קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ההרוגים של מלחמת עזה הרביעית
mekomit
חגי אלעד
17.2.2015
http://mekomit.co.il/%D7%94%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-
%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%A2%D7%96%D7%94-
%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA/




ההנהגה הישראלית מספרת שבמלחמת עזה נזהרנו שלא לפגוע באזרחים. מאות ההרוגים
שנפגעו מירי בתוך בתיהם מספרים סיפור אחר. ולא, אי אפשר להפיל את האחריות
למדיניות הישראלית על חמאס
השאירו תגובה

כותב אורח:

חודש לאחר תום מלחמת עזה – השנייה? השלישית? – עמד ראש הממשלה נתניהו בפני
עצרת האו`ם, והכריז כי `אין מדינה ואין צבא אחר בהיסטוריה שעשו מאמצים גדולים
יותר להימנע מהרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית של האויב שלהם`.

זה היה כמה שבועות אחרי היום ההוא בראשית אוגוסט 2014, היום בו הופצץ הבית של
משפחת אבו-מאדי במחנה הפליטים א-נוסייראת שבמרכז הרצועה. בתקיפה נהרגו הסבא,
יוסף דאווד אבו-מאדי, שלושה מבניו ושני נכדים. שאדי אבו-מאדי, אחד מבני
המשפחה ששרד את ההפצצה אך איבד שניים מילדיו, יוסף בן ה-6 וחלא בת השבועיים,
מספר כי אחיהם שואלים בכל יום על יוסף ועל חלא. הוא מספר להם שהם הלכו לגן
עדן. אשתו מדמיינת מעת לעת שהתינוקת חלא רעבה ומבקשת לינוק.

ביום ה-22 ללחימה, היה זה ראש האופוזיציה הרצוג שהכריז כי `אין בעניין הזה
מחלוקת בין אופוזיציה לקואליציה, אנחנו מנהלים מאבק צודק על דמותה של המדינה
ועל דמותו של עם ישראל`.

זה היה ה-29 ביולי, היום בו הופצץ בית משפחת אבו-ג`בר במחנה הפליטים
אל-בוריג`, וגם בניין א-דאלי בח`אן יונס, וגם בית משפחת בלאטה במחנה הפליטים
ג`באליא. באל-בוריג` נהרגו 19, מהם 17 בני אותה המשפחה; בח`אן יונס נהרגו 34,
יותר ממחציתם קטינים; בג`באליא נהרגו 11, כולם מאותה המשפחה. הנייה אבו ג`בר
שרדה את ההפצצה באל-בוריג`. היא מספרת על ארוחת עיד אל-פיטר שהמשפחה סעדה
יחדיו. את הפיצוץ היא לא שמעה. כשהתעוררה בבית החולים סיפרו לה על מות הבת,
הבן, אשתו ובנותיהם. למחרת, אחייניתה סיפרה לה על שאר בני המשפחה שנהרגו.

ארבעה חודשים לאחר סיום הלחימה טען הפצ`ר כי `דיני הלחימה הינם נר לרגליו של
צה`ל והוא פועל בנחישות ליישמם`. כותרת הנאום בו השמיע הפצ`ר דברים אלו הייתה
`אתגרי לחימה במרחבים צפופי אוכלוסין`. היה זה, כך נראה, במסגרת ההתמודדות עם
אתגרים אלו, שעשרות בתי מגורים מאוכלסים הופצצו על יושביהם במהלך הקיץ
האחרון בעזה.

דו`ח בצלם, המבוסס על תיעוד של שבעים הפצצות כאלו ברחבי הרצועה בקיץ, חשף הן
את נתוני ההרוגים והן את `המסגרת המשפטית` למדיניות תקיפה זו: הגמשה של
המונחים `מטרה צבאית`, `מידתיות` ו`אזהרה אפקטיבית` עד לריקונם כמעט מכל
תוכן. והתוצאה? למעלה משש מאות הרוגים בהפצצות שבדקנו, יותר מרבע מההרוגים
הפלסטינים בעזה הקיץ. לפחות 70 אחוז מהם לא השתתפו בלחימה. מאות בני אדם,
ילדים, נשים וקשישים שנהרגו באופן הזה, משפחה אחרי משפחה אחרי משפחה. אכן,
נחישות.
אחריות

ראש הממשלה ואחרים טוענים ללא הרף טענה כפולה: שישראל פועלת על פי הדין ועל
פי המוסר בעזה; אבל גם שכל פגיעה באזרחים בעזה היא לחלוטין אשמת חמאס. אבל אם
חמאס אשם בכל, אז ישראל לא אשמה בכלום ומכאן שיש לה יד חופשית לפעול צבאית
ללא כל רסן. זו טענה שאי אפשר לקבל, לא משפטית ולא מוסרית: אין הדדיות במלחמה
ואם צד אחד מפר את הכללים הצד השני עדיין מחויב להם. זוהי בדיוק משמעותם של
חוקים.

הבחירה במדיניות שתוצאותיה הקטלניות היו ידועות מראש – ובכל מקרה התבררו
במהרה – נעשתה על ידי קובעי המדיניות הישראליים, והם אלה הנושאים באחריות
לתוצאותיה המחרידות. הם, ולא דרג זוטר כזה או אחר, הכריעו באופן ברור ומתמשך
לשלוח את הצבא לפעול בעזה באופן הזה.

ישראל נושאת באחריות למעשיה, וחמאס נושא באחריות למעשיו. אכן, כפי שבצלם
הבהיר לפני הלחימה, במהלכה ולאחריה, חמאס הפר את הוראות המשפט ההומניטארי
הבינלאומי ובעיקר את חובתו להבחין בין מטרות אזרחיות לצבאיות: לא רק שחמאס
ירה לעבר אזרחים ישראלים, הוא עשה זאת מתוך אוכלוסייה אזרחית וממקומות
סמוכים לבתי אזרחים. אך הפרות אלו של חמאס אינן משחררות את ישראל מחובותיה –
חובות שבנשימה אחת ישראל טוענת שעמדה בהן ובאותה הנשימה עצמה מאשימה את חמאס
בתוצאות הפרתן.


בחירות

בעוד חודש ילכו הישראלים לקלפיות, להצביע בבחירות שתתרחשנה פחות משנה אחרי
אחת המלחמות המחרידות ביותר שהיו כאן. למעלה מאלפיים פלסטינים, למעלה משבעים
ישראלים, נהרגו בקיץ. מראות המוות וההרס מעזה מודחקים ומושתקים בישראל, בקיץ
כמו גם כעת. אבל את המחיר האנושי והמוסרי נוסיף כולנו לשלם לדורות.

על פי הנסיון הנורא של השנים האחרונות הרי שבעוד בערך שנתיים, אחרי עוד שנים
של סגר על פיסת האדמה הענייה והצפופה שמדרום לאשקלון, יגיע הזמן למלחמת עזה
נוספת – הרביעית? החמישית? – שתוצאותיה ידועות מראש: אלפי הרוגים, שכל אחד
מהם עולם ומלואו למשפחתו ולאוהביו.

האם העתיד הזה הוא בלתי נמנע? מה שברור הוא שבאופן בו המלחמות בעזה מנוהלות,
הרי שאלפי ההרוגים של המלחמה הבאה הם רק עניין של זמן. אמה של התינוקת חלא
כבר לא תזכה להניק את ביתה. התינוקות החיים ואלו שעוד יוולדו בשעה טובה –
לאיזה עתיד הם גדלים, בעזה ובישראל?

חגי אלעד הוא מנכ`ל בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים. הפוסט
פורסם גם באנגלית באתר 972+
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב