קישור ל-RSS

העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך

מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר גורלנו נקבע. הבה נקבלו בגבורה haaretz איריס לעאל 13.05.2015 http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2634972 איחרנו את המועד. נסתם הגולל על הקמת ממשלת מנע לכל מה שאנחנו עתידים לחוות מדי יום. הקריאה האומרת שלרכבת שישים ואחת הקרונות הזאת אסור בשום פנים לעלות על המסילה בוששה, והיא יצאה מהתחנה. בשפת הכן/לא הפשטנית של חיינו הפוליטיים, עכשיו לא! במצב הנתון צריך השמאל להגיד ליצחק הרצוג בצורה ברורה: יש הבדל של שמים וארץ בין הקמה משותפת של ממשלת אחדות, לבין הצטרפות לממשלת נתניהו קיימת. האחרונה היא ביזיון שלא הומצא לו עדיין שם תואר הולם. אם היתה מתקבלת מראש הממשלה הנבחר הזמנה לשותפות מלאה בינו לבין הרצוג, אפשר היה לראות בה משום הודאה שהוא מכיר בכך שהרחיק לכת כשחטף את הבחירות באמצעים רטוריים עלובים, שהוא לא מעוניין להיות לכוד במו`מ מייגע וסחטני שסופו ממשלה צרה של מיניסטרים עצבניים וח`כים ממורמרים, ושגם לפי אמות המידה האידיאולוגיות שלו יש בערכי הבית היהודי ובשני ראשיו משהו מאוס ומצמרר. כפי הנראה נתניהו לא העביר הצעה כזו להרצוג גם משום שהריח את להיטותו לקחת חלק פעיל בשלטון, והניח שהוא ייענה להזמנה בשלב מאוחר יותר. כניסה לממשלתו עכשיו תהווה הודאה שהרצוג מסכים בסתר לבו עם דברי נתניהו אחרי ניצחונו בבחירות, וגם הוא מאמין שבתנאים הנוכחיים אין סיכוי לתהליך מדיני משמעותי. ואם הרצוג לא נותן אמון בהיתכנותו, למה שהמצביעים יאמינו? המלים `אלטרנטיבה` ו`אופוזיציה` מצמצמות את המשמעות האמיתית שיכולה להיות למפלגת שמאל סוציאל־דמוקרטית בישראל. הן מגדירות אותה רק בזיקה למפלגת השלטון, כחלופה או כאנטי־תזה ולא כאפשרות אידיאולוגית תקפה. גם הקולות מתוך המחנה הציוני מדברים במונחים הללו: `תפקידנו ההיסטורי הוא להביא לסיום שלטונו של נתניהו` (מיקי רוזנטל), או `חלום הבלהות השלטוני של נתניהו הוא הזדמנות מדהימה לאופוזיציה אידיאולוגית אפקטיבית` (שלי יחימוביץ`). השאלה היא לא אם המחנה הציוני, כמייצג בקווים כלליים את אידיאולוגיית השמאל, הוא רלוונטי, אלא אם מישהו חפץ עדיין בסיום מוסכם על שני הצדדים של הסכסוך. התשובה אינה כה חד משמעית כפי שניתן להסיק מתוצאות הבחירות. אמנם רוב הציבור עדיין רוצה להחזיק באשליה שאפשר להתמיד במצור על עזה ולא לשלם על כך בהתקוממות אלימה; שאפשר יהיה לספח את השטחים הכבושים וליישבם בלי לשלם על כך בזירה הבינלאומית; שאפשר יהיה לשמר עליונות צבאית מלאה בלי לעמוד בסכנה קיומית. אבל כשיתברר מעל לכל ספק שהדברים האלו אינם אפשריים, כשהציבור ייווכח שדווקא אחיזתו של הימין במציאות היא שהיתה רופפת, דרכו של השמאל תישקל מחדש. עד אז כולנו כאחד נצפה בצייתנות באיילת שקד מאבנת את המערכת המשפטית במבט עיניה הכחולות, ובנפתלי בנט מחדיר את ערכי העליונות היהודית למוחם הרך של ילדי בית הספר. שוב יזרים המוביל הארצי תועפות לבניין ההתנחלויות, ושוב נמתין בעצבים מרוטים לסבב האלים הבא. אם נגזר עלנו לשבת במקלט אטומי ולחלוק לגימת מים אחרונה עם דני דנון, כך יהיה. אם ניאלץ לחלוק את פת לחמנו עם אורית סטרוק כתוצאה מסנקציות כלכליות, זאת נעשה. היססנו, החרשנו, גורלנו נקבע. הבה נקבלו בגבורה. קישורים למאמרים האחרונים בנושא סוף שבוע של הפגנות בדרישה להפסקת אש והחזרת החטופים מנסים לשמור על שפיות זה אינו "מבצע נגד טרור"- זהו נסיון לדכא מרד