קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

ספינות חיל הים לא הותקפו היום ליד עזה
mekomit
חגי מטר
19.3.2015
http://mekomit.co.il/%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%9C-
%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%95-
%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9C%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%96%D7%94/


פעילות הצבא בתוך עזה ובים של עזה נתפסת כעניין שבשגרה, שלא ראוי לדיווח
תקשורתי. שני אירועים שקרו היום, ושניים שלא קרו, עוזרים להבין מה משמעות
המצור מבחינת הפלסטינים, ולמה קשה לנו להבין את זה.

כוח חמאס לא חדר הבוקר לישראל מעבר לגבול רצועת עזה. לעומת זאת, ארבעה
בולדוזרים צבאיים כן חצו את הגבול מתוך ישראל לתוך הרצועה בדרומה, סמוך
לרפיח – כך לפי דיווח סוכנות `מען`. רק אתמול (רביעי) פעלו כוחות צבא מעבר
לגבול עזה בצפון הרצועה ונטרלו שם מטען חבלה, והיום פעלו בדרומה, אלא שהפעם
מדובר צה`ל לא נמסרה ל`מען` סיבה ספציפית לפעילות מעבר לכך שבאזור הייתה
`פעילות חשודה`, והדבר גם לא פורסם בכלי התקשורת בעברית.

במקביל, ספינות של חיל הים לא הותקפו היום באזור עזה. לעומת זאת, סירה אחת
של דייגים מעזה כן הותקפה על ידי ספינות חיל הים ונגרם לה נזק. מדובר צה`ל
לא נמסרה תגובה לגבי ירי זה, לא ל`מען` ולא לפניית `שיחה מקומית`. גם לידיעה
זו לא מצאתי זכר בעיתונות העברית.

רק לפני שבועיים הרגו חיילים את הדייג תאופיק אבו-ריאלה (34). בתחילה מסר
הצבא כי אבו-ריאלה חצה את השטח שישראל החליטה שמותר לדייג בים של עזה, מרחק
שישה מייל ימי מהחוף, אך לאחר מכן התברר שהוא היה בתוך השטח המותר. אף על פי
כן, מפקד חיל הים, האלוף רם רוטברג, קבע שהירי היה מוצדק, ואיש לא יעמוד
לדין בגינו. לפי נתוני מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם, מאז סוף מבצע צוק איתן
נהרגו מאש חיילים שני דייגים בעזה, לפחות 49 נעצרו, 17 נפצעו, 12 סירות דייג
– מקור הפרנסה של הדייגים – הוחרמו, ולסירות נוספות נגרמו נזקים מהירי.
האירועים האלה – של חדירות צבאיות לתוך הרצועה, של ירי על דייגים והחרמת
ספינות דייג, של ירי לעבר חקלאים באזור הגדר ועוד – הם חלק יום-יומי של
המצור על עזה. הם התשתית הבסיסית של הפיכתה של עזה לכלא עצום ממדים שנשלט על
ידי ישראל, אבל לרוב אנחנו בקושי שומעים עליהם. לא בכותרות, וגם לא במבזקים.

ברור שבמקרים ההפוכים, לו היו אלה ספינות חיל הים שהיו מותקפות, או לו היו
הפלסטינים אלה שחוצים לתוך ישראל, הדבר היה פותח מהדורות, גורר דיון ציבורי
נרחב על התוקפנות הפלסטינית, היעדר הפרטנר, מידת הצדק בהתנתקות, לקחי צוק
איתן וכן הלאה.

הדיווחים שכן מגיעים אלינו מעזה, מפעם לפעם, עוסקים לרוב בחפירת מנהרות,
בירי רקטות, בהנחת מטענים. לפעמים, במקרה הטוב, שומעים גם על הפלסטינים
שמנסים לברוח מהרצועה לכיוון אירופה, או שמנסים להגיע לגדר כדי להיעצר ולשבת
בכלא הישראלי – כי עדיף כבר כלא בישראל על חיים של עוני בכלא שנקרא עזה.

אבל אי אפשר להבין את הירי, את ההברחות, את המנהרות ואת נסיונות הבריחה
מהרצועה בלי להבין את היום-יום של החיים תחת מצור, תחת שליטה ישראלית שמתנה
כל בניית בית בעזה ברישיון מישראל, שכובלת את הפלסטינים לייבוא ולייצוא
(בקושי) רק דרך ישראל (אסור לבנות נמל), למערכת החשמל הישראלית (קשה לספור
כמה פעמים הופצצה תחנת החשמל בעזה), ושמחייבת כל מי שרוצה לפתח את עתידו
מחוץ לרצועה – בין אם זה לימודים בגדה המערבית ובין אם זה חתונה וחיים
בתורכיה – באישור ישראלי. בלי כל אלה, יהיה קשה מאוד להבין את המלחמה הבאה,
הקרובה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית
בלילה בלילה כשכולם ישנים חיילים מתפרצים לבתים פלסטינים
היום (רביעי) משמרות מחאה ברחבי הארץ: די למעצרים המנהליים! ישוחרר מאהר אל-אח`רס!