קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

מה יעשו פלסטינים כשהשופט שמורה על הריסת בת
mekomit
דרור אטקס
14.5.2015
http://mekomit.co.il/%D7%A0%D7%A2%D7%9D-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%92/






המספר שבעים הוא מספר טיפולוגי החוזר על עצמו בהקשרים שונים במסורת היהודית,
המסמל קבוצה גדולה שלא ניתן או אין צורך לנקוב במספרה המדוייק. שבעים הוא
מספרן של אומות העולם. שבעים היו בני ישראל כאשר ירדו מצרימה לאחר מות יעקב.
שבעים הוא מספר הזקנים שתרגמו את התורה ליונית. וכמובן שבעים פנים לתורה.
למסורות קדומות אלו ניתן להוסיף עוד שני מופעים עכשוויים של המספר שבעים
המייצגים דווקא את המציאות כהווייתה: הן בהתנחלות אלון שבות והן בכפר
הפלסטיני ח`רבת סוסיא, תלויים ועומדים שבעים צווי הריסה שהמנהל האזרחי הוציא
במהלך השנים כנגד מבנים שונים.

אלא שלמעט עובדה מקרית זו, אין הרבה משותף בין שני המקומות הללו: ההתנחלות
אלון שבות נמנית על המשגשגות והמבוססות שבין התנחלויות הגדה המערבית וכ-3,200
תושביה נהנים משירותים קהילתיים משוכללים ורמת חיים גבוהה, לא רק ביחס
לשכנים הפלסטינים, אלא אף ביחס לאוכלוסייה הישראלית כולה. ואילו ח`רבת סוסיא
הפלסטינית היא אוסף של אוהלים, סככות וצריפים נטולי תשתיות בסיסיות,
המאכלסים כ-350 תושבים, הפזורים על מספר גבעות חשופות בסדר המובן רק ליודעי
ח`ן.

על אף כמעט 30 הקילומטרים המפרידים על המפה בין שני ישובים אלו, הגורל חיבר
ביניהם וכדרכו לעיתים, גם הפעם הוא עשה זאת באופן אירוני למדי. מסתבר שהאיש
שקבע לשבט את גורל ח`רבת סוסיא, שהיא גלגולו העכשווי המרוט והמהוה של ישוב בן
אלפי שנים, הוא שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, תושב ההתנחלות אלון שבות.
זוהי התנחלות, אשר בניגוד למיתולוגיה הרווחת לגבי `גוש עציון` בכללו רק חלק
קטן מאוד מהקרקע עליה היא יושבת, אם בכלל, נרכש על ידי יהודים לפני 1948.
אלא שכמו ברוב ההתנחלויות, גזל קרקעות פלסטיניות פרטיות שהוכחש במשך שנים על
ידי עסקני המתנחלים, לא פסח גם על אלון שבות. גם שם, למרות גלגולי העיניים
והרנסנס הניאו-אורתודוכסי עליו הישיבה המקומית מנצחת, עסוקים כמה משכניו של
כבוד השופט בניקוש עקשני (ולא נטול הצלחות), של סימני קיומה של החקלאות
שהשכנים הפלסטינים טיפחו במשך דורות.

הדיון בעתירה לא תם, הבתים כבר מוכנים להריסה

בתחילת החודש החליט סולברג לדחות את בקשת מועצת הכפר ח`רבת סוסיא להוציא צו
ביניים, שימנע מהמדינה להרוס את בתיהם ולגרשם מהמקום אליו נאלצו לעבור עם
הפקעת אדמות כפרם בשנת 1986 והעברתן לידי ההתנחלות השכנה – ששמה הוא סוסיה.
בהחלטתו נכתב:
על רקע פסקי דין והחלטות שיפוטיות שניתנו בהתדיינות קודמת… ועשיית דין עצמית
גם לאחר הגשת העתירה דנן, אין מקום למתן צו ביניים. נרשמה נכונותן של רשויות
האזור לפעול לבחינת אפשרות לקידום מקבץ תכנון חלופי, ככל שתֵעשה הכנה מתאימה
לשם כך על-ידי נציגי העותרים, בליווי רשויות התכנון המוסמכות…
משמעותה המיידית של החלטה זו, היא שמעתה הצבא יכול לפעול בכל רגע להריסת
הכפר וגירוש תושביו, למרות שהדיון בעליון בעתירה עצמה טרם התקיים. כך תתאפשר
המשך הגדלת מוטת כנפיה של ההתנחלות הסמוכה, שכבר כיום חולשת על אלפי דונם
ששימשו בעבר את תושבי ח`רבת סוסיא והכפרים סביבה לגידולי חקלאות ולרעיה.
נעם סולברג בוחר במודע להתעלם לחלוטין מההקשר שבו מתרחשת אותה `עשיית דין
עצמית`. שהרי סולברג יודע בדיוק כי תושבי ח`רבת סוסיא, כמו כל הפלסטינים
המונים כ-90 אחוז מאוכלוסיית הגדה המערבית, מנועים מלקחת כל חלק בהליכי
התכנון בכמעט כל שטחי C (המהווים 61 אחוז מכלל שטח הגדה). בעשותו שימוש במושג
`עשיית דין עצמית` (כלומר בנייה ללא רשיונות מהמנהל האזרחי) בהקשר של תושבי
ח`רבת סוסיא, סולברג משחית את אדני השפה, שבהיעדרן חוש הצדק האינטואיטיבי
אינו בר קיום.

ישעיהו אמר את זה קודם
סולברג, שאינו היחיד אך הינו הבכיר מבין המתנחלים המחזיקים במשרת שיפוט, הוא
נושאה העכשווי של מסורת משמעותית בתולדות המשפט במערב, היונקת הן
מהקולוניאליזם, שקיומו תלוי בהדרת `הילידים` ממרכזי קבלת ההחלטות, והן
מעיקרון הפרדת הרשויות, שבישרו המהפכות האנטי מונרכיות בצפון אמריקה ובצרפת
בשלהי המאה ה-18. על הרצף של אלו מבין שופטי בית המשפט העליון האמריקאי שפסקו
בשנת 1857 ששחורים אינם יכולים להחשב כאזרחי ארה`ב, ואלו שמאה שנים מאוחר
יותר תמכו באסכולת: `נפרדים אך שווים` גם מקומו של סולברג מובטח.
בעבר חלוקת התפקידים בהצגת `שלטון החוק` שישראל מקפידה להמחיז בגדה, הייתה
ברורה: `המתנחל` החמוש בעוזי והלבוש בדובון שימש כחוד החץ של הכח המנשל
והמגרש, ומדי פעם הוא קודם לתפקיד החייל האחראי על שמירת ה`סדר הציבורי`.
והנה עם הזמן, `המתנחל` שודרג לעמדת השופט שדן בין היתר גם בעתירותיהם של
קורבנותיו הישירים של מפעל ההתנחלויות. קשה לדמיין סידור עבודה אידאלי יותר.

כפי שלמדנו שוב לפני מספר ימים עם קבלת פסק הדין שהתיר את פינוי הישוב
הבדואי אם אל חירן (שנמצא בתוך ישראל), רק כסיל או חסר הגינות יהין להטיל על
סולברג את האחריות לכל או רוב מחדליו של בג`ץ. המהלך שאפשר את מינויו של נעם
סולברג לעליון הוא ביטוי אחד של שינויי העומק העוברים על החברה הישראלית,
שמשקתפים מטבע הדברים גם בהרכב שופטי בית המשפט העליון.

ולמרות זאת, מינויו של סולברג מסמל יותר מכל מינוי אחר את סוג ואיכות `הצדק`
שישראל מציעה כיום לתושביה הפלסטינים של הגדה. זהו צדק שמתמצה היטב במילות
הפתגם הערבי העממי: `למי תלין אם השופט הוא יריבך?` (لمن تشكي اذا كان خصمك
القاضي), ובאלו של הנביא ישעיהו: `אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט,
צֶדֶק יָלִין בָּהּ`.

דרור אטקס חוקר את מדיניות האדמות הישראלית בגדה
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב