? ואיך תמיד אלה
אמהות חד הוריות שמשלמות את המחיר?

לכאורה רק עוד בית לא חוקי נהרס בעיר לוד. הדימוי של עיר מוכת אלימות
ועבריינות יחד עם יותר מדי ערבים מפרי חוק הוא שילוב מרדים במיוחד לתקשורת
ולפעילים חברתיים. הרי מדובר בעירייה שרוצה לעשות סדר בנושא הבנייה, זה הכל.
אבל אני מזמינה אתכם לרגע להציץ במה שקורה בעיר לוד, שהוכרזה כיעד לאומי
לתנופה והשקעה לפי החלטות ממשלות ישראל הממוחזרות בעשור האחרון.

עשרות שנים אין בעיר תוכנית מתאר מאושרת, לא נותנים לערבים לבנות על
אדמותיהם, תוכניות הבניה תקועות בצנרת הבירוקרטית והן אמורות להכשיר אזורי
בניה מסודרים בשכונות הערביות בעיר – כך לפחות לפי תוכנית שיפור העיר לוד
שאושרה בממשלת נתניהו. העירייה בינתיים גובה ארנונה, מסים וקנסות עתק מבעלי
בתים בתהליך רישוי, לא סוללת כבישים כמובן ולא נותנת שירותים בסיסיים,
וממשיכה לאיים עם הריסות בתים בכל פעם שיש חילוקי דעות בין ראש העיר לבין
האופוזיציה.

אין פרויקט בנייה אחד בעיר שנבנה לערבים, ואפילו לא כזה שנבנה לכלל
האוכלוסייה, שערבים יוכלו לקנות בו בתים. פשוט אין. מצד שני, אלפי יחידות
דיור חדשות נבנו במהירות הבזק אל מול השכונות הערביות. דירות אלה מיועדות
למתנחלים, לגרעין התורני התורן או לאוכלוסייה דתית או חרדית. גם התוכנית
לעודד אכלוס על ידי משפחות חזקות מתקדמת יפה, והכוונה למשפחות יוצאי צבא
ומשטרה. זוג צעירים ערבי לא יכולים להתקרב אפילו למשרדי המכירות ולא לחלום
על סבסודים ומענקי תמיכה שמנים מהסוג שמקבלים באי העיר החדשים, שבוחרים
`לחזק` את העיר לוד.
כמובן ששום דבר לא מצדיק פגיעה קשה בחוק או בנייה בלתי חוקית. הבנו את זה. עד
שמשפחה ערבייה תמצא דירה על הירח היא אמורה להסתדר בצורה יצירתית וחוקית.
אבל אם נתקרב עוד קצת עם עדשה מגדלת ונבדוק למי הורסים בתים כל פעם מחדש,
נמצא שאפילו בפגיעה הכי קשה בביטחונו האישי של האזרח הערבי יש יחס מפלה כלפי
נשים וכלפי העניים ביותר.

כך למשל הקורבן האחרון של דחפורי ההריסה אתמול היא אישה חד הורית, אם לארבעה
ילדים, שבנתה בית בחלקת אדמה של אביה, באמצעות כסף שקיבלה כסיוע משכנים, אחים
ותורמים. זה היה בית קטן וצנוע בשורה של בתים יפים של בני המשפחה, לא מפריע
לתוכנית הכבישים ולא לאף אחד. הרבה בתים מסביב נבנו שנים לפני כן וגם הם
מחכים להיתרי בנייה ותקועים בהליך משפטי זה או אחר.

רק שהנא, האמא הזאת, לא יכולה להרשות לעצמה את הכסף לשלם לעורך דין מפורסם,
או לא יכולה לממן את הקנסות הכבדים שמוטלים עליה עד לאישור תוכניות המתאר.
היא הצליחה רק לגייס 3,000 שקל לעורך דין שברח אחרי הדיון הראשון. אחד
השוטרים שהגיע להריסה אתמול אמר לה: `מה לעשות, זה מה שקורה כשיש לך עו״ד
חמור!`.

כך שוב העירייה מלמדת את הערבים לקח על חשבון אישה ענייה וקשת יום. הרי אף
אחד לא העז להתקרב לאנשי עסקים ממשפחות מבוססות שעשו אותה ״עבירה״ בדיוק
ובנו על אדמתם. לאישה הזו אין גב ופעילים ותושבים לא יעשו מחאה נשכנית למענה.
אני חוזרת ונזכרת בחורף של ינואר, 2012, אז נהרס בית אחר בלוד עם סיפור דומה.
זה היה ביתה של עאישה אל פקיר, אם חד הורית שגידלה חמשה ילדים בבית צנוע. היא
ביקשה להוסיף חדר לבית ושילמה ביוקר, בהריסת כל הבית. דווקא הבית שלה מכל
הבתים נהרס מהר מאוד. שנתיים לפני כן, ביום סוער בדצמבר 2010, נהרסו חמשה
בתים של משפחת אבו עיד, שלושים ילדים נשארו ללא קורת גג, אלמנה חסרת אזרחות
שמגדלת שני יתומים, עובדת ניקיון שהיא אם לחמישה ילדים ונשואה לגבר חולה,
עובדת ניקיון נוספת שבעלה עזב לצפון והשאיר אותה עם ארבעה ילדים, ועוד.
מיותר לספר לכם איך המשפחות התפרקו, נקרעו לגזרים, ואיך שני הזוגות שתיפקדו
כמשפחות בריאות נאלצו האחת להעתיק את מגוריה לצפון והשנייה לגור בשיכון עלוב
בעיר עד היום.

אני לא רואה הבדל מהותי בין רדיפת הנשים המוחלשות האלו על ידי זרועותיו
הארוכות של הממשל לבין מצבן של רבקה ורחל ואחרות, שנאבקות שנים כדי לקבל
דיור ציבורי, או של שרה שפלשה לדירת עמידר לא מאוכלסת עם ילדיה. ההבדל הוא
שהנא הערבייה מלוד ככל הנראה לא תעלה לשידור עם קרן נויבך הבוקר, ואף אחד לא
ישמע אותה..
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב