קישור ל-RSS
העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו; לא בגלל שאנשים הם רעים    אלא בגלל שאנשים לא עושים דבר בקשר לכך    
מגזין הכיבוש - חיים תחת כיבוש

עמוד הבית  חזרה הדפס  שלח לחבר

כשחייל מעז לדבר בגנות הכיבוש
haaretz
גדעון לוי
22.05.2015
http://www.haaretz.co.il/magazine/twilightzone/.premium-1.2642621




רב`ט שחר־אברהם ברן, עולה מאוסטרליה, חייל בודד בן 19, חובש כיפה סרוגה,
לוחם חילוץ והצלה של פיקוד העורף שמשרת בבקעת הירדן, נשפט לשבוע בכלא הצבאי.
מפקדו דן אותו על ש`בהיותך חייל השתתפת בכנס פוליטי כאשר הנך על מדים
ובנוכחות תקשורת בניגוד לפקודות הצבא`. אבל ברן לא השתתף בשום כנס פוליטי,
וגם לא ממש התראיין.
ביום חמישי שעבר הוא ישב בקהל באולם הכינוסים של משכנות שאננים בירושלים,
בהקלטת התוכנית `The New Arab Debates` של רשת הטלוויזיה הגרמנית דויטשה
וולה, שמשודרת ברחבי העולם.התוכנית היתה דיון בעד ונגד בהנחייתו של המראיין
האגדי של הבי־בי־סי לשעבר, טים סבסטיאן, על האמירה `הכיבוש הורס את ישראל`.
המתדיינים היו פעיל המתנחלים דני דיין ופעיל מרצ אורי זכי. החייל ברן,
במדים, קם לשאול שאלה את דיין. מתנחלים ופעילי ימין שישבו בקהל מיהרו לצלמו
ולהקליטו. בתוך פחות מחצי יממה הוא כבר נקרא למפקדיו, נשפט והורשע, עוד לפני
שידור התוכנית (ששודרה רק השבוע).

מתברר שכשצה`ל רוצה הוא יודע איך לפעול במהירות ובנחישות. שונה המצב כאשר
ילדים פלסטינים נהרגים מאש כוחותינו - אז נמרחת החקירה על פני שנים, מעלה
אבק ומסתיימת בדרך כלל בלא כלום; או כשחיילים מצטלמים עם כתובות נאצה, או
מזדהים בפומבי עם מעשי נבלה. כך אירע עם `דוד הנחלאווי` - החייל שאיים בנשק
וחבט בנער פלסטיני ומאות חיילים הביעו הזדהות אתו ברשת, ואיש לא חשב להעמידם
לדין. אבל אם חייל מעז לומר בפומבי שחבריו החיילים משפילים פלסטינים -צה`ל
מתגייס במהירות, לדרוס, להעניש ולהשתיק. זה מה שקרה לחייל שחר ברן.
רב`ט אברהם-שחר ברן. `כשחיילים נדחפים להשפיל בני אדם זה משפיע`

אחרי שדיין אמר שישראל היא המדינה ה–11 בעולם במדד האושר של תושביה ומכאן
שהכיבוש לא הורס אותה, קם ברן ואמר באנגלית שוטפת: `אני מציע, שמה שעושה
מדינה למדינה טובה אינו מידת האושר של תושביה, אלא רמת המוסר והאתיקה שלהם.
כשחיילים נדחפים ומעודדים מדי יום לדכא ולהשפיל בני אדם ולהתייחס אליהם כאל
אנשים נחותים, זה משפיע על החיילים, וכשהם חוזרים הביתה לסוף שבוע הם לוקחים
את זה איתם`.

`מניסיון אישי?`, שאל המראיין סבסטיאן. `כן, בוודאי`, ענה החייל ברן. `רק
בשבוע שעבר, כששוטרי מג`ב נהגו בקשיחות עם תיירים, חברה שלי, חיילת, אמרה
להם: `בחייכם, מה אתם עושים? הם בני אדם, לא פלסטינים``. הוא הוסיף: `אני
משרת בבקעת הירדן ואני רואה מדי יום איך החיילים מדברים ואיך הם מתנהגים עם
הפלסטינים... לחשוב שאפשר להשאיר את הגזענות הזאת מכוונת רק כלפי הפלסטינים?
כמובן שלא. כשאתה מתרגל לחשוב ככה, אתה לוקח את זה איתך הביתה, זה משפיע
באורח עמוק על החברה הישראלית ויוצר את מה שהנשיא שלנו הגדיר כחברה יותר
גזענית`.

בקהל עבר רחש: הוא ג`ובניק, הוא שקרן. גם דיין הסתער: `אני חושב שהבחור
משקר. הוא לא היחיד שמשרת בצה`ל. גם אני הייתי בצבא ויש לי בת בצה`ל. אני
חושב שזו דמגוגיה`.

סבסטיאן: `על סמך מה אתה אומר שהוא משקר, על סמך זה שאתה לא אוהב את מה שהוא
אומר?`.

דיין: `אני קורא לו להביא דוגמה אחת לכך שמפקדים שלו הורו לו לנהוג באורח לא
אנושי בפלסטינים`.
סבסטיאן: `לא קראת את הדו`ח של `שוברים שתיקה`?`.
דיין: `הם מהקבוצות שמשתתפות במאמץ המתוזמר נגד ישראל`.
סבסטיאן: `אז הם כולם שקרנים?`.

ההצבעה בקהל על האמירה הסתיימה בתיקו. מחצית הנוכחים סברו שהכיבוש הורס את
ישראל. אבל היה ברור שהיו מי שידאגו לדווח לצבא על המעלל של החייל ברן.
מפיקת התוכנית, טניה סקז`ווסקי, הציעה שפניו יטושטשו בשידור, אבל ברן אמר
שאין לו מה להסתיר.

הוא נולד בישראל להורים יהודים־אמריקאים. הם לקחו אותו עמם כתינוק
לאוסטרליה, ובהגיעו לגיל 13 בערך, עלה עם אמו ואחיו לארץ. אחיו, שרפיה, סיפר
השבוע ממלבורן, ששחר התלבט אם לשרת בצה`ל, בעיקר בגלל הכיבוש. שרפיה, ששירת
בישיבת הסדר, שכנע אותו להתגייס כדי ש`יותר אנשים טובים` ישרתו בצבא.
שחר־אברהם ברן למד בבית הספר התיכון לבנים שליד מכון הרטמן בירושלים והתפלל
בקביעות ב`שירה חדשה`, בית הכנסת האורתודוקסי השוויוני הראשון בישראל. הוריו
חיים בחו`ל - אביו איש עסקים ואמו מלמדת יהדות בברלין. בסופו של דבר החליט
להתגייס לצה`ל ולהשתדל להיות בו `אדם טוב`, כפי שהציע אחיו הבכור.

בשירותו הזדעזע מדי פעם מדברים שראה. בפתק בכתב ידו ששלח לפני כחודש לאחיו
כתב: `הסעה בדרך למשימת הבוקר. המפקד ציין שלפעמים תלמידים פלסטינים שמבקרים
באתר הטבילה מבקשים להצטלם עם החיילים. הוא אסר עלינו להצטלם איתם בטענה
ש`זה מצטלם רע` וש`ארגונים שמאלנים כמו בצלם יכולים להשתמש בזה נגדנו`.
בתגובה חיילת אמרה: `מאוחר מדי. כבר הצטלמנו. הם מתעקשים ונדחפים להצטלם. מה
אני אמורה לעשות?`. המפקד: `פשוט תבעטי בהם`. החיילת: `אני לא יכולה לבעוט
בהם. הם ילדים`. המפקד: `אז מה? כל אחד מהם יזרוק עלייך בקת`ב כשהוא יגדל`.
החיילת: `לא כל אחד`. המפקד: `כן כל אחד`. אחרי השיחה הזאת דיברתי עם החיילת
והיא הגנה על אמירותיה: `אני שונאת ערבים, אבל הם רק ילדים``.

שרפיה סיפר שאחיו קיבל בשירותו ציון על היותו `מופת פלוגתי באימון מתקדם`.
הוא לא מצטער שהתגייס לצה`ל. למחרת הקלטת התוכנית, ביום שישי שעבר בשעת
בוקר, סימסו לו מפקדיו ופקדו עליו לחזור מיד לבסיס. במוצאי שבת שפט אותו
המג`ד לשבוע מחבוש.

דובר צה`ל מסר השבוע בתגובה כי `החייל נשפט על כך שהתבטא בתקשורת שלא בסמכות
ואישור בהתאם לפקודות הצבא`.

התוכנית שודרה השבוע. סבסטיאן, האיש שגרם למנהיגי העולם להזיע בתוכנית
הראיונות שלו `שיחה נוקבת` (Hard Talk), ששודרה במשך שנים בבי־בי־סי, חזר
לביתו בלונדון. משם הוא כתב ל`הארץ`: `אני מצטער שהחייל נשפט. אני מקווה
שצה`ל ידע לכבד אותו על מה שהוא אמר, גם אם בצה`ל הם אינם אוהבים לשמוע את
מה שאמר. צריך אומץ כדי לקום ולדבר כך בפומבי, תוך ידיעת ההשלכות. אלו שניסו
להשתיקו בצעקות ואלו שכינו אותו שקרן — ללא כל הוכחות שתמכו בהאשמותיהם —
צריכים להוכיח עכשיו את טענתם, או להתנצל בפניו. גם הם צריכים להפגין מידה
של אומץ`.

@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
כוסאוחתו חופש הביטוי
אני מפחד להתראיין, אני מפחד לענות על שאלות פוליטיות. 
מה יהיה אם לא יאהבו
את מה שאומר בכל אחת מהמדינות הליברליות כל כך?
סייד קשוע
21.05.2015 06:00
http://www.haaretz.co.il/magazine/sayed/.premium-1.2641766

כשהייתי קטן אבא שלי סיפר לי בדיחה על חופש הביטוי. מצרי וישראלי נפגשים
ורבים ביניהם מי יותר טוב. הישראלי אומר למצרי: `לנו יש דמוקרטיה, לנו יש
חופש ביטוי`. המצרי שואל את הישראלי, `מה זה חופש ביטוי?` והישראלי עונה,
`חופש ביטוי זה שאני יכול לצעוק באמצע תל אביב כוסאוחתו בגין`, אז המצרי
עונה, `גם אני יכול לצעוק כוסאוחתו בגין בלב קהיר`.
לקלל את ראש הממשלה אולי עדיין מותר, אבל אסור להגיד את ה־A Word בלב תל
אביב. אז אני לא אומר, ואני לא חושב שיש צורך להשוות, גם כשמדובר בפרשת
הפלסטינים והאוטובוסים. ובכלל ערבים ואוטובוסים זו בעיה גדולה. בניגוד למשל
לערבים ומחסומים, גדרות, סגרים, כבישים עוקפים, או פירוק יישובים ערביים
בתוך ישראל על מנת לבנות חדשים רק ליהודים, אלה כנראה לא מותגו כסמל של
מאבקים קודמים כנגד גזענות ולכן הם בסדר, אבל הפרדה באוטובוסים? אחרי רוזה
פארקס? מה יגיד עלינו העולם, שאנחנו מדינת א`?
איור: עמוס בידרמן
עוד כתבות בנושא
• חופש ביטוי? רק ב–2025 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
• פרשנות || הכשרת חוק החרם: בג`ץ כשל בהגנה על חופש הביטוי ואפשר
פגיעה בדמוקרטיה כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
פעם כשהייתי צעיר ונאיבי נשאלתי באחד הראיונות שאלה קבועה שעיתונאים נוטים
לשאול את מרואייניהם הערבים: `מה הם הדברים הטובים שאתה יכול להגיד על
ישראל?` אני חושש שבזמנו דירגתי את חופש הביטוי במקום הראשון. ייתכן שהערכתי
אז את חופש הביטוי משום שמעולם לא נתקלתי בעבודתי העיתונאית בבעיות שדומות
לסיפורים ששמעתי בילדותי. סיפורים על מעצרים בשל הפצת עיתונים מסוימים,
מורים שמפוטרים ונעצרים משום שהעזו לחרוג מתוכנית הלימודים, סופרים
ומשוררים פלסטינים שנרדפים בשל כתביהם ודעותיהם ולעתים אף מחוסלים.
יכול להיות שהערכתי את חופש הביטוי בישראל משום שנטיתי להשוותו לחופש
הביטוי בעולם הערבי. הרי תמיד אנו הפלסטינים תושבי ציון נדרשים להעריך את
מצבנו ביחס לאותן 22 מדינות שאין אנו אזרחים בהן, וספק בכלל אם אנחנו יכולים
למנות את כולן. והרי ברור שמי שגדל בעיקר על הטלוויזיה הירדנית ושירי הלל
למלך חוסיין יראה בישראל גן עדן לחופש ביטוי. אני זוכר כיצד התפעלתי פעם
כשצפיתי בראיון עם פרופ` ישעיהו ליבוביץ בערוץ האחד והיחיד. אילו היה
הפרופסור בכלל מוזמן היום לתוכנית טלוויזיה סביר להניח שהיה מקום להעמידו
לדין בשל הפרה של מספר חוקים – `חוק הנכבה`, `חוק החרם`, ואני בטוח שאני
מפספס עוד חוקים משום שהפסקתי לספור. וייתכן שאותו ערוץ שהעז לארח את
הפרופסור היה עומד בפני סכנת סגירה.
אבל לא ראש הממשלה, חוקי הכנסת, שרי התרבות, התקשורת, החינוך והמורשת
היהודית הם עיקר הדאגה, אלא האזרחים צרכני התרבות וחלקים גדולים מהתקשורת
עצמה. כך למשל, הופתעתי למשמע סוג של ביקורת והסתייגות תקשורתית נרחבת יחסית
מדברי ראש הממשלה ביום הבחירות אודות הערבים שנוהרים לקלפיות באוטובוסים.
בסופו של דבר ראש הממשלה רצה להעלות את הרייטינג של עצמו וידע היטב שכמו
ש`מוטיב ההפחדה` מביא קוראים לעיתונים וצופים למסך הטלוויזיה, כך הוא ישתמש
באותה שיטה להעלות את הרייטינג שלו בקלפיות.
אני כבר באמת לא יודע מי בא קודם, הרייטינג או העם, ומי מעצב את מי. אני רק
יודע שמפחיד להיות יוצר ערבי. אני יודע שאני כל כך מפחד להתראיין לרגל צאת
ספר חדש. מפחד מכלי תקשורת גדולים ומפחד למתוח ביקורת שעלולה להביא לחרמות
כאלה ואחרים. אני קורא על תיאטרון אל־מידאן בחיפה, הוצאתו להורג בידי אלה
שמחזיקים אותו כבן ערובה, ומפחד להתראיין. אני רואה כיצד הועלה השחקן הישאם
סולימאן על המוקד וכיצד יש דרישות לפטרו ומעדיף לשמור על זכות השתיקה. אני
רואה מה קרה לבמאית סוהא עראף ולבמאי אלכסנדר קובטי.
נכון, גם יוצרים ישראלים יהודים מותקפים לעתים בשל עמדותיהם, אך זה עדיין
אחרת, עדיין ולא בטוח עד מתי ביקורת יהודית נחשבת חרף ההאשמות בבגידה כדיון
בתוך הבית היהודי.
אני לא בטוח כמה ניתן לדבר על חופש ביטוי וחופש יצירה כאשר מתקיימת תלות
כלכלית בממסד מצד אחד ובעם מצד שני, שגבולות סובלנותם ותפיסתם לחופש הולכים
ומצטמצמים ומשאירים חרכים קטנים מדי לתמרון ופעולה.
היוצר הערבי אינו יכול לצעוק יותר `כוסאוחתו בגין` בלב תל אביב, הוא יכול
אולי לצעוק את זה בכפר שלו במקרה שיש במה, ובתנאי שיוריד את המילים
`כוסאוחתו`, כי הן עלולות לפגוע ברגשות המאמינים.
קישורים למאמרים האחרונים בנושא

גם על זה לא שמענו שום דבר בתקשורת הישראלית
בבית המשפט בירושלים - תביעה של צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה שחיילי צה"ל ירו בעין שמאל שלו
אזרחית ירדן שבאה לחתונה בשכם נעצרה במעצר מנהלי, פתחה שביתת רעב