קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

הנשיאה נאור לא מבינה איך זה קורה
friendsofgeorge
יוסי גורביץ
19.04.15
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=4376



נשיאת העליון מרים נאור מ ז ו ע ז ע ת כשמראים לה איך נראית המדיניות שהיא
היתה שותפה מלאה לה. אם היא לא מבינה, אולי כדאי שתחפש ג’וב אחר
התיק פשוט למדי. בשנת 1969, הוציא צה”ל – השותף הבכיר של המתנחלים,נזכיר – צו
איסור כניסה לכ-5,000 דונמים בבקעת הירדן, לכאורה לצרכים צבאיים. לפני
כשנתיים, חשף “הארץ” שהשטח הזה, שהבעלים שלו לא יכלו לדעת מה קורה איתו,
הועבר בפועל למתנחלים, ספציפית לאשה בשם איילה סמית. זו נטעה על האדמה תמרים,
ומאז היא מתפרנסת מאדמתם של אנשים אחרים. התרגיל הזה מנוגד לכל התפיסה
החוקית של נוכחותו של צה”ל בגדה המערבית, שנשענת על הרעיון של כיבוש או תפיסה
לוחמתית: לצבא מותר לתפוס שטח לצרכים צבאיים ופחות או יותר זהו. הוא לא יכול
לקחת שטח מאדם פרטי ולהעביר אותו לאדם פרטי אחר.

ואף על פי כן, כמובן, כך זה קורה תמיד. אין אדמה לא מעובדת בגדה. כל קרקע
שהועברה להתנחלות הועברה בתרגיל מסריח כלשהו, בין אם זו תפיסה צבאית שבשקט
הפכה אחר כך ל”היאחזות נח”ל” שאחר כך הומרה להתנחלות, בין אם מדובר בהכרזה
שקרית על אדמות ציבור (שהמדינה מעדיפה לקרוא להן “אדמות מדינה”), בין אם
מדובר בהשתלטות שאין לה שום מעטה חוקי, כמו המאחזים – שהם התנחלויות לכל דבר,
תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת, רק כזו שהממשלה לא רוצה להכריז עליה.

היורשים של בעלי האדמות שצה”ל גזל עתרו לבג”צ בדרישה להחזיר להם את האדמות,
ואתמול (ב’) עשו השופטים קציצות מנציג המדינה. זה שטיק קבוע של בג”צ, שלא
צריך להתרשם ממנו יותר מדי: ככל שהנביחה של השופטים רמה יותר, כך גדל הסיכוי
שהיא מחפה על נשיכה רפה מאד. אפשר להבין את השופטים: גם להם יש תחושת ערך
עצמי ויש גבול ליכולת שלהם להעמיד פנים שנציג המדינה לא חושב שהם אידיוטים.
לנציג המדינה, עו”ד רועי שויקה, לא היו תשובות: לפני שבוע הודיעה המדינה שהיא
“לא יודעת לפרט” איך ומדוע נמסרו האדמות הפלסטיניות הפרטיות למתנחלים, ושעל
כל פנים מדובר ב”עניין מדיני בעל השלכות” שצריך להיות מובא בפני הממשלה;
ושויקה אמר אתמול, באומללות מסוימת, שמאחר ו”הדבר קרה מזמן”, המדינה לא יודעת
איך בדיוק הועברו האדמות לידי המתנחלים, אבל המדינה מתנגדת להחזרת האדמות
לבעליהן. המשמעות של הדברים של המדינה היא שלמתנחלים אין שום הוכחות לבעלות;
צריך לשים לב לדברים של נציגי המתנחלים, שטוענים שמדובר היה ב”אדמה נטושה.”
היא לא היתה נטושה. הצבא הישראלי הפך אותה לכזו.

מה שהיה מעניין באמת בדיון היתה האמירה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים
נאור: “אני לא מבינה איך זה קורה.” וואלה? את באמת לא מבינה? תראי, החברה
נאור, את מכהנת בבג”צ כבר 14 שנה כמעט. אם את עוד לא מבינה איך עובדת השיטה
הזו, יש לנו בעיה. או שאת לא מסוגלת להבין, או שאת לא רוצה להבין. אני רוצה
להזכיר לך שלפני שנתיים, כשהיית המשנה לנשיא, כתבת על עוד איזה שקר של
הפרקליטות בנושא המאחזים ש”צר לי שהגענו עד הלום, צר לי שלא ניתן עוד לסמוך
על התחייבויות שמוסרת המדינה באמצעות פרקליטיה לבית המשפט, בבחינת נדרנא לא
נדרי. חוששתני שנצטרך לשקול, במקרים מתאימים בעתיד, `גיבוי` הבטחות שיינתנו
בצווים החלטיים, וחבל.”

כלומר, לפני שנתיים שמת לב שהמדינה עובדת עליך. כתבת את זה במילים חריפות
במיוחד. ואז, במקום לבדוק את הנושא – ומי שרוצה למצוא את המידע הזה, ודאי אם
הוא שופט עליון, יכול להגיע אליו בקלות; הוא כתוב ברובו בשפה משפטנית לעילא –
החלטת להתנהג כמו דג זהב. כעבור שנתיים, בלי שטרחת לבדוק את הנושא יותר מדי,
את מ ז ו ע ז ע ת לגלות שהמדינה גוזלת אדמות בשיטתיות בגדה המערבית. ומה
עכשיו? נחכה עוד שנתיים, כדי שמבט דג הזהב שלך – הו, טירה! – יפול שוב
בהשתאות על עוד הפרת צדק של המדינה היהודית?

את מבינה, החברה נאור, יש לנו פה בעיה. התפקיד שלך הוא לא לבנות מגדלים
פורחים באוויר של תיאוריה משפטית. בשביל זה יש לנו אקדמאים, וצריך להבהיר
שאני לא מזלזל בהם – הם בונים את הכלים שאת אמורה להשתמש בהם. אבל התפקיד שלך
הוא לפסוק, ופסיקה מצריכה הסתכלות במציאות, לא בעולם האידיאות. את לא אמורה
להיות אהרן ברק, שלאחר סיום תפקידו אמר שמדי פעם הצבא סיבן אותו. התפקיד שלך
הוא להגן על זכויותיהם של האנשים המתגוררים בגדה שמוגדרים על פי אמנת ז’נבה
כאנשים מוגנים. זה לא תפקיד מובן מאליו, למעשה ההתנהלות של בית המשפט שלך היא
די יחודית, אבל זה התפקיד שהמוסד שלך נטל על עצמו כשהוא החליט שהוא מקבל
עתירות מתושבי הגדה. להחלטות שלך יש תוצאות קונקרטיות, כלפי אנשים
קונקרטיים, שחיים במציאות קונקרטית של דיקטטורה צבאית. אם את לא מסוגלת לברר
מה קורה בפועל, אם את באמת מופתעת כשמסתבר לך שיש לישראל מדיניות ושהמדיניות
הזו היא מדיניות של סיפוח זוחל, את לא בתפקיד הנכון. יתר על כן, את מועלת
בחובתך – חובה שלקחת על עצמך, נזכיר שוב – להגן על אנשים שאין להם מגן אחר.

את לא מבינה איך זה קורה? זה קורה כי את וחבריך נותנים לכוחות הכיבוש הנחה
אחרי הנחה; זה קורה כי פעם אחר פעם את וחבריך מעדיפים לעצום עין; זה קורה כי
את וחבריך הרגלתם את הצבא ופרקליטיו שהם יכולים להעלות כל טיעון, מגוחך ככל
שיהיה, כולל אין-טיעון כמו שווה הערך של “הכלב אכל לי את שיעורי הבית” שהציג
אתמול שויקה, כולל אי ציות מופגן לצווים, והמפקד הצבאי אף פעם לא יישב בכלא
על בזיון; זה קורה כי אתם התרגלתם לבלוע את תירוצי ה”בטחון” בלי לבדוק מה
בעצם עושים בשמם.

מהמתנחלים שגוזלים את האדמות אף אחד לא מצפה לכלום; זה טבעם. מהקצינים
שקושרים איתם, מזמן אזלו הציפיות. מהפרקליטים שמגינים עליהם – בדיוק בשביל
האנשים האלה יצרו את הביטוי פרקליט השטן. אבל ממך, החברה נאור, ממך יש
ציפיות. את המגן היחיד, את החומה האחרונה, את כל מה שעומד בין תושבים מוגנים
ובין דיקטטורה צבאית חסרת מעצורים. וכשאת אומרת “אני לא מבינה את זה,” את
מועלת בחובתך. כי החובה שלך היא להבין, והחובה שלך היא ללמוד, וה”צדק” בשם של
בית המשפט שלך מחייב אותך אינסטינקטיבית לעמוד לצד סובל העוול, ולהקשות: למה
זה כאן? למה זה הכרחי? האם אין דרך אחרת? מה אתם מתכוונים לעשות באדמה
שתפסתם? כל כמה זמן אתם מתכוונים לדווח לי על המשך השימוש בה? האדמה הזו – לא
עשיתם איתה כלום 30 שנה. למה היא לא חוזרת לבעליה?

כשהכל ייגמר, החברה נאור, אף אחד לא יזכור את שמותיהם של פרקליטי השטן. אף
אחד לא יזכור את הקולונלים והגנרלים שבנו את משטר העוול הזה. אבל יש שמות
שייזכרו: שמגר, ברק, בייניש, גרוניס. אנשים שאמורים היו להגן על אנשים
שנתונים תחת דיקטטורה צבאית, ובחרו שלא לעשות זאת. את עדיין יכולה למנוע את
צירוף השם שלך לרשימה הזו.

אבל כדי לעשות את זה, את צריכה להתחיל להבין.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב