בג`ץ דחה עתירה נגד צווי הגבלה נגד 3 פלסטינים מירושלים המזרחית, האוסרים
עליהם לשהות בתחום ירושלים במשך 5 חודשים או להיכנס לגדה במשך 6 חודשים.
בין היתר דן בג`ץ בטענה נגד תוקפן של תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.
המשנה לנשיאה רובינשטיין:
יא. נתיחס בתמצית לטענה בדבר תקנות ההגנה (שעת חרום) 1945. טענה
זו שובת לב תדיר, שכן תקנות אלה אינן לתפארת מדינת ישראל; הן יציר כפיו של
השלטון המנדטורי, ושימשו בידיו כלי להתמודדותם עם מאבקו של הישוב היהודי
לעצמאות. שנה זו היא שנת מלאת שבעים לתקנות אלה, והגיעה מזה עת רבה שעתן
להתחלף בחקיקה ישראלית, וכך ראוי; זו תהא כפופה לביקורת שיפוטית יותר מאשר
התקנות הללו, הכפופות לשמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם
וחירותו. ואכן, מצויה היתה על האבניים בכנסת הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה
(שעת חרום (ביטול תקנות), תשע`ג-2013 (הצעות חוק הממשלה תשע`ג, 992) שם
הוצע בין השאר לבטל את תקנות 109-108 – ולפנינו, כזכור, טענה לעניין תקנה
108 – בכפוף לחקיקת חוק המאבק בטרור (הצעת חוק המאבק בטרור, תשע`א-2011,
הצעות חוק הממשלה תשע`א, 1408). ואולם, ההצעות הללו לא הבשילו לצערנו לכלל
חקיקה, ועל כן תקנות ההגנה עודן דין במדינת ישראל, למעט תקנות מסוימות
שבוטלו לאורך השנים. בבג`ץ 3091/99 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ` הכנסת
(2012), שנדרש להארכה החוזרת של הכרזת החרום במדינה, נאמר בחוות דעתי:
`בהקשר זה פורסם לאחרונה תזכיר חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945
(להלן תקנות ההגנה). תקנות ההגנה הותקנו כידוע בתקופת המנדט הבריטי בארץ
ישראל על ידי השלטון המנדטורי כאמצעי לביסוס סמכויותיו של הנציב העליון
(סעיף 6 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (הגנה) 1937), וכללו הוראות
בנושאים רבים, בין היתר, מעצר וגירוש, תפיסה והחרמה של נכסים בידי הממשלה,
שיפוט וענישה בבתי משפט אזרחיים וצבאיים, צנזורה צבאית, הטלת מיסים ועוד.
תקנות אלו נקלטו אל הדין הישראלי לאחר סיום המנדט, דרך סעיף 11 לפקודת
סדרי שלטון ומשפט. תקנות ההגנה הללו, חרף שמן, מהוות דבר חקיקה ראשי
ותוקפן אינו מותנה בקיומה של ההכרזה לגבי שעת חירום; אולם המהלך הנזכר
נראה כמורה שוב על הלך הרוח ועל ההבנה מצד הרשויות, כי הגיעה העת להיפרד
משארי חקיקת החירום המלוים אותנו מאז קום המדינה; וחלקה נראה כמובן
אנכרוניסטי, שלא לומר דרקוני, בתום 64 שנים`.
והדבר נאמר שוב ושוב גם בעבר; ראו בין השאר בג`ץ 8084/02 עבאסי נ` אלוף
פיקוד העורף פ`ד נז(2) 55 (2003); בג`ץ 10647/03 שרבאתי נ` אלוף פיקוד
העורף פ`ד נח(1) 810 (2003); בג`ץ 5211/04ואנונו נ` אלוף פיקוד העורף פ`ד
נח(6) 644 (2004).
לכן הניסיון להשיג על תקפותן של התקנות לא יצלח. אך לאחרונה,
בבג`ץ 8097/14 המוקד להגנת הפרט נ` שר הביטחון (31.12.14) נאמר לגבי תקנה
119 לתקנות ההגנה, כי הסמכות להפעלתה קיימת, ושיקול הדעת – הסבירות – הוא
השאלה המרכזית (פסקה כ`); ראו גם עמיחי כהן וסטיוארט כהן יורים ושופטים,
בטחון ומשפט בישראל (2014) 68-67. כך גם בסופו של יום בענייננו, ודברים אלה
יפה כוחם גם לתקנה 108.
יב. תשובת המדינה באשר לפקודת הביטול המנדטורית מקובלת עלינו;
עסקינן במובהק בחוק נסתר, שעל כן אין לו תוקף; גם אם לא פורסמו דברים
מסוימים בעיתון הרשמי המנדטורי בשל המצב הבטחוני ששרר בשלהי המנדט, הדעת
נותנת כי אין לפרש שהכוונה לחוק רב משמעות אשר ניתן היה לבטלו בדרך זו,
אלא אולי להודעות טכניות כאלה ואחרות.
יג. זו ההזדמנות לשוב ולהפציר בכנסת החדשה, המתחילה דרכה בשעה
טובה, כי יתקבל חוק המאבק בטרור וניפרד מתקנות ההגנה.
יד. אשר למקרים הספציפייים, עיינו בהסכמה בחומר חסוי רב. אכן, יש
לראות את הצוים על רקע התקופה והנסיבות הלא משמחות בירושלים ובאיזור.
מצאנו כנכונות את הפרפרזות שניתנו על-ידי המשיבים, קרי, לגבי דרבאס כי הוא
פעיל בחז`ע בעיקר בכפרו, לרבות השתתפות בפיגועי טרור עממי והובלתם ובהפרת
סדר; לגבי דרויש כי הוא פעיל חז`ע ופעולותיו דומות לשל דרבאס; ולגבי
אלע`ול כי הוא פעיל חז`ע מרכזי הקשור לפעילים בכירים בארגון, והשתתף
באירועים אלימים בשועפאט לאחר הרצח הנורא של הנער מוחמד אבו ח`דיר. הדברים
ידועים היטב, כמובן, לעותרים עצמם.
טו. חלק מן הטענות נסבו – כאמור – על הצד המסגרתי, החקירה ומועדי
השימוע. אכן יש קושי בחקירות מעמיקות כאשר חלק ניכר מן החומר הרלבנטי
מבוסס על מידע מודיעיני שלא ניתן לחשפו; ועל כן נתון הדבר לביקורת שיפוטית
– ובית משפט זה יושב שבוע שבוע בתיקי מעצרים מינהליים שהחלו בבתי משפט
צבאיים בשתי דרגות, ובודק בהרכב שלושה שופטים את החומר החסוי. כך גם
בנידון דידן. מאידך גיסא, כבר נאמר לא אחת, כי חקירה צריך שתהא ממשית
(בג`ץ 1546/06 גזאוי נ` מפקד כוחות צה`ל בגדה המערבית (2006)). על הרשויות
לעשות מאמץ לחקירה רצינית ככל הניתן, ובלוח זמנים המשַוה לה את ההגינות
הראויה וגם את הנראות הראויה; על המשיבים ליתן דעתם, במבט צופה פני עתיד,
למאמץ ככל הניתן לחקירה רצינית וגם ללוח זמנים מזורז לשימוע מראש, וכשהוא
נעשה בדיעבד, וההכרח לא יגונה – ללא דיחוי; וכמובן, ככל שניתן להגיע לתיק
פלילי `רגיל` ולא לתחליפים, הנה מה טוב. עם זאת, גם אם נפלו פגמים בהקשר
זה, והמדינה אינה מתכחשת להם אך מבקשת להסביר אותם – לא היו אלה בעוצמה
המצדיקה התערבות מצדנו, וכמובן ניתן תמיד להפיק לקחים.
|
