קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

האופציות לבוחר האנטי ציוני (כי על הישראבלו&
ofrayeshualyth.info
עפרה ישועה-ליית
06.03.15





`את צודקת, אבל על זה לא צריך לדבר`, אמר לי מוכר הנעליים. זה עתה סיים לספר
לי על שירותו בעזה בשנים הרעות ההן, ועל הדברים הרעים שראה וחווה אז. `אבל
הדברים האלה יימשכו כל זמן שהמדינה תרצה להיות יהודית ולתת זכויות יתר רק
ליהודים`, אמרתי לו, והוא ניפק מיד את התשובה שסגרה את הדיאלוג.

`וואלה נכון, אין מה לעשות`, מסכימים רוב נהגי מוניות, נציגים מקובלים של
`קול העם האותנטי`, בכל פעם שיוצא לי לנסות עליהם את ההיגיון הפשוט, המסביר
את המקור לרוב קובלנותיהם על החיים הקשים במרחב הציוני, אליו הגיעו הוריהם
בלי הרבה שיקול דעת עצמאי.

`על זה לא צריך לדבר` הוא המנטרה המאחדת את השיח הישראלי מימין ומשמאל,
בשיתוף פעולה צייתני של התקשורת לכל גווניה, ומכל הכיוונים. בחירות סתמיות,
שחיתויות, מלחמות, ברוטליות במרחב המילולי והאישי, יוקר המחיה וחוסר הדיור,
פערים חברתיים קיצוניים והזנחת החלשים, את כולם אפשר להסביר טוב יותר על רקע
מבנה הבסיס ועקרונות היסוד של המדינה הציונית. כולם קשורים בדרך זו או אחרת
לאותה המצאה פוליטית ייחודית, הגובה מחיר יקר על הפינוקים שהיא אמורה להעתיר
על המגזר הנבחר שלה. מאה וחמישה המנדטים המובטחים לרוב היהודי מתכתשים בזעם
רב על כל בקבוק ועל כל פליט, אך מאוחדים - מימין קיצוני ועד שמאל `קיצוני`
(עם כל נחמדותה והגינותה של זהבה גלאון) על הצורך ה`קיומי` שלא להגזים
בתביעות דמוקרטיות, העלולות לסכן את ההבטחה הנצחית ל`רוב יהודי`.

הימין למד שלא להתנצל על דביקותו האדוקה ב`זכותנו` לנשל, לחמוס, להפציץ
ולכלוא אוכלוסיות שלמות. מולו השמאל, בזהירות מירבית, מנפנף תקווה מלאת
חורים כגבינה שוויצרית לעתיד טוב של `שתי מדינות` מדומיינות ורבות חסד לצד
סיום ה`כיבוש`. על העיקרון האתני-דתי הנפסד שאמור להמשיך ולנהל לפחות אחת
מאותן מדינות אין דנים כלל. זו תהיה לנצח אותה מדינה יהודית שבה אריאל
הירשפלד וברוך מרזל שייכים בדיוק לאותה עדה ולאותו `עם`. העם שכדי להצטרף
אליו יש לעבור גיור לחומרא אצל הרב מאזוז.

לפני הרבה שנים הושמעו לא מעט אזהרות מפני הנזקים שתביא הקמתה של מדינה
כזאת: מהברון נתניאל רוטשילד בראשית המאה הקודמת, דרך מרטין בובר, הלל קוק
ועד הרב י. ל. מאגנס ערב הקמת המדינה, שלא לדבר על אגודת ישראל והרבנים
החרדים לדורותיהם. החרדים למדו לחיות באזור הנוחות שמציעה להם מדינת הלאום
הדתי. החילונים מנתבים את חוסר הנחת שלהם מהישראבלוף לסאטירה ולאמנות. הם
מזדעקים בכל פעם שהמיינסטרים הפוליטי, בעידוד הימין, מנסה לשלול מהם זכויות,
מענקים ופרסים שבשליטת הממסד הפוליטי. אבל על עצם העיקרון של משטר
פריבילגיות המבוסס על זהות דתית ואתנית אין שום דיון רציני, לא באקדמיה ולא
בתקשורת. מתי בפעם האחרונה שמעתם טיעונים נגד חוק השבות או חוק נכסי נפקדים?
מי מהלוחמים הראויים נגד תקנות האזרחות ונגד מתקן חולות מעז או מוכן לאתגר
את הקונסנזוס המוסכם על קדושת `הסיכון הדמוגרפי`?

שום גוף פוליטי אינו יכול בכלל לגשת לבחירות לכנסת בישראל בלי להצהיר מראש
על תמיכה במדינה `יהודית ודמוקרטית`. חנין זועבי יכולה לעצבן את כל יהודי
ישראל בהודעה על תמיכתה ב`מדינת כל אזרחיה`, אבל היא רצה לכנסת ברשימה
שבאופן רשמי נאלצה למצוא ניסוח המבטיח שאין לה כוונה להפוך את ישראל למדינה
דמוקרטית, מדינה שאין בה זכויות יתר ליהודים. חומת מגן הרמטית מגינה כאן על
עקרונות המשטר שעצרת האו`ם הגדירה כבר בשנת 1975 כ`גזענות`.

ממרומי הפופולריות שלה באירופה ובתמיכתה האיתנה של ארצות הברית הידידותית
והאוהבת (אז) הצליחה הדיפלומטיה הישראלית אחרי שש עשרה שנות מאבק עיקש לבטל
את ההחלטה ההיא. על שינוי אופיו של המשטר לא נאבקים כאן כלל.

וכך, גם בבחירות הקרובות לא יהיה שום ביטוי – תקשורתי או פוליטי – לעמדותיהם
של מי שלא קונים את הסיפור שהמדינה הזאת התהפכה בטעות בשנת 1967, אלה
שמבינים שיסודותיה הרעים הונחו בעקבות החלטת החלוקה של האו`ם בשנת 1947
וגירוש רוב התושבים המקומיים שבא בעקבותיה. האמת המעודדת היא שיש יותר ויותר
אנשים צעירים ומבוגרים, בהם גם מוכרי נעליים ונהגי מוניות, המבינים שהם
חיים בתוך מלכודת דבש מזויפת ליהודים נרדפים ולא נרדפים, שקיומה מובטח רק
תחת מטרית אלימות בריונית ממוסדת עד סוף כל הדורות.

ברדיו מותר להשמיע - לפעמים - את `פרקקטע מדינע`, אבל ללא תרגום מיידיש
אשכנזית לעברית ספרדית, יעני מדינה מחורבנת לכל צורך ועניין. חמישית מאזרחיה
אינם יהודים. כמעט מחצית מבני האדם הנתונים לשלטונה אינם יהודים. מבין
יהודיה, שליש לפחות ממורמר בגין עודף יהודיותה. אפשר היה לצפות שמתוך השליש
הזה, המחזיק – עדיין – ברוב עמדות הכוח, הידע והמלל הציבורי במדינה, יושמע
קול ברור להתמודדות עם האופי היהודי הבדלני, הבעייתי והמסוכן של המשטר שבו
אנו חיים. אבל השתיקה רועמת. מי שמחפש ביטוי להתמודדות הזאת בפתק בקלפי יכול
לכל היותר להצביע לרשימה המשותפת של הפלסטינים הערבים בישראל. האופציה
השנייה, אטרקטיבית לא פחות, היא להישאר בבית ולסייע בכך לבנימין נתניהו
ונפתלי בנט להתקדם באין מפריע למסלול ההתנגשות עם שאר העולם.


050-5524372
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים
מנסים לשמור על שפיות
זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד